אמרי שפר י"ז אדר ב' ה'תשע"ו

אחת ההחלטות הכי קשות שתצטרך לקבל בחיים זאת הבחירה בין לוותר לבין לנסות חזק יותר ."    

     בסוף המגילה נכתב 'ודורש שלום לכל זרעו', יש לומר שאפילו כאשר מרדכי היהודי נעשה מקורב למלכות, ולא סתם מקורב אלא 'משנה למלך', עם כל זה היה אומר 'בוקר טוב' לכל ילד, ולא הרגיש פחיתות כבוד בזה! ("פניני רבנו הגרי"ז"(

     בפורים,  בשכונת הבוכרים, כל ילד יצא מביתו כשבידיו מגש מלא במיני מאכלים ותבשילים של אמו ואחיותיו. עבר ודפק בכל דלתות השכונה.  בכל דלת לקחו ממנו שתי מנות והחזירו תחתיהן שתhים אחרות,  כל אחד לפי מידת עושרו או עוניו.  נמצא שחזר לביתו עם מגש מלא, עמוס בתבשילי השכונה!!! ) "נר לשולחן שבת" מהר"ר א"ב(

     הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקומרנה אומר: כל אדם זקוק למידה ידועה של דאגות או יסורין. ספינה ללא מטען – מטלטלת ואף עלולה להתהפך

הזו שמחת פורים? (ברינה יקצורו, עלון 249)

"     פורים שמח, שלומי" - נראתה דמותו של אבא הלבוש בגדי יום טוב בפתח חדר בית החולים. "איך אתה מרגיש היום,  אתה חש טוב יותר, היד כואבת לך פחות"! אבא הביט בי בדאגה וחיכה לתשובה, אך במקום לענות פרצו להן הדמעות... הכל התחיל לפני מספר ימים, שבתי מהתלמוד תורה שמח ומאושר, כי אמא אמרה לי שתסיים היום לתפור לי את התחפושת המיוחדת שלי - תחפושת כהן גדול. "מחר , אלבש אותה במסיבת פורים שבתלמוד תורה, לא מתאר לעצמי היכן אהיה בעוד שעות מועטות...

     בקצה השדרה,  מאחורי עץ גדול, הצטופפו מספר ילדים שהעיפו מבטים חטופים לכל עבר. נראה היה, כי הם חוששים שמא יתגלו מעשיהם! נורה אדומה נדלקה במוחי והתריעה לעברי: אל תתקרב אליהם אך הסקרנות שכבשה את ליבי, הכניעה את חוש הזהירות. בצעדים מהוססים התקרבתי לעברם ואז הם קפצו בעליזות תוך שהם קוראים קריאות התלהבות: שלוש, ארבע ו... אז הם רצו לאחור, נותרתי עומד סמוך למקום הסכנה מבלי לדעת כמה היא קרובה אלי, שבריר של שניה חלף כשלפתע נשמע "בום" נוראי מחריש אזנים, משהו התלקח לאש איומה וכאב חתך את ידי, באיחור קלטתי שהם התעסקו בנפצים ואני נפגעתי במשחק המסוכן הזה. "

     היד שלי, הצילו" צווחתי בקול לא לי, ההמשך נדמה לי כטיסה מסחררת, אנשי "הצלה" טיפלו בי, הרבה בכיות וצעקות נשמעו סביבי, הרופא רכן מעלי והזריק לי זריקת הרגעה, באמבולנס נרדמתי והתעוררתי בביה"ח מטושטש מכאבים, כשידי תפורה וחבושה ואזני מצלצלות ברעש אדיר. לצידי עמדו אבא ואמא מודאגים ושאלו לשלומי. ידי שיגרה לי כאבים עזים והרעש באזנים היה בלתי נסבל אך לא רציתי לצער את הורי המסורים. אמרתי: "קצת כואב לי היד וחוץ מזה למה מרעישים בביה"ח כ"כ? "מה פתאום"?  נבהלה אמא, "הכל כאן שקט ורגוע", אבא מיהר להזעיק רופא ולתאר לו את תלונתי, כעת נוספה להורי הדאגה לבריאות אוזני. רופא אף-אוזן-גרון בדק את אזני היטב ובישר בקול שמח: "חסדי שמים, עור התוף שלם, אני מקוה שהרעשים יחלפו בקרוב".

     "שלומי, אתה בוכה מכאבים? אולי אזעיק את הרופא"? "אין צורך אבא, כי יותר מהכאב ביד, כואבת לי העובדה שביום פורים במקום לחגוג יום נפלא זה בשמחה ולהפוך ל"כהן גדול" אני לבוש בפיג'מה הדומה לתחפושת של אסיר ציון... איזה תחליף עלוב! לולא הפציעה הזאת, היינו כעת בדרכנו לסעודת פורים משותפת בבית סבא וסבתא, ואת כל זה אני מפסיד, בגלל אותם כלי משחית מסוכנים. למה בכלל משתמשים בהם ילדים ומה משמח ב"בום" הנורא הזה המהדהד באזני? מתי הם ילמדו שאסור להסתכן ולסכן אחרים בשביל הנאה מפוקפקת שכזאת"?

     לחשושים מהוסים מהפתח, הסבו את תשומת לבנו. מספר ילדים בליווי מבוגר, עמדו נבוכים פניהם היו מוכרים לי, הם נראו אבלים וחפויי ראש. "אנחנו... זאת אומרת רצינו... באנו לבקש סליחה" פלטו במהירות. דממה כבדה עמדה בחדר, "בניי מתנצלים מאוד, הם אמנם לא זרקו את הנפצים אך הם מרגישים נקיפות מצפון שהיו באותה חבורה ולא הזהירו אותך להתרחק, האם אתה סובל מכאבים"? שאל המבוגר. "ה' יעזור, בעוד כמה ימים יפחתו הכאבים...", השבתי "אנו מבטיחים שיותר לא נתקרב לאזור בו מתעסקים עם הצעצועים המסוכנים הללו", ניסיתי לחייך לעברם בעידוד "כעת שרואה אני כמה אתם מתחרטים אשתדל לסלוח", אמרתי והרגשתי פתאום איך המילים הללו נוסכות בי כוח. הם נפרדו ממני בתחושת הקלה ובברכת רפואה שלמה.

     בחרתי להביא את הסיפור הקשה הזה, כדי שנפסיק את הסכנה לנפש ולגוף מאותם סוגי נפצים, בכל שנה נפצעים ילדים נערים בחורים ומבוגרים. אנו המבוגרים היודעים לאמוד את הסכנה בהם, נעמוד על המשמר שמא אחד מ'הפוחזים', ישתמש בכלי משחית כזה שלא ברור מה מושך ב"בום" בפורים, וזה לבטח אינו מצוה מתרי"ג המצוות. ונוסיף עוד, ש"המבעית את חבירו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים" וזה אומר שיש עליו קטרוג גדול ומעיינים בפנקסו שם למעלה וחושבים במה להענישו על מעשהו החמור כי הוא ''רק'' חייב בדיני שמים ומי רוצה שיום הפורים שלו יהיה כמו יום הכיפורים במישור החמור הזה ?... ישמע החכם ויוסיף לקח. "

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/