אמרי שפר י"א אדר ב' ה'תשע"ו

"קל להיות אמיץ לב כשאתה נמצא הרחק ממקום הסכנה..." (איזופוס)

     ''קל לעשות את הדבר הנכון, אך קשה יותר לדעת מה נכון''

     ”קמת בבוקר? אמור תודה! כל השאר זה בונוס“...

     ''קנאת סופרים תרבה חכמה''

התכשיט שולם במלואו (אוצרות הפרשה, עלון 641)

     מעשה מרגש אירע אצל בעל חנות לתכשיטי יוקרה בירושלים. אל חנות התכשיטים נכנסה ילדה כבת שבע, והחלה להתבונן בתכשיטים היקרים. המוכר פנה אליה ושאל למבוקשה. הילדה השיבה, כי היא מעוניינת לרכוש שרשרת נאה מזהב. המוכר , שהינו וותיק בתחום, מעולם לא נתקל בתופעה שכזו, ושאל בפליאה: "הגעת לקנות שרשרת לבד?! היכן אימך?". "אין לי אימא" - ענתה - "אחותי הגדולה מגדלת אותי ואת שאר אחי היתומים. כעת היא עומדת להתארס, ולכן החלטנו לקנות עבורה תכשיט נאה". הילדה הצביעה על שרשרת יקרה מזהב, ואמרה כי היא מוצאת חן בעיניה. המוכר התרגש מדבריה, אך ביקש לברר: "יש לך מספיק כסף לקנות שרשרת כזו?". הילדה הוציאה מהתיק שלה שקית קטנה, והניחה אותה על הדלפק. השקית הייתה מלאה במטבעות, של שקלים, חצאי שקלים ועשר אגורות... "מניין לך הכסף?" שאל המוכר. והיא משיבה: "זו תקופה ארוכה שאני ואחי אוספים כסף עבור המתנה הזו. כל פרוטה שקיבלנו, הוכנסה לשקית, וכעת ברוך ה' השקית התמלאה במטבעות". המוכר מנה בזריזות את המטבעות, וגילה כי הסכום אינו מגיע אפילו למאתיים שקלים, כחמישית מערך השרשרת... נכמרו רחמיו על היתומה, ואמר לה, "תוכלי לקחת את השרשרת וליתנה לאחותך הגדולה". הוא עטף את השרשרת בעטיפת מתנה נאה, וביקש מהילדה שתשמור עליה היטב, כי שוויה רב.

     עוד באותו ערב, כאשר עמד המוכר הצדיק לסגור את חנותו, לפתע מגיעה נערה כשבידה שרשרת הזהב. הנערה הציגה עצמה כאחותה הגדולה של רוכשת השרשרת, התנצלה בפני המוכר, וביקשה להשיב את השרשרת, "אני יודעת היטב ששווייה גדול בהרבה מסכום המטבעות של אחי הקטנים. הנה לכם השרשרת ואקח בבקשה את שקית המטבעות בחזרה". "זה בסדר" - ענה המוכר - "היא שילמה את מלוא הסכום! יתירה מזו, מעודי לא שילמו לי באופן מושלם כל כך עבור תכשיט". אך האחות לא וויתרה, "איני מוכנה בשום אופן לענוד שרשרת שיהודי הפסיד במכירתה, וגם לא ליהנות מן הצדקה". אך גם המוכר אינו מוותר, "איני מדבר בדרך מליצה או גוזמא, מעולם לא היה קונה ששילם מחיר מלא כפי שהיא שילמה...", וכאן המוכר הסביר את דבריו, והדברים מרגשים: "תכשיט אינו צורך הכרחי כל כך, אלא נחשב למותרות ('לוקסוס'), כך שכאשר אדם מחליט לקנות תכשיט, זה משום שיש לו מספיק כסף למחייה ושאר צרכיו החיוניים, והוא מרשה לעצמו להפריש מעט כסף לתכשיט. אך מעולם לא קרה, שבא אדם לרכוש תכשיט במלוא כספו... ולכן כשבאה הילדה וביקשה ליתן עבור השרשרת את כל כספה, התרגשתי מאוד, והחלטתי שהמטבעות הללו בוודאי יכולים להיחשב כתשלום מלא בעסקה שכזו...".

     עד כאן סיפור המעשה, ונוכל ללמוד ממנו פרק מאלף בעבודת הבורא: לפעמים עולות מחשבות לאדם (מצד היצר הרע): וכי מה שוות המצוות שלי, המלאות בנגיעות וב'שלא לשמה', ומה שווה לימוד התורה שלי, כמה קשה- הבנה אני, וכמעט שאיני זוכר כלום מהלימוד?! הניחא כשמדובר במצוות הנעשות על ידי גדולי תורה, ולימוד התורה שלהם, אבל אני?! אך לא בחכמה יאמר זאת! כי כל מצווה הנעשית במסירות נפש, בפרט בתקופתנו, גם אם נניח שהיא 'נגועה' בנגיעות כאלו ואחרות, ערכה רב ועצום; כי אם אדם 'משלם' (מקיים את המוטל עליו), ולו בדבר מועט, אך את מה שיכול ומסוגל, בשמים הדבר מתקבל באהבה, משום שעשה את כל מה שבכוחו לעשות, וכמה גדול ערכם ומה רבה חשיבותם של מצווות כאלו ולימוד תורה שכזה, ובוודאי שבכוחם להשפיע עלינו שפע של ישועות ונחמות.

·         חוויית השבוע שלי

·         http://h-y.xwx.co.il/