אמרי שפר ב' אלול ה'תשע"ח

      הבריאה מתעוררת לתשובה. מתנה נפלאה העניק לנו הקב"ה, והיא סגולת התשובה, המבשרת התחלות חדשות. התשובה הופכת את הַשָּׂנּוא לפני המקום, את המשוקץ המרוחק והתועבה של אתמול , לבריה חדשה, עד שהוא היום אהוב ונחמד קרוב וידיד, כלשון הרמב"ם )הל' תשובה פ"ז).

     המהר"ל זצ"ל כותב בספרו "באר הגולה": כל תקנות, גזירות, סייגים ומנהגים שחידשו חכמינו בתורה שבעל פה מבטאים את רצון השי"ת ואותו רצון אינו מתגלה אלא במועד הנכון על ידי חכמי הדור. החכמים והצדיקים שבכל דור מהווים, אפוא, את התגלמותה של התורה שבעל פה שעל ידם יוצא רצון השי"ת מן המחשבה אל הפועל.

    כי ייפלא ממך דבר למשפט, יש מפרשים הפסוק בעניין מוסר, כי ייפלא ממך דבר, אם יהיה לך פלא למה יש משפטים ועונשים, בין דם לדם כל מיני עונשים של שפיכת דם, בין דין לדין כל מיני דינים, ובין נגע לנגע כל מיני צרות, דברי ריבות בשעריך, זה בגלל שיש מריבות ולא חיים באחדות, מה העצה? וקמת ועלית פירוש להתאחד.

     'לּולֵּא הֶאֱמַנְתִי לִרְאות בְטּוב ה' בְאֶרֶץ חַיִים' , לולא הם אותיות אלול, בחודש אלול האמנתי הנני מאמין לראות בטוב למצוא את הטוב שבכל יהודי.

"בואו חשבון" [כ"א, כ"ז].  (ברכי נפשי).

     משפט אחד קטן שיצא מפיו של יהודי, או אפילו מילה אחת שנאמרה בנועם ובחן, ומתוך רצון לסייע ביד הזולת, יש בכוחה להשפיע שפע רב, לבנות עולמות שלמים, ולהפוך את השומעים מרע לטוב.

     את הסיפור דלהלן שיגר לנו מחנך דגול מירושלים,  המכהן באחד הסמינרים הידועים. בי היה המעשה, כותב המחנך הירושלמי, עם קרוב-משפחה שנפטר, וזכה לחזור בתשובה שלימה על ידי השתלשלות מדהימה של 'בואו חשבון', דהיינו שהוכחתי לו על ידי חשבון פשוט שיש דברים שבכוחו לעשות , ומ 'הדברים הפשוטים' הללו הוא הגיע מאוחר יותר אל כל התורה כולה.

     הקרוב ההוא היה חילוני מוצהר, מספר המחנך, במשך שנים ניסינו להשפיע עליו שישנה את אורחות חייו, אבל הוא סירב בעקשנות לשמוע, והתרחק וברח מכל דבר שבקדושה. גם כאשר נפטר אביו, עשה רק את הפעולות המינימאליות, ישב שבעה,  אמר קדיש פה-ושם, אבל המשיך את חייו כהרגלו, ולא אבה לשמוע על שינוי-הדרך. אחרי כמה שנים נפטרה אימו. והנה,  מספר חודשים לאחר מכן, התפלאנו מאוד להיתקל בו כשהוא חובש-כיפה גדולה לראשו, ומצהיר שהוא מתפלל מדי יום, שומר על כשרות ושבת, "ואני בדרכי לשמור את כל המצוות של השם יתברך", אמר. לא ידענו מה קרה, ומה ומי השפיע עליו לשנות את דרכו. הרי גם אנחנו ניסינו והשתדלנו במשך כל השנים להשפיע עליו, ולא הצלחנו, אז מה קרה לפתע ... והנה נודע הדבר. הוא-עצמו, קרוב המשפחה, סיפר לנו מי הצליח להשפיע עליו לעשות שינוי כה מהפכני בחייו. וכך סיפר:

     בתום שבעת ימי האבל על אימי, ניגש אליי אחד מקרובי המשפחה, יהודי חרדי ונעים הליכות, ואמר לי: 'האם הינך רוצה לעשות דבר פשוט, וקל, לעילוי נשמתה של אימך עליה השלום'?... אני 'נדלקתי' מהמושג 'דבר פשוט וקל', ובו-במקום השבתי: אני מוכן. וכי מי לא יהיה מוכן לעשות דבר קל לעילוי נשמתה של אימו ? מששמע הקרוב החרדי את תשובתי בחיובית, אמר לי שמדי יום שישי, טרם כניסת השבת, אכבה את המנורה במקרר , כדי שכשאפתח את המקרר בשבת, לא תידלק המנורה, "את שמירת השבת הזו תקדיש לעילוי נשמת אימך", אמר לי הקרוב.  והסכמתי. וכך עשיתי. בכל יום שישי, בהתקרב זמן השבת, כיביתי את מנורת המקרר, וידעתי שאני עושה זאת לעילוי נשמתה של אימא. היש דבר קל מזה?  אבל, לא עברו שבתותיים - שלוש, עד שהתחלתי לשאול את עצמי, אם אינך מדליק את מנורת המקרר – מדוע הינך מדליק את מנורה בסלון וביתר חדרי הבית? ניסיתי לדחות את השאלה הזו שפעפעה בתוך מעיי, אבל לא עזר לי כלום. כיוון שאני אדם הפועל על פי כללי ההיגיון, המשכתי כל העת להטיף לעצמי, ולומר 'אם אינך מדליק את מנורת המקרר, אל תדליק גם את המנורות בחדרי הבית'. עד שהזמנתי חשמלאי שיתקין שעון בביתי, כדי שאוכל להימנע מהדלקת האור בחדרים . ואז - - - הגיע תור הרדיו שהיה בביתי. אם אינני מדליק את המנורה במקרר ובחדרים, כיצד אני מרשה לעצמי להדליק את המכשיר ההוא? כך הפסקתי בהדרגה גם את ההאזנה לרדיו.  ואז - - - התחלתי לשאול את עצמי, אם את האורות בבית אינך מדליק, וגם לא את מכשיר הרדיו, איך הינך מפעיל את הרכב בשבת? וכך פתחתי בתהליך עקבי של מחיקת עוד חילול שבת, ועוד חילול, ועוד חילול, עד שהצלחתי בס"ד להתנזר כמעט מכל איסורי השבת.  ואז - - - בליל שבת אחד, התחיל לשעמם לי... הרי את הרדיו אינני מדליק, ברכבי אינני נוסע, אז מה עושים?... ברגע ההוא נזכרתי שבסמוך-מאוד לביתי יש בית כנסת. קמתי והלכתי לשם. המתפללים, והרב, קיבלוני במאור פנים. גם הם לא ידעו על מה ולמה באתי להתפלל, אבל הבינו שעבר עליי דבר-מה, וערכו לי קבלת פנים נעימה במיוחד. אחרי התפילה, בה הרגשתי התעלות מיוחדת, ניגש אליי הרב, והזמינני לאכול את סעודת השבת בביתו. למותר לציין את ההרגשה שפיעמה בתוכי, שאני – 'חוטא' שכמוני – זוכה לאכול אצל הרב של השכונה. הסעודה עברה בהתעלות - רבתי, ומיד לאחר מכן יצאתי עם הרב בדרך לאמירת השיעור הקבוע שלו בבית הכנסת. הרב הושיבני לידו, והשיעור עבר גם הוא בהרגשה רוחנית נעלה . וכך, כמים קרים לנפש עייפה, החילותי לקבל עליי עול מצוות, והפכתי לבעל תשובה גמור.

     המחנך הירושלמי כותב לנו שקרוב-המשפחה החרדי, שהיה 'אחראי' לכל הסיפור, ובמשפט אחד חכם הצליח לשכנע את האיש לעשות דבר קל לע"נ אימו, כלל לא ידע שהמשפט שלו פעל כל כך הרבה... הוא לא ידע זאת, עד שגילינו לו , והצענו שיבוא וייפגש שנית עם בעל-התשובה...  הפגישה הייתה מרגשת עד מאוד. השניים נפלו איש על זרועות רעהו, ובכו במשך דקות ארוכות.  הרי לנו כוחו של משפט אחד! וכוחה של מנורה אחת קטנה, במקרר! כי כאשר האדם רוצה להתקרב אל השי"ת, באמת,  הוא אינו זקוק בשל כך להפוך את השמים והארץ. די במנורה קטנה, במקרר הביתי, להביא את האדם למהפך שמימי שכזה, שהופך אותו ואת כל משפחתו, מרע לטוב, ומשאיר לו אחרית ותקווה עד סוף הדורות. הדבר הזה צריך לעודד את כל מי שמבקש להתקרב אל ה', ובאיזשהו שלב נעשתה עליו הדרך קשה ומפרכת, והוא חזר אחורנית, ואולי אף התייאש מלעשות את הצעד הכול-כך חיוני. כשיקרא את המעשה הנ"ל, ויתעמק בו, הוא יבין שהקב"ה לא מבקש ממנו הרבה. רק שיתחיל לזוז,  לצעוד קדימה, ולקבל על עצמו משהו קטן-קטן, כמו למשל לכבות את המנורה במקרר לפני שבת... וכבר תראו לאלו תוצאות הגיע האיש ההוא.

     הרי ברור שיותר מכל דור אחר, הניסיונות בתקופתנו עלולים להביא את בני הדור, ובמיוחד את הצעירים שבהם, אל המצבים הנוראיים ביותר. החטאים הנעשים בימינו, הם מסוג העוונות שבאמת מטמטמים את הלב והנפש,  עד שלפעמים קשה מאוד לחשוב על מונחים של 'תשובה שלימה'.  אבל יידעו להם כל הצעירים הללו: אם הם מבקשים לחזור, אם באמת זה מה שהם רוצים, אזי גם אם ירדו ממש לבאר-  שחת, דייה בפעולה קטנה אחת חיובית, לטשטש את כל מה שעשו עד עתה, ולהביאם אלי פסגת האושר האמיתי.  לא דמיונות יש כאן. לא תעתועי-שווא, ולא ניסיונות-שכנוע הזויים. זו אמת לאמיתה. קשה לכם לעשות דברים גדולים? –  התעסקו בפעולות קטנות, תתחילו לטפס מנקודת האפס, תתקרבו לאט-לאט, עד שתגיעו אל הפסגה המיוחלת. ותגיעו בעז"ה . וכמה חכם היה קרוב המשפחה החרדי שהבין לנפשו של קרובו התועה, וידע שלא יוכל לקבל עליו דברים גדולים מדי, ודיבר איתו על הדברים הכי-קטנים שיוכל לעשות לע"נ אימו. וכך הביא אותו לכל הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ז שבט ה'תשע"ח

אומר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, כל שפע היוצא מאת הקב"ה נקרא חסד. אמנם, כלל גדול הוא בלי יוצא מן הכלל, שכל מה שיוצא מאת הקב"ה חייב לחזור אליו, כי אם יישאר מרוחק ממנו יתברך אין לך חורבן גדול מזה, שכן הריחוק הוא היסוד לכל הרע, כדכתיב (תהילים עג, כז): "כי הנה רחקיך יאבדו... ואני קרבת אלוקים לי טוב", ועל כורחך צריך שיחזור אליו, וזו נקראת מידת הגבורה, ששום דבר אינו מתנתק משליטתו יתברך

     אפשר לקרוא וללמוד הרבה ספרי מוסר, אבל העיקר לשמוע מאחר, כמש"כ (משלי ט"ו ל"א) "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין". אכן זהו שבחו של ישראל ששומעים וזוכים לחיים ולתורה, כמש"כ  ) שמות י"ד ד') "ויעשו כן" מפרש רש"י: להגיד שבחן ששמעו לקול משה, עי"ז זכו לנס קריעת ים סוף ולקבלת התורה.

      גם אם שורר סביבכם חושך מוסרי מוחלט, חובה עליכם להיות פנסים. אם רק תעשו זאת, חיש מהר תגלו שאתם לא לבד ומתלכדים סביבכם עוד אנשים שמחפשים את האור .  (הריי''צ)

    הגאון הצדיק רבי צבי הירש ברוידא זצ"ל, חתנו וממשיך מורשתו של הסבא מקלם זצ"ל, מסגר את תמונת אביו ותלה אותה נכחו, מול מקום מושבו. והסביר: "כה רחוק אני מצדקתו של יוסף. ובכל זאת, עם כל רוממותו, לא עמד בניסיון אלא כשנתגלתה לו דמות דיוקנו של אביו... מה לי לחכות עד שתתגלה לי דמות דיוקנו של אבי, הריני קובע אותה מולי"...

      הנה אדם בעל לבב, כשהתפנה, והרגיש איך שהקב"ה רופא כל בשר ועושה פלאי פלאות, אין לו שום מחלה ב"ה, ואין מה שעוצר את הפסולת בתוך הגוף להרעיל את האדם ולגרום לו למות תיכף, אלא מתנקה הוא בקלות, בחסד וברחמים – הרי באותם הרגעים עבר את קריעת ים סוף, ואם כן עליו לומר את ברכת "אשר יצר" בהתלהבות של הודאה להקב"ה.  ("תפארת שמשון" שמות עמ' קמב (

     הרבי הריי"צ ציין כי בדרך כלל קוראים לגשמים בשם "גשמי ברכה" כדי להשוות בין השניים. אם גשם יורד על שדה לא מעובדת, יגדלו בה רק קוצים; אבל אם הגשם מופיע אחרי החרישה והזריעה, היבול יהיה משובח .

     '' חייל היוצא למלחמה עושה זאת בשיר של ניצחון, וזה עצמו מקרב ומגדיל את הניצחון ".   (הריי''צ)

      '' טובה פעולה אחת מאלף אנחות "    (הריי''צ)

היום בו התרוקן הגיהינום  (מנדי קמינקר) (על-פי אוצר הסיפורים יד, ה)  

את כל חייו הקדיש הצדיק רבי משה לייב מסאסוב ל 'פדיון שבויים'. באותם ימים, היהודים היו נתונים לגחמותיהם של הפריצים המקומיים, ופעמים רבות הם מצאו את עצמם מושלכים לבית הכלא על לא עוול בכפם.

רבי משה היה נוסע מעיירה לעיירה ובכל פעם ששמע על יהודי הנמק בבית הסוהר היה שם הוא את פעמיו לבית הפריץ. בדרך כלל, לאחר משא ומתן קצר הוא היה עוזב בחופזה את הטירה המפוארת, בדרכו לגייס סכום עתק כתשלום כופר. אל הטירה היה שב כשהכסף בידו ומוציא את היהודי לחופשי.

מסופר שכאשר נפטר רבי משה לבית עולמו והגיע לעולם האמת, שאל הוא את עצמו: כיצד אוכל לעבוד את הבורא? הרי כל תרי"ג המצוות מוטלות רק על אנשים חיים, ואילו המתים פטורים מכל המצוות. אך האם יש דרך בה אוכל לעשות את רצונו של האלוקים רק לאחר פטירתי?

חשב וחשב, ולבסוף עלה בו רעיון. הלא בוודאי עבודת הבורא שלי לא הייתה מושלמת, ולבטח נכשלתי פה ושם (כך חושבים כל הצדיקים...). אם כן, דיני לגיהינום!

מיהר רבי משה לקיים את פסק הדין של עצמו וקפץ אל תוך הגיהינום הרותח.

מלאכי החבלה עקבו אחרי המתרחש בזעזוע עמוק. הלא אסור כי משהו יארע חלילה לצדיק הגדול, רבי משה לייב מסאסוב! מחוסר ברירה הם כיבו את כל האש הבוערת בגיהינום, וניגשו אליו כדי לשכנעו שיעזוב את המקום וילך לגן עדן, מקומו הטבעי.

אבל רבי משה לא מיהר. "בחיי, עסקתי תמיד בפדיון שבויים" הוא אמר. "גם כעת אני רוצה לעסוק בכך. אם עליי לעזוב את המקום וללכת לגן עדן, לא אלך לבדי! כל השבויים, אלו הסובלים כאן בגיהינום, יבואו יחד עמי!"

מלאכי החבלה המבולבלים ניגשו לבית הדין של מעלה לדעת מה הם אמורים לעשות.

בבית הדין של מעלה נפסק כי יש לפתוח את ספר חייו של רבי משה (כמו שנאמר: "כל מעשיך בספר נכתבים") ולבדוק. אם הוא התמסר כל חייו למצוות פדיון שבויים גם הפעם יש למלא את בקשתו. אולם, אם הוא התרשל בקיום המצווה אפילו פעם אחת, יהיה עליו ללכת לגן עדן לבדו.

בדקו בספר ונמצא כתוב כי אכן בכל פעם בו רבי משה שמע על יהודי הזקוק לעזרה, הוא עזב את כל עסקיו ונחלץ לעזרתו של היהודי.

באותו היום התרוקן הגהנום, ורבי משה פסע בראש שיירה ארוכה של רשעים ישירות לתוך גן העדן.

חוסר פרנסה לטובה …   " (להתעדן באהבתך,  " עלון 190)

     אחר תפילת מנחה בשבת קודש נהג הגאון בעל ה 'חפץ חיים זצ"ל לשבת יחד עם המתפללים בבית המדרש, ואמר בפניהם דברי אגדה בענייני אמונה והתחזקות בכח התפילה וכיוצא בדברים אלו, כדי למשוך את לב השומעים ויבואו לשמוע דברי א - לוקים חיים ולא ילכו בעת כזאת להסתובב לבטלה ברחובות ובשווקים .

      פעם אחת סיפר לפניהם, מעשה שהיה באיש פשוט שנהג בין מנחה של שבת קודש למעריב של מוצאי שבת קודש לשפוך שיחו לפני הקב"ה באמירת תהילים מעומק הלב ובהשתפכות הנפש, ובפרט אם הייתה לו איזו צרה ח"ו היה מתחנן לפני ה' שיענהו וימלא משאלותיו לטובה ולברכה . פעם נכנס אורח לבית המדרש וכאשר ראה את היהודי אומר פסוקי תהילים בהשתפכות הנפש ובהתלהבות החליט אף הוא לעשות כמעשיו, ומן המחשבה למעשה נטל ספר תהילים והתחיל לומר פסוקי תהילים במתינות והתעוררות הלב, כאשר בכל אותה שעה נתן מבטו מפעם לפעם על ההוא גברא השופך ליבו לפני אדון הכל בכוונה עצומה, לפתע שמע והנה הוא פורץ בדמעות שליש ודמעות כמים ניגרות מעיניו  .  ויהי כראותו כן נזכר אף הוא מכל חבילות הצרות והייסורים שהוא סובל מידי יום ביומו, ועל ידי זה הצטרף עמו בלב נשבר לשפוך שיחו לפני הקב"ה בדמעות שליש וכך המשיכו לעמוד זה בזוית זו וזה בזוית זו ואמרו תהילים עד שהגיע זמן תפילת ערבית .

      אחר התפילה ניגש האורח אל האיש שאמר את תהילים, והתנצל לפניו על שהוא מתערב בעסקיו אך ביקש לשאול אותו מדוע בכה כל כך בעת אמירת תהילים, שמא יש בידו לעזור לו, ואף אם לאו הרי אמרו  ) יומא עה. (  "דאגה בלב איש ישיחנה – לאחרים". פתח הלה וסיפר לו שיש לו בת שהגיעה לפרקה והיא מושלמת בכל המעלות והמידות טובות, אך מחמת עניותו אין מי שירצה להשתדך עימו, ודבר זה מעיק מאוד על ליבו, וביותר מתגבר צערו בשבת קודש כאשר הוא מסב עמה בסעודה ועיניו רואות וכלות איך השנים עוברות ואין לאל ידו להושיע לה, ועל כן ביקש מהקב"ה שיעזור לו, כי אינו יודע מאין יבוא עזרו .   נענה האורח ואמר לו, שאף הוא סובל מצרה דומה, כי יש לו בחור תלמיד חכם ומשכיל, ואין מי שירצה להשתדך עמו בגלל שאין הפרוטה מצויה בכיסו, וכיון שכן אמרו זה לזה שמצא מין את מינו, והוא ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ובתוך זמן קצר השתדכו יחד, ומזיווג זה יצאו ארבעה עמודי עולם, הלא המה: הגאונים רבי יהודה הכהן בעל ה 'קונטרס הספיקות', רבי חיים הכהן, רבי אריה לייב הכהן בעל ה 'קצות החושן', ורבי מרדכי אב"ד חורדוב שהאירו עיני ישראל בתורתם זי"ע .

     וסיים ה 'חפץ חיים' ואמר למאזיניו, שלבד מה שאפשר ללמוד מסיפור זה כמה גדולה כוחה של תפילה היוצאת מעומק הלב, יש כאן עוד לימוד גדול  ,  שלפעמים מהרהר האדם מדוע אין הקב"ה מזמן לי פרנסה טובה ועל ידי זה אוכל לשדך את צאצאי ולמצוא להם זיווגים הגונים וכיוצא בזה. אך האמת שדווקא בגלל שלא היה להם פרנסה נדבק טוב בטוב והשתדכו זה בזה, ומה שנראה לאדם כפורענות היא הטובה הגדולה ביותר עבורו .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/