אי אפשר להיות הכי זהירים
ולהישאר יעילים. בשביל זה ישנם הפיקוח והפרוצדורות שדואגות לבטיחות המתאימה".
אנחנו עולם שלם בתוך העולם ובתוכנו ישנם עולמות
שלמים נוספים (שמואל אייזיקוביץ)
"ביום הראשון האורח כאור זורח, ביום השני
לבני הבית לטורח, ביום השלישי סורח, וביום הרביעי, אם הוא פיקח, כצבי הוא
בורח".
אורחים מיוחדים (והערב נא).
אחד
המיוחדים בבני פרשבורג היה הרב ר' יום טוב הכהן קאהן. צדיק ומופלג היה במידת החסד.
סיפר בנו, הרה"ג ר' אברהם: אבא עשה חיל בעסקיו והיה לעשיר גדול.
ביתנו התנהל ברחבות כמנהג העשירים, עם משרתים ששמרו על נקיון הבית וסדר קפדני.
מנהג
הכנסת אורחים בפרשבורג היה כך: בסיום התפילה בליל שבת, האורחים עמדו ליד פתח בית
הכנסת, וכל בעל בית בחר לו אורח לסעודת שבת, ויש שלקחו עמם שני אורחים. בכוונה
תחילה השתדל אבי לצאת אחרון מבית הכנסת, מכיון שבעלי הבתים בחרו באורחים שהמראה
החיצוני שלהם היה סביר והיו נקיים ומסודרים. אך אלו שלבושם היה קרוע ומלוכלך,
נשארו בבית הכנסת מאין דורש. את כל אלה הזמין אבי לביתו, ולקחם לסעוד על שולחנו! בין האורחים נמצאו
כאלה שמטרדות הדרך נתלכלכו מאד, עד שנדף מהם ריח רע. ויש שהיו מלאי כינים וקשקשים. לאחר הסעודה נאלצו המשרתים הגויים לנקות את
הכסאות המפוארים מהלכלוך שהביאו עמם האורחים, ותוך כדי כך התרעמו: ' למה
מכניסים הביתה אנשים כאלה!'. אך אמי הצדקנית לא התרעמה על כך. מעולם לא שמעתי
ששאלה את אבי, מדוע בחר דוקא בעניים אלו, ואדרבה, היא הרגישה בצערם, כיבדה אותם
ודיברה על ליבם לחזקם לבל יפלו ברוחם.
הגיעו
ימי האופל - הגרמנים הארורים הגיעו לפרשבורג. אבי עבר ממחנה עבודה אחד לשני, עד
שהגיע למחנה מאוטהאוזן. הוא נותר בחיים. ימים ושנים סיפר על הניסים שארעו לו. אחד
הפלאים שסיפר: כידוע אנשים במחנות היו מלאי כינים ופשפשים. לא היה אדם שנמלט ממכה
זו, אך הוא ניצל מפגיעתם באופן פלאי. מימינו, משמאלו, מלפניו ומאחריו שכבו וישבו
אנשים מלאים בכינים, אך הוא לא נפגע ממכה זו!! באחת השיחות אמר אבא שהוא תולה זאת במידה
כנגד מידה: על שהכניס לביתו אורחים כמות שהם, אף כשהיו על בגדיהם ושערותיהם כינים
ופשפשים, לכן משמיא זכה שהם לא שלטו בו והיה נקי לגמרי!...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה