מקים משפחה בן - כמה? 22? 25? אפילו 28?
- הוא עצמו די ילד, אבל מהר מאד יש לו כבר ילדים. עבורם הוא הכול. שנה שנתיים שלוש
זה איכשהו עובר, אבל אז הוא חייב להתייצב מול ילד ששואל אותו "מה
נשתנה". וחייב לענות. אם לא תגדל, אם לא תאמין במה שאתה עושה אתו, אם לא
תפנים שעכשיו אתה נושא הדגל, הוא ידע. לא היום ולא מחר, אבל הוא ידע.
"הלא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל
נתתיך". ולכשתעיינו בדבר תראו שהוא סוד הרבה מאד תופעות חברתיות וגם
פוליטיות.
בדרך רמז חרוסת הוא נוטריקון ס' חרות,
ומרומז בזה לששים ריבוא בני ישראל שיצאו ממצרים לחירות עולם.
בלילה הזה צריכים לקיים את "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" –
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". וכדי לקיימן כדבעי כתב המהרי"ל (אות
יז) מיישנין את התינוקות בערב פסח, כדי שיהיו ערים בערב בעת אמירת ההגדה
במילת סד"ר שזוהי ס'וד ד'רש ר'מז, וזהו בליל זה. ואלו אנשי מעלה
שהבינו וידעו כל העניינים כבר פניהם הלבינו והאדימו בעת סידור הקערה. ודבר ראשון
שצריכים להנחיל שאפילו שיש רמזים ועניינים גבוהים אבל קודם צריכים לדעת את הטעם
הפשוט, ואח"כ מה שמסביב לה. כמו שאף אחד לא יעלה על סולם קודם על מדרגה
העשירית לפני שעולה על מדרגה הראשונה.
הצו שלא
בוצע(קבלת שבת, עלון 320)
ומעשה שהיה כך היה, אחת מהמשפחות שהתגוררו באזור הייתה משפחה ברוכת ילדים,
ולא יכלו להמשיך ולדור בדירתם הקטנטנה, ומשום כן חסכו פרוטה לפרוטה והרחיבו את
דירתם במעט, שמעט ירווח להם ויוכלו להמשיך ולהתגורר בדירה הזו ולחיות בה חיים תקינים.
אלא שהבניה הזו נעשתה ללא התרי בניה, והשכנים החילונים שבבנין התלוננו לעירייה על
כך, ומשום כן העירייה הוציאה צו הריסה על הבניה הלא חוקית הזו. האבא שהכיר את ר'
שמואל פלמן שהיה רב בית הכנסת, וידע על קשריו עם ראש העיר רבינוביץ, ביקש ממנו
שידבר על לבו של רבינוביץ שיחמול עליו ועל משפחתו, ועל דוחקו הנורא ויבטל את צו
ההריסה שהוציאה העירייה על התוספת שהוסיף בביתו. ר' שמואל עשה כבקשתו ומיד עמד
בקשר עם רבינוביץ לבקש ממנו לדחות או להקפיא את צו ההריסה, אבל רבינוביץ טען שאין
לו אפשרות לבטל את ההריסה, הבניה הזו איננה חוקית ובפרט כשיש כאן תלונה של השכנים
הרי על פי חוק הוא מחוייב להרוס את הבניה הזו, ואינו יכול בשום דרך לעצור את ז .
ר' שמואל ניסה עוד לדבר ולהשתדל על זה, אבל רבינוביץ היה נחרץ כולו, שאין על מה
לדבר, ואין בסמכותו למנוע מכאלו דברים להיעשות.
הבן של אותו אדם שבנה את הבניה הזו, היה חבר טוב של הגרב"צ מבית
הכנסת, וכששמע את התשובה השלילית שהגיעה מצידו של רבינוביץ החליט לפנות אל בנו של
ר' שמואל - הגרב"צ, וסיפר לו את כל הסיפור כולל תשובתו השלילית של רבינוביץ,
ואמר להגרב"צ שכיון שהוא רואה שיש לו קשרים טובים עם רבינוביץ, שבכל שבת
שהגרב"צ חוזר מהישיבה, רבינוביץ נהנה מאוד לדבר עימו ולפעמים אף ממתין לו
מחוץ לביתו, אולי בעזרת הקשרים הללו יצליח לפעול איזה ישועה שתדחה או תבטל את צו
ההריסה. הגרב"צ הסכים לנסות לעזור, ומשום כן בשבת הקרובה הכין הגרב"צ
הרבה נושאים מעניינים בלימוד שיוכל לדבר על כך עם רבינוביץ, ובהם הרבה סברות שידע
שרבינוביץ יהנה לפלפל בהם. הוא שינה ממנהגו ובשבת הזו הקדים ובא לפתחו של בעל
הכלב, והמתין לו שייצא. ואכן לא עבר זמן רב ורבינוביץ יוצא החוצה, ומיד כשראה את
הגרב"צ עומד וממתין שם, פנה אליו בשאלה "מה חידשתם השבוע?",
והגרב"צ שכבר עמד מוכן התחיל מיד להרצות את חידושיו, ושעה ארוכה עמדו ופלפלו
יחדיו. כשסיימו ראה הגרב"צ שבאמת רבינוביץ מרוצה מהשיחה הזו, ורוחו טובה
עליו, והרגיש שעתה הוא עת הכושר לבקש בעד המשפחה המדוברת. ואמר לרבינוביץ "יש
לי בקשה ממך, האם תוכל לעזור לי?". ענה לו רבינוביץ, "לבקש אתה בוודאי
יכול לבקש, ולאחר מכן אני אראה אם אוכל לעזור בעניין הזה או לא". אמר לו
הגרב"צ, "לא, הבקשה הזו חשובה לי יותר מהכול, ולכן לפני שאני מבקש ממך
את הדבר, אני רוצה שתבטיח לי שתעשה ככל מה שביכולתך כדי לקיים את הבקשה הזו
". ענה רבינוביץ, "תראה, אני לא יודע מה אתה רוצה לבקש ולכן אני לא יכול
להבטיח לך לקיים את הבקשה, אבל אני מבטיח לך שאתייחס ברצינות לבקשה שלך".
ועתה התחיל הגרב"צ לבקש בעד המשפחה שהעיריה הוציאה עליהם צו הריסה, ותיאר
בהרחבה את הסבל הגדול שהיה להם בצפיפות בבית, וגם עתה אינם חיים חיי פאר והרחבה,
אלא רק הוסיפו את המינימום שבמינימום כדי שיוכלו לחיות חיים נורמליים. וביקש מראש
העיר שלא יחתום על צו ההריסה, וישתדל לבטלו. רבינוביץ ענה לו כדרך שענה לאביו ר'
שמואל, שאינו יכול לעזור בעניין זה מאומה, שעל פי חוק הוא מחויב לחתום, ואינו יכול
לעבור על חוקים פשוטים וברורים. אבל הגרב"צ לא הניח לו, ובדמעות המשיך לדבר
על לבו שיחוס על אותה משפחה אומללה, שעולמם יחרב עליהם כשיהרסו להם את הבניה.
רבינוביץ שמע את הדברים והיה ניכר עליו
שלקחם לתשומת לבו, והוא התחיל לחשוב איך יוכל לעזור בענין. ולאחר כמה דקות של
מחשבה, פנה אל הגרב"צ ואמר לו, "טוב, בא נעשה עסק, אני אסדר את הענין
בדרכים מסוימות שצו ההריסה לא ייצא לפועל, ותמורת זאת אתה תתחייב ללמוד עבורי רבע
שעה בכל יום. אבל הלימוד הזה לא יהיה על חשבון הסדרים שאתה בין כה וכה לומד, אלא
על חשבון זמנים שאתה לא אמור ללמוד בהם, שאז תייחד רבע שעה ללימוד לזכותי. ולדוגמה
אם אתה מסיים את הלימוד בלילה בשעה 12 ,אז תוסיף עוד רבע שעה של לימוד
לזכותי". הגרב"צ לא ענה מיד, אלא שתק וחשב, רבינוביץ ראה שהוא שותק
ומהסס בדבר, פנה אליו ואמר לו, "מה אתה שותק, אנו עושים כאן עסק טוב".
ענה לו הגרב"צ, "אם זו בקשתך, אז יש לי בקשה נוספת בעבורך, אני רוצה
שתמורת זאת שאלמד בעבורך רבע שעה, אתה בכל שבת תשמור את השבת במשך רבע שעה, כמו
שהיית שומר שבת כשלמדת בטלז". השיב לו רבינוביץ, "זה לא שייך, אתה רואה
איך אני מכור לסיגריות ומעשן כל הזמן אני לא מסוגל לעמוד רבע שעה ללא עישון
סיגריות". אבל מיד המשיך ואמר, "יש לי רעיון, בכל שבת אני קם בבוקר בשעה
6:30 ומעתה אני אוסיף עוד רבע שעה של שינה ואקום רק בשעה 6:45 ,וזה יהיה לי רבע
שעה של שמירת השבת". אמר לו הגרב"צ, "עסקים לא עושים בשינה, אם אנו
סוגרים עסקה העסק חל רק בשעה שאתה ער ולא ישן". רבינוביץ ראה שהעסק רציני,
אמר "אם אתה מוסיף לעסקה את הסעיף הזה של שמירת שבת, אני רוצה להוסיף עוד
סעיף שמעבר לזה שתלמד בעבורי רבע שעה, תלמד גם מסכת מיוחדת בעבורי". אמר לו
הגרב"צ, "אני מסכים אלמד מסכת ביצה בעבורך". אמר רבינוביץ,
"לא, אם אנו הולכים על שבת, אז שיהיה שבת עד הסוף, והמסכת שתלמד בעבורי תהיה
שבת". וכשהשיב הגרב"צ בחיוב, לחצו ידיים וסגרו את העסקה.
לאחר כמה שבועות, פגש רבינוביץ שוב את הגרב"צ ואמר לו, "אתה זוכר
את העיסקה, אני את החלק שלי עשיתי, מה עם החלק שלך?". ענה לו הגרב"צ,
"כאשר אני סוגר עיסקה, אפשר לתת בי אמון, אין לך ממה לדאוג...".
רבינוביץ קיים את חובתו והעיריה אכן לא הרסה את הבניה, ולגבי שמירת השבת סיפר רבה
של תל אביב מאותם ימים, שרבינוביץ אמר לו פעם שבכל שבת יש לו רבע שעה מהשעה9:00
ועד ל- :9:15שבה הוא שומר שבת בדיוק כמו ששמר בעת שלמד בטלז, וסיפר לו את כל
העיסקה שסגר עם הבחור בן ציון פלמן..
החוויה היהודית
