פרשת
השבוע, פרשת "קדושים", היא פרשה שמלאה במצוות ודינים העוסקים בבן אדם
לחברו.
אחד
הדינים המוכרים מהפרשה הוא הפסוק: "...ולפני עיוור לא תיתן מכשול ויראת
מאלוקיך אני ה'", על המילים "ויראת מאלוקיך" מסביר רש"י:
"כל דבר המסור לליבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו:
ויראת מאלוקיך."
על
פניו ופשט הפסוק, מדובר פה על אדם שהניח מכשול בפני אדם עיוור וגרם לנפילתו, אלא
זוהי פרשת קדושים, היא מכנה אותנו בני האדם כקדושים, ובכלל, למנוע נפילה של עיוור
זוהי תכונה אנושית, מכאן שברור שהתורה לא התכוונה למשהו כל כך פשוט לכאורה ויש פה
עומק הרבה יותר חשוב.
דווקא
הסיום של הפסוק, "ויראת מאלוקיך" מעיד על כך שהבסיס לאיסור הזה בפסוק
נובע מיראת אלוקים.
כאשר
מדובר על עבירה שהשופט האנושי יכול לדון ולשפוט את הנידון אזי מספיקה הערה ואזהרה
לעונש שמי שיניח מכשול בפני עיוור צפוי לעונש, שמי שיעבור על חוק ייקנס וכו'
וכו',אולם כאן, יש פנייה אל יראת השמים של האדם והרצון להניעו ממעשים מסוימים שהם
מעל לאפשרות שפיטה אנושית.
הפסוק
המיוחד הזה מדבר על כל מעשה שלאו דווקא מרמז על כוונות האדם.
מדובר
פה על מעשים שאין לשופט ראיה ברורה לדון את האדם לכף חובה אלא רק יראת השמים שלו
תהיה בעלת יכולת לעצור אותו מהמעשה שלו ולחסום אותו מהשאיפות הפסולות.
גם
למונח "עיוור" שבפסוק יש משמעות כפולה, עיוור ממש בעין ועיוור בלב.
בכל
מקרה בכוונת הפסוק כאן האדם מסוגל להכשיל את הזולת והתורה קוראת לו להיות בעל יראת
שמים ולמנוע עצמו מלהגיע למדרגה נמוכה שכזאת.
לא
לתת מכשול יכול להיות בכל תחומי החיים: במסחר, בבחירת אישה, בסכסוכי הורים,
בענייני ממונות, ואני באחריותי נדרש לצאת בתוצאות אם הכשלתי בעצמי את הזולת יהא מי
שזה.
הרמב"ם
כותב: "שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות ליבו" - העיוורון
זוכה למימד עמוק בו היצר יכול לכבוש את האדם על ידי תאווה וחמדה וזה חוסם את האדם
מראיית האמת. זהו גם עיוורון.
אנו
נדרשים לפעול היטב על ידי יראת ה' שלנו ולגבור על הנפילות הללו בכל תחומי החיים
למען לא נגיע לשימת מכשולים בפני הזולת.
שבת
שלום ומבורך!
תודות
:לצחי מיכאלי
חוויית
השבוע שלי
לע"נ
יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר
אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה