אמרי שפר י' חשון ה'תשע"ו

  אמא מתקשרת לבת שלה ומבשרת לה שעוד חצי שעה היא מגיעה לביקור לראות קצת את הנכדים. ואכן לאחר חצי שעה הסבתא מגיעה ורואה את הנכד רץ אליה בשמחה ואומר לה: 'סבתא, יופי שהגעת, עכשיו לא חסר לנו שום דבר!', הסבתא תמהה: 'יופי, אבל מה כוונתך'. הנכד משיב: 'לא יודע, אבל מקודם כשהתקשרת ואמרת שאת באה, אז אמא אמרה שרק זה מה שחסר לנו עכשיו'....

     האריה מלך החיות התחתן בשעה טובה והזמין את כל החיות חוץ מהעכברים... במהלך החתונה רואה האריה עכבר קטן שמסתובב בין השולחנות ואוכל 'מה אתה עושה כאן חצוף קטן?' עונה לו העכבר 'אריק תירגע, גם אני עד לפני החתונה הייתי אריה'.

     הדלת לאושר תמיד פתוחה.

     הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: אם אני הנני אני משום שאני הנני אני, ואתה הנך אתה משום שאתה הנך אתה - הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה. אולם אם אני הנני אני משום שאתה הנך אתה ואתה הנך אתה משום שאני הנני אני, הרי אין אני אני ואין אתה אתה.

     התורה היא כלי אומנותו של הקב"ה כי בה נבנה העולם. תלמידי החכמים שבאמצעותו הוא נבנה, נקראים, איפוא, "בונייך"... (לשמוח בלימודים).

"     וראה בנים לבניך שלום על ישראל" .דרכם של בנים שהם מלאי טענות כלפי ההורים , על שאין הם דואגים להם, ושאין הם נותנים להם די צורכם . אבל כשהם מגיעים לשלב של "ראה בנים לבניך" – כשהם עצמם נעשים הורים, והם שומעים מפי בניהם אותן טענות - כי, אז "שלום על ישראל" – הם מתחילים לנהוג בנועם,  ואין להם עוד טענות אל הוריהם.

     חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף.

     יהודי אחד קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות, אך כשהתארכה השעה אזלה סבלנותו ורצה להיפטר מאורחיו. אך כל הסימנים והרמזים לא הועילו, והאורחים לא הבינו... הוא אזר אומץ ואמר לאורחים: ' מילא אני יושב כאן עֵר, עָד שעה מאוחרת, מכיוון שיש לי אורחים... אבל אתם, למה אתם עדיין כאן?!...

     'נכון שהקב"ה מכניס לצרה, אבל הוא גם מוציא מצרה'.

הכנסת אורחים לה"שאגת אריה'' (פרי עמלינו, עלון 52)

     ענק התורה, בעל ה"שאגת אריה", קיבל על עצמו כידוע גלות. אך כיצד יוצאים לגלות? הלא ה"שאגת אריה" מדקדק בקלה כבחמורה, ובמיוחד הוא היה מחמיר מאוד בענין של "חדש", ולא בכל מקום יכול הוא להכין לעצמו בדיוק את מזונו, ומה גם שהוא מקפיד להשתמש אך ורק בכלים שלו, ומחומרות אלה אין הוא רוצה לשנות גם בתנאים של גלות.  בכן, עם החפצים המועטים שהוא נוטל עמו לגלות, יש עמו גם שקית עם כוסמת, שממנה מכינים מרק סמיך ששמו "גריץ" בלע"ז. על כוסמת מברכים "בורא פרי האדמה", אין בה חשש "חדש", ובאשר לכלים – גם את זה פותר ה"שאגת אריה" בכך שהוא נוטל עמו קדירה קטנה לבישול, צלחת וכפית. הכוסמת הזו היא מזונו כל יום יום.  

     כשהגיע ה"שאגת אריה" במהלך גלותו לעיר המבורג, שהיתה עיר גדולה, עיר הנמל, הלך מיד לבית הרב דמתא, הלא הוא רבי רפאל המבורגר, אבל באותה שעה לא היה הרב בביתו, לכן פנה לרבנית וביקש ממנה כי תואיל לבשל למענו את התבשיל בקדירה הקטנה שהביא עמו, והוא יאכל בכלים שלו.. . אשתו של רבי רפאל, היא הרבנית של המבורג, על אף שהיתה חשובה מאוד ורגילה להכנסת אורחים, אבל משונה היתה הרגשתה, כשבא לביתם לפתע איזה הלך עני, דל ומרופט, והוא מבקש, לא פחות ולא יותר, אלא שיבשלו לו אוכל בקדירה שלו, והוא גם מודיע שיאכל בכלים שלו. וכי מה יש? הוא לא יכול לאכול מאכלים שאני הכנתי בכלי הבית שלנו? אלא שהיא הלא הרבנית מהמבורג, היודעת לנצור את לשונה, ולכן שמרה את מחשבותיה בלבה, קיבלה את הקדירה עם ה"גריץ" בשתיקה...  לאחר שפירש את בקשתו, יצא ה"שאגת אריה" והלך לו לבית המדרש.

     בינתיים חזר הרב לביתו, ומיד מיהרה הרבנית לספר לו על אודות האורח המוזר שהגיע לבית. בא לו איזה עני מארחי-פרחי, וכך וכך הוא מבקש. הכי לא נאה לו לאכול אצלנו?!... עונה הרב לרעייתו הרבנית:  ברור שאת צודקת, תני לי ואבחון את הדבר. ומה אעשה? אכנס עם האורח הזה לשיחה ואראה, אם יודע הוא פרק הגון בלימוד – אז צריך להיענות לדרישתו, אבל אם אינו יודע, כי אז הברירה בידיו, אם רוצה הוא לאכול מהאוכל ומהכלים שלנו בבקשה, ואם לא, אלא הוא רוצה שנבשל לו עם החומרות שלו – בזה איננו מחוייבים.  

     עבר מעט זמן וה"שאגת אריה" בא שוב לבית הרב. מיד פתחו שניהם בשיחה ועברו לדבר בלימוד, וככל שה"שאגת אריה" ניסה להסתיר את עצמו, הרי בכל זאת ראה רבי רפאל שמדובר כאן בגאון וענק בתורה, ואין זה סתם עני פשוט... מיד יצא ואמר לה לרבנית: לא די שתבשלי לו, אלא שאנחנו גם נשכור לו חדר, ולא חשוב כמה שזה יעלה, כי אין הוא סתם אורח פשוט, הוא למדן עצום וממש ענק!...  

     בהמבורג היה בית מלון קטן, שאשה יהודה החזיקה בו, הלכו ושכרו שם חדר עבור ה"שאגת אריה", ואף ביקשו מבעלת המקום כי היא תבשל לו עבורו את תבשילו, והעיקר שהוא לא יהא מוטרד ויוכל לעסוק בתורה. רבי רפאל אף אמר לו, כי אם הוא נזקק לספרים – עומדת לרשותו כל הספריה שבביתו ויוכל תמיד לבוא ולעיין או לקחת עמו ללימודו את מה שהוא צריך לו.  הלך ה"שאגת אריה" לאכסניה שהעמידו לרשותו, שם שהה ולמד, ובעלת האכסניה כבר דאגה לבשל עבורו את תבשילו, כפי מבוקשו,  ובינתיים היה בא ה"שאגת אריה" לביתו של רבי רפאל בימים הרצויים לו, עיין בספרים שם, וגם השתעשעו שניהם בדברי תורה, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני   !...

     יום אחד בא ה"שאגת אריה" לרבי רפאל ואומר לו: מקווה אני שבימים אלה הקב"ה יוציא אותי כבר מהעניות שלי... שואל אותו רבי רפאל: זאת מנין לכם? השיב לו ה"שאגת אריה" ומספר לו: היום פלטתי מלבי אנחה על כי דל אנכי, ומזה אני למד כי הגיע הסוף לזה... אמר לו רבי רפאל: אם כך, הלא יכולתם להיאנח קצת יותר מוקדם?... אמר לו ה"שאגת אריה": לא, כי קודם לא הפריעה אותי העניות מהלימוד,  אבל היום, כאשר זה גרם לי הפרעה מתלמוד תורה, פלטתי אנחה, וממילא אני מבין מזה שאני עומד להיוושע... ומה הפריע אתכם מהלימוד? – שואל רבי רפאל. משיב ה"שאגת אריה" ומספר: ישבתי ולמדתי, ובעל האכסניה, לאחר שסיימה לבשל את התבשיל שלי,  הביאה את הקערה לשולחן, אבל אני הייתי שקוע בלימוד, והנה, בלי משים, הנעתי את ידי והפלתי את הקערה עם התבשיל על הארץ.  ראתה זאת בעלת האכסניה והקימה צעקה: איך מפילים קערה עם תבשיל לארץ? האם אי אפשר להשגיח?! באותו רגע תפסתי מה אירע,  אבל הרי היתה לי הפסקה מהלימוד, וזה היה רגע של ביטול תורה! ועלה במחשבתי, כי אילו לא הייתי עני, לא הייתי מגיע לביטול תורה, ועל הרגע הזה של ביטול תורה התאנחתי, ומוכרח, איפוא, להיות, שעכשיו ה' כבר יעזור לי!...  וכך היה. כעבור שלושה ימים בלבד הגיע אל ה"שאגת אריה" כתב רבנות מהעיר הגדולה והידועה ברבניה הגאונים אשר כיהנו בה מכמה הדורות, הוא העיר מעץ...

ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (לא, יט(  )חיים שיש בהם(

     בענין לימוד תורה לאחרים וזכותם של "מזכי הרבים", מובא בספר "בדרך עץ החיים" ח"ב:  רבי יצחק רוזנטל מנהל כולל "מדרש בני ציון" בא פעם אל הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל וסיפר לו שלאחרונה הוטב במקצת מצבו הכספי, ולכן הינו שואל את דעתו אולי כדאי שיתפטר מניהול הכולל כדי שיוכל להקדיש את רוב מרצו וזמנו להתעלות בתורה, הקשיב רבי איסר זלמן לדבריו בתשומת לב כדרכו תמיד, והשיב לו: עשה כפי הבנתך, אבל לפני שתחליט ברצוני לספר לך מעשה שהיה . מעשה ביהודי תלמיד חכם שהיה שד"ר )שלוחא דרבנן, משולח(  של ישיבת סלוצק במשך שנים אחדות. הוא החליט להפסיק את עבודתו זו, ולקבל עליו משרת רבנות, לא היה נעים לו לשד"ר לשוחח אתי על כך, המשיך רא"ז וסיפר, ולכן נסע לדבר בענין עם ה"חפץ חיים" , הוא הסביר לו שבעבודתו כשד"ר הוא מתעייף מהליכתו במשך כל היום, קשה לו להתרכז בשעת התפילה, ולעתים אף קורה שבאמצע התפילה הוא חושב על נדיב פלוני או אלמוני, ואף אין באפשרותו ללמוד כפי שצריך, לכן ברצונו לכהן כרב באחד הכפרים כדי שיוכל להתפלל וללמוד כבשנים שעברו, לפני שקיבל עליו את התפקיד הקשה והמייגע של שד"ר. ה"חפץ חיים" שמע את דבריו, והשיב לו "שיהיה בהצלחה". הודה לו השד"ר ופנה אל עבר הפתח.

     כאשר השד"ר הגיע לדלת קרא לו ה"חפץ חיים", ושאל אותו, אולי ידוע לך כמה עולה זוג נעלים? - אינני יודע מה הוא בדיוק מחיר זוג נעלים היום, שכן עבר זמן רב מאז קניתי נעלים חדשות, אבל דומני שהמחיר הינו בערך כך וכך.  לאחר שענה על שאלתו זו, נפרד ממנו לשלום , ופנה פעם נוספת לעבר דלת היציאה.

     משהגיע לדלת, חזר ה"חפץ חיים" וקרא לו ושאל:  איזו הוצאות יש לסנדלר על זוג נעלים ומה הרווח שנשאר בידו על כל זוג שהינו מייצר ? אין לי כל מושג, השיב השד"ר, הרי מעולם לא הייתי סנדלר.  בכל זאת, אמר לו ה"חפץ חיים", אולי נאמוד ביחד, ננסה לשער כמה מרוויח הסנדלר על כל זוג נעלים שהוא מייצר, ומה הן ההוצאות.  עמדו שניהם וחישבו במשוער את חשבון ההוצאה והרווח של הסנדלר על כל זוג נעלים. ולאחר מכן פנה השד"ר אל הדלת על מנת ללכת לדרכו.

     משהגיע לדלת, חזר ה"חפץ חיים" קרא לו ושאל אותו:  אמור נא לי בבקשה האם יש רק נעלים אשר מייצר הסנדלר או שישנן כאלה שמיוצרות אף ע"י אחרים?  אכן יש שמיוצרות על ידי סנדלרים ויש שמייצרים בבתי החרושת,  השיב השד"ר.  ואיזה יקרות יותר? הוסיף ה"חפץ חיים" ושאל.  הנעלים שמיוצרות על ידי הסנדלר יקרות יותר מאלה אשר מיוצרות בבית החרושת. השיב השד"ר. אם זוג נעלים שמייצר הסנדלר יקרות יותר מאלה המיוצרות בבית החרושת, הרי שהסנדלר צריך להיות עשיר יותר מבעל בית החרושת.  האם אכן כך הוא המציאות? הוסיף ה"חפץ חיים" ושאל.  לא. השיב השד"ר, בעל בית החרושת עשיר יותר, הואיל ובבית החרושת מייצרים כמות נעלים גדולה פי כמה וכמה מאשר מייצר הסנדלר, ולכן בסופו של חשבון מרוויח הסנדלר פחות.  אם כך הוא הדבר, הסכת ושמע, אמר לו הסבא קדישא רבן של ישראל לשד"ר, אם הנך רוצה לעשות לעצמך - להפסיק את עבודתך כשד"ר ולחיות חיי שלווה, הרי אמת ונכון הדבר שראשך יהיה פנוי יותר והמחשבות הזרות המטרידות בזמן התפילה יפחתו, תפילותיך תעמודנה בדרגה גבוהה יותר, ואף במעלות לימוד התורה תוכל לעלות יותר, אבל, אם תסתכל על עבודתך בגיוס כספים עבור הישיבה במבט רחב יותר, ותחשוב כמה בחורי ישיבה יכולים ללמוד ולהתפלל כהוגן בזכות עבודתך כשד"ר, אז תבין שבעבודתך הנוכחית הנך עושה הרבה יותר לתורה ויראת שמים מאשר בזמן שלימודך ותפילותיך יהיו בשקט ובשלווה, אמנם כל תפילה לעצמה תהא גדולה יותר, אבל היום בתפילת הרבים ובלימוד התורה של הרבים זכותך גדולה ביותר, על כן מן הראוי והרצוי שתמשיך בתפקידך כשד"ר, זכות הרבים תלויה בך, ושכרך מן השמים גדול . וזה מה שאמרו חז"ל והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה (אבות ב' א'( 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/