האריז"ל ב 'שער הכוונות':
'קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת, צריך שיקבל עליו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך',
ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על-ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות
ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי"'.
"והיו
הכרובים פורשי כנפיים למעלה... ופניהם איש אל אחיו" (שמות כה,כ). התנהגותו של
תלמיד חכם ושומר תורה חייבת להצטיין בכול – עליו להיות "פורשי כנפיים
למעלה", זהיר במצוות שבין אדם למקום; ובה בעת "ופניהם איש אל
אחיו", זהיר וטהור בדברים שבין אדם לחברו. (עוללות
אפרים)
הגמ' במסכת
תענית אורת שינם ג' מפתחות שלא נמסרים לשליח )יחד) והם אך ורק בידי הקב"ה: חיה (-יולדת) תחיית המתים, מטר. אומר הגאון מוילנא דבר זה רמוז כאן בפסוק: "פיתוחי
חת"ם – המפתחות
של ח'יה ת 'חיית המתים ו מ'טר "קדש לה'" הם אך ורק בידי הקב"ה. )אהל מועד(
והנה,
מספר הפרשיות שמשה אינו מופיע בהן הוא שמונה-עשרה: שתים-עשרה פרשיות של
ספר בראשית, וכן שש פרשיות נוספות: " תצווה", "עקב",
"ראה", "שופטים", "כי תצא", ניצבים". והדבר
נרמז במלים "מחני נא מספרך אשר כתבת" המונות שמונה-עשרה אותיות, כנגד
שמונה-עשרה הפרשיות שנמחה שמו מהן.
הפרנסה היא מאת בורא העולם
להלן סיפור,
המעובד מתוך 'ווי העמודים', שיש בו כדי ללמדנו כי הפרנסה היא מאת בורא העולם בלבד.
ומעשה שהיה - כך היה:
סיפר אברך
יקר, בעל אמונה חזקה בבורא עולם: אני לומד בכולל כל היום, ואשתי עובדת כמזכירה
רפואית, ברוך השם התברכנו בהרבה ילדים, והקב"ה עוזר לנו ויש לנו די צרכנו
עבור לחם ומזון, אבל רק זה, וגם אם אנו רוצים מאוד לחדש איזה דבר בביתנו, כגון
אשתי מאוד רוצה לקנות וילונות לסלון, אך אין באפשרותנו להפריש עבור זה כסף, כי
כאמור כל הכסף שאנו מרוויחים, הכול הולך למצרכים חיוניים ביותר.
באחד הימים,
כשאכלנו ארוחת ערב משותפת, הודיעה אשתי, כי בעבודתם מחפשים מזכירה רפואית, שתעבוד
שעתיים בערב, מדובר במשכורת נכבדה מאוד, כי שעות אלו
הן שעות נוספות ומשלמים עליהן פי אחד וחצי משעה רגילה, ולכן היא מאוד רוצה ללכת
לעבוד את השעות האלו, כדי שתהיה קצת הרווחה בבית. אמרתי לה, שבשעות הללו נחוץ מאוד, שתהיה בבית עם הילדים,
ואני בטוח בכך, שכסף לא מגיע מעבודה, גם אם לא תעבוד, אם זה נגזר עלינו בראש השנה,
שיהיה לנו כסף, הרי שזה יגיע, ואם לא זה לא יגיע. אבל אשתי טענה כלפיי , שאנו
רואים בחוש, שמי שעובד שעות נוספות מקבל משכורת יותר גדולה, וזו מציאות - שיש לו
יותר כסף. הסברתי לה, שהכסף היה מגיע אליהם בכל
מקרה, העבודה - זה
רק בשביל ההשתדלות, וזאת, כי הקב"ה רוצה, שעולמו יתנהג בדרך הטבע, כאילו הכסף
מגיע מעבודה, אבל הכסף שאמור להיות שלנו, יגיע אלינו בכל מקרה . אשתי
טענה - אולי בכל זאת, היום כשיש הסתרה כל כך גדולה , ואנוַ רואים בחוש, שכלַ מיַ שעובדַ מקבלַ כסף, ומיַ שלאַ עובדַ לא מקבל, זה סימן
שהקב"ה רוצה שהעבודה תביא אתַ הכסף. ראיתי, שהיא כל כך נחושה ללכת לעבוד את
השעות האלו, לכן למרות הקושי הגדול שהאישה תעבוד בשעות הערב המוקדמות, לא התנגדתי. אשתי הלכה לעבוד, ואכן בסוף החודש הביאה משכורת גדולה בהרבה,
ומיד פנתה לקנות עם הכסף הנוסף, את הווילונות שכל כך רצתה, וכך כל חודש הייתה
מביאה משכורת גדולה, ובכל פעם הייתה קונה איזה מוצר אחר לבית. מפעם לפעם היה עולה הוויכוח בינינו שוב, ויכוח ענייני, כמובן, בדרך ארץ, כאשר אני טוען, שהעבודה היא רק הסתרה, אבל באמת
הכסף לא מגיע מעבודה, ואשתי לא מצליחה להבין זאת, הרי אנו רואים בחוש, שמאז שהתחלתי לעבוד המשכורת גדלה, ונהייתה רווחה כספית בבית. ולמרות הקושי הגדול לשנינו בעבודה
בשעות אלו, זה משתלם, כי במציאות אנו רואים בחוש, שיש לנו יותר כסף.
כמזכירה
רפואית, מגיעים אל אשתי אנשים רבים, שנמצאים במצבים לא נעימים ואפילו קשים,
ולפעמים האנשים גם עצבניים, וכמובן, את כל הכעס שלהם הם מוציאים עליה, למרות שהיא
כלל לא אשמה במצב. אם בתחילה אשתי לקחה זאת ללב, וזה כאב לה, לאחר זמן מה היא
התרגלה למצב, והייתה מנסה להרגיע את החולים, אבל גם אם הם לא נרגעו, היא הייתה
רגועה, ולא הייתה לוקחת ללב. באחד הימים נכנס אדם למרפאה וביקש לקבוע תור לרופא עור, אשתי אמרה לו, שרופא עור מגיע רק פעם בשבוע, והתור אליו הוא
ארוך, והוא יצטרך להמתין כחודשיים עד לתורו. הלה, שככל הנראה היה אדם מר נפש,
התחיל לצעוק, איך זה יתכן שבמרפאה יש רופא עור רק פעם בשבוע... "זה חוצפה,
אני הולך מיד למשרד הבריאות להתלונן... אני אפתח כאן מרפאה אחרת, וכולם יעברו
אלי". ועוד כמה 'פנינים' שהוציא מפיו, עד שעזב סר וזועף. היא כבר הייתה רגילה להתקפות כאלו, ולא לקחה זאת ללב, וכשחזרה לבית, סיפרה לי על המקרה, שאירע לה היום, איך שאדם
לא שלט ברגשותיו וצעק זעקה גדולה ומרה, כאילו שהיא יכולה לעשות משהו. כעבור יומיים, התקשר מנהל המרפאה, והודיע לאשתי, שיש רופא
עור, שהיה עובד בבית הרפואה בכל יום שלישי, ומסיבות שונות עזב שם, והוא רוצה
להתחיל לעבוד במרפאה בכל יום שלישי. הוא ביקש מאשתי לבדוק, אם יש חדר פנוי. אשתי
אמרה לו, שביוםַ שלישי אכןַ ישַׁ חדרַ פנויַ בשעותַ אחרַ הצהריים. ואכן, מיד למחרת התחילו לארגן לו את לוח הזמנים, ואנשים רבים
אכן שמחו שרופא עור נוסף למרפאה.
אחד המטופלים
שהקדימוַ לו את התור, היה מיודענו הצועק, שתורו הוקדם עוד לאותוַ שבוע. כשנכנס
למרפאה, הוא היה בטוח במאה אחוז, שרק בזכות צעקותיו הביאו רופא נוסף, ואמר:
"אני יודע, שבלי צעקות שוםַ דברַ לאַ זז,ַ תראוַ רקַ צעקתי, וכברַ סידרו
רופאַ נוסף ". כשחזרה
הביתה סיפרה אשתי על המקרה המשעשע, שאותו אדם בטוח במאה אחוז שבזכותו הגיע הרופא,
כאשר היא יודעתַ בוודאות, שמהַ שהוא ראהַ כהצלחה, כללַ לאַ קשור למהַ שהואַ חושב שעשה ופעל בנידון, מנהל המרפאה
כלל לא ידע על צעקותיו,ַ וכללַ לאַ ידע, שישַׁ ביקושַׁ לרופאַ עור,אלאַ עשהַ זאתַ רקַ כדיַ לקדםַ את המרפאהַ שלו,ַ ע"יַ הבאתַ רופאַ מקצועיַ נוסף. לא אמרתי כלום, אבל הסתכלתי חזק על הווילונות, ואז אשתי
הבינה הכול, המקרה של הצועק הוא אכן מאוד משעשע: הוא חושב שבצעקותיו הצליח לסדר רופא,
עובדה - הוא צעק ולאחר יומיים סידרו רופא נוסף. אבל באמת כל מי שהיה עומד מהצד,
ורואה את התמונה כולה היה יודע בוודאות שאין שום קשר בין שני הדברים. וכי המקרה שלנו לא הרבה יותר משעשע? גם אנו נראים בדיוק כמו
אותו צועק, אנחנו חושבים, שהעבודה מביאה כסף, וכאילו רק בזכות השעות הנוספות
הצלחנו לקנות ווילונות, והרי ראינו בחוש שלאחר שעות נוספות המשכורת גודלת, אבל
מאוד ייתכן, שאין כל קשר בין הדברים, הכול הרגשה מוטעית, והווילונות הגיעו מסיבות
אחרות לגמרי. למחרת הגישה אשתי מכתב התפטרות מהעבודה
של שעותַ נוספותַ בערב.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה