אמר רבי חיים יוסף דוד אזולאי: צריך להשתדל שכל מה שעושים
בשבת, אוכלים, לובשים וכדומה, אף שאדם נהנה מזה – שיתכוון לשם שמים, לכבד את השבת,
ולא רק להנאת עצמו.
האבנים הרבות הפזורות בדרך בואכה מירון. הם הם
האבנים הגדולות והבצורות שנגולו מעל לבם של יהודים הנתונים בצרה ובשביה באתרא
קדישא על ציון התנא הא' רשב"י.
המהר"ל (דרך החיים -
אבות סוף ההקדמה) כתב: נהגו האמוראים ללמוד בשבת בספרי אגדות (תמורה י"ד:) ולא
בעיון ובעומק, מפני שהלימוד בעיון הוא ביטול עונג שבת, משא"כ אגדה מושכת לב
אדם.
המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות . זהו המקור לכל
אומנות אמיתית ולכל המדע.
כוחו
של דמיון
עד כמה אנחנו מושפעים
מדמיוננו - זאת לא ניתן לתאר ולשער. להלן סיפור המעובד מתוך "הגאון
החסיד" אותו סיפר הגאון החסיד ר ' שמאי גינזבורג לנכדיו, וכך היה סיפור המעשה : "בצעירותי כילד, מאכל האורז הגיע לפולין, תחליף לתפוחי האדמה
המסורתיים . ההתלהבות מהאורז גרמה לכך שבביתי, כמו בבתים רבים, בישלו אורז כל יום!... לא אהבתי
מאכל זה, אך חששתי מלומר זאת, כיוון שהחינוך בבית היה שאסור להתפנק, כל אוכל המוגש
– צריך לאכול! ואם אומר פעם שאיני אוהב מאכל מסויים, אזכה לקבל אותו מאכל חודש
ברציפות עד שאתרגל..." " פעם נאלצה אמי
לנסוע למספר ימים לוורשה, לביקור חולים אצל סבתא. במשפחתי לא התירו למשרתת הגויה
לגשת למטבח כלל (בשל בישולי גוים, הכנסת אוכל שאינו כשר וכו'). אמי ביקשה מהשכנה ,
שהיא תחמם ותגיש לנו את ארוחת הצהריים. מה שלא ידעתי , כי אמי החרוצה בישלה כמות
גדולה של אורז , שתספיק לנו לכל תקופת העדרותה. בכל אותם ימים אכלתי את הארוחה
בתאבון רב ." "כששבה אמי ושמעה שאכלתי אורז ללא כל בעיה, שאלה אותי: ' מה קרה שהינך
אוכל אורז לתאבון?' עניתי לתומי, שכדאי לה לשאול את השכנה איך היא מבשלת את האורז,
זה מבושל בצורה טעימה ביותר... לא העליתי כלל בדעתי , שזה מעשה הקדירה של
אמי...". סיים רבי שמאי, "כמה מוסר השכל ניתן להפיק מסיפור זה: כח המדמה
שבאדם, בכל גיל, בכל מצב, המשכנעו כי האורז, האוכל, הדירה - החיים של השני
טעימים יותר, נעימים יותר, יפים יותר! ".
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה