הבריאה מתעוררת לתשובה. מתנה נפלאה העניק לנו הקב"ה, והיא סגולת התשובה, המבשרת התחלות חדשות. התשובה הופכת את הַשָּׂנּוא לפני המקום, את המשוקץ המרוחק והתועבה של אתמול , לבריה חדשה, עד שהוא היום אהוב ונחמד קרוב וידיד, כלשון הרמב"ם )הל' תשובה פ"ז).
המהר"ל זצ"ל כותב בספרו "באר
הגולה": כל תקנות, גזירות, סייגים ומנהגים שחידשו חכמינו בתורה שבעל פה
מבטאים את רצון השי"ת ואותו רצון אינו מתגלה אלא במועד הנכון על ידי חכמי
הדור. החכמים והצדיקים שבכל דור מהווים, אפוא, את התגלמותה של התורה שבעל פה שעל
ידם יוצא רצון השי"ת מן המחשבה אל הפועל.
כי ייפלא ממך דבר למשפט, יש מפרשים הפסוק בעניין מוסר, כי ייפלא ממך דבר, אם
יהיה לך פלא למה יש משפטים ועונשים, בין דם לדם כל מיני עונשים של שפיכת דם, בין
דין לדין כל מיני דינים, ובין נגע לנגע כל מיני צרות, דברי ריבות בשעריך, זה בגלל
שיש מריבות ולא חיים באחדות, מה העצה? וקמת ועלית פירוש להתאחד.
'לּולֵּא הֶאֱמַנְתִי לִרְאות בְטּוב ה' בְאֶרֶץ חַיִים' , לולא הם אותיות אלול, בחודש אלול האמנתי
הנני מאמין לראות בטוב למצוא את הטוב שבכל יהודי.
"בואו
חשבון" [כ"א, כ"ז]. (ברכי נפשי).
משפט אחד קטן שיצא מפיו של יהודי, או אפילו מילה אחת שנאמרה בנועם ובחן, ומתוך
רצון לסייע ביד הזולת, יש בכוחה להשפיע שפע רב, לבנות עולמות שלמים, ולהפוך את
השומעים מרע לטוב.
את הסיפור דלהלן שיגר לנו מחנך דגול מירושלים, המכהן
באחד הסמינרים הידועים. בי היה המעשה, כותב המחנך הירושלמי, עם קרוב-משפחה שנפטר,
וזכה לחזור בתשובה שלימה על ידי השתלשלות מדהימה של 'בואו חשבון', דהיינו שהוכחתי
לו על ידי חשבון פשוט שיש דברים שבכוחו לעשות , ומ 'הדברים הפשוטים' הללו הוא הגיע מאוחר
יותר אל כל התורה כולה.
הקרוב ההוא היה
חילוני מוצהר, מספר המחנך, במשך שנים ניסינו להשפיע עליו שישנה את אורחות חייו,
אבל הוא סירב בעקשנות לשמוע, והתרחק וברח מכל דבר שבקדושה. גם כאשר נפטר אביו, עשה
רק את הפעולות המינימאליות, ישב שבעה, אמר קדיש פה-ושם, אבל המשיך את חייו כהרגלו, ולא אבה לשמוע
על שינוי-הדרך. אחרי כמה שנים נפטרה אימו. והנה, מספר
חודשים לאחר מכן, התפלאנו מאוד להיתקל בו כשהוא חובש-כיפה גדולה לראשו, ומצהיר
שהוא מתפלל מדי יום, שומר על
כשרות ושבת, "ואני בדרכי לשמור את כל המצוות של השם יתברך", אמר. לא ידענו
מה קרה, ומה ומי השפיע עליו לשנות את דרכו. הרי גם אנחנו ניסינו והשתדלנו במשך כל
השנים להשפיע עליו, ולא הצלחנו, אז מה קרה לפתע ... והנה נודע הדבר. הוא-עצמו, קרוב המשפחה,
סיפר לנו מי הצליח להשפיע עליו לעשות שינוי כה מהפכני בחייו. וכך סיפר:
בתום שבעת ימי האבל
על אימי, ניגש אליי אחד מקרובי המשפחה, יהודי חרדי ונעים הליכות, ואמר לי: 'האם
הינך רוצה לעשות דבר פשוט, וקל, לעילוי נשמתה של אימך עליה השלום'?... אני
'נדלקתי' מהמושג 'דבר פשוט וקל', ובו-במקום השבתי: אני מוכן. וכי מי לא יהיה מוכן
לעשות דבר קל לעילוי נשמתה של אימו ? מששמע
הקרוב החרדי את תשובתי בחיובית, אמר לי שמדי יום שישי, טרם כניסת השבת, אכבה את
המנורה במקרר , כדי
שכשאפתח את המקרר בשבת, לא תידלק המנורה, "את שמירת השבת הזו תקדיש לעילוי
נשמת אימך", אמר לי הקרוב. והסכמתי. וכך עשיתי. בכל יום שישי, בהתקרב זמן השבת, כיביתי
את מנורת המקרר, וידעתי שאני עושה זאת לעילוי נשמתה של אימא. היש דבר קל מזה? אבל,
לא עברו שבתותיים - שלוש, עד שהתחלתי לשאול את עצמי, אם אינך מדליק את מנורת המקרר
– מדוע הינך מדליק את מנורה בסלון וביתר חדרי הבית? ניסיתי לדחות את השאלה הזו שפעפעה
בתוך מעיי, אבל לא עזר לי כלום. כיוון שאני אדם הפועל על פי כללי ההיגיון, המשכתי
כל העת להטיף לעצמי, ולומר 'אם אינך מדליק את מנורת המקרר, אל תדליק גם את המנורות
בחדרי הבית'. עד שהזמנתי חשמלאי שיתקין שעון בביתי, כדי שאוכל להימנע מהדלקת האור
בחדרים . ואז - - -
הגיע תור הרדיו שהיה בביתי. אם אינני מדליק את המנורה במקרר ובחדרים, כיצד אני
מרשה לעצמי להדליק את המכשיר ההוא? כך הפסקתי בהדרגה גם את ההאזנה לרדיו. ואז
- - - התחלתי לשאול את עצמי, אם את האורות בבית אינך מדליק, וגם לא את מכשיר
הרדיו, איך הינך מפעיל את הרכב בשבת? וכך פתחתי בתהליך עקבי של מחיקת עוד חילול
שבת, ועוד חילול, ועוד חילול, עד שהצלחתי בס"ד להתנזר כמעט מכל איסורי השבת. ואז
- - - בליל שבת אחד, התחיל לשעמם לי... הרי את הרדיו אינני מדליק, ברכבי אינני
נוסע, אז מה עושים?... ברגע ההוא נזכרתי שבסמוך-מאוד לביתי יש בית כנסת. קמתי
והלכתי לשם. המתפללים, והרב, קיבלוני במאור פנים. גם הם לא ידעו על מה ולמה באתי
להתפלל, אבל הבינו שעבר עליי דבר-מה, וערכו לי קבלת פנים נעימה במיוחד. אחרי
התפילה, בה הרגשתי התעלות מיוחדת, ניגש אליי הרב, והזמינני לאכול את סעודת השבת
בביתו. למותר לציין את ההרגשה שפיעמה בתוכי, שאני –
'חוטא' שכמוני – זוכה לאכול אצל הרב של השכונה. הסעודה עברה בהתעלות - רבתי, ומיד
לאחר מכן יצאתי עם הרב בדרך לאמירת השיעור הקבוע שלו בבית הכנסת. הרב הושיבני
לידו, והשיעור עבר גם הוא בהרגשה רוחנית נעלה . וכך, כמים קרים לנפש עייפה, החילותי לקבל
עליי עול מצוות, והפכתי לבעל תשובה גמור.
המחנך הירושלמי
כותב לנו שקרוב-המשפחה החרדי, שהיה 'אחראי' לכל הסיפור, ובמשפט אחד חכם הצליח
לשכנע את האיש לעשות דבר קל לע"נ אימו, כלל לא ידע שהמשפט שלו פעל כל כך
הרבה... הוא לא ידע זאת, עד שגילינו לו , והצענו
שיבוא וייפגש שנית עם בעל-התשובה... הפגישה הייתה מרגשת עד מאוד. השניים נפלו איש על זרועות
רעהו, ובכו במשך דקות ארוכות. הרי לנו כוחו של משפט אחד! וכוחה של מנורה אחת קטנה, במקרר!
כי כאשר האדם רוצה להתקרב אל השי"ת, באמת, הוא
אינו זקוק בשל כך להפוך את השמים והארץ. די במנורה קטנה, במקרר הביתי, להביא את
האדם למהפך שמימי שכזה, שהופך אותו
ואת כל משפחתו, מרע לטוב, ומשאיר לו אחרית ותקווה עד סוף הדורות. הדבר הזה צריך
לעודד את כל מי שמבקש להתקרב אל ה', ובאיזשהו שלב נעשתה עליו הדרך קשה ומפרכת,
והוא חזר אחורנית, ואולי אף התייאש מלעשות את הצעד הכול-כך חיוני. כשיקרא את המעשה
הנ"ל, ויתעמק בו, הוא יבין שהקב"ה לא מבקש ממנו הרבה. רק שיתחיל לזוז, לצעוד
קדימה, ולקבל על עצמו משהו קטן-קטן, כמו למשל לכבות את המנורה במקרר לפני שבת...
וכבר תראו לאלו תוצאות הגיע האיש ההוא.
הרי ברור שיותר מכל דור אחר, הניסיונות בתקופתנו עלולים להביא את בני הדור,
ובמיוחד את הצעירים שבהם, אל המצבים הנוראיים ביותר. החטאים הנעשים בימינו, הם
מסוג העוונות שבאמת מטמטמים את הלב והנפש, עד
שלפעמים קשה מאוד לחשוב על מונחים של 'תשובה שלימה'. אבל
יידעו להם כל הצעירים הללו: אם הם מבקשים לחזור, אם באמת זה מה שהם רוצים, אזי גם
אם ירדו ממש לבאר- שחת, דייה בפעולה קטנה אחת חיובית, לטשטש את כל מה שעשו עד
עתה, ולהביאם אלי פסגת האושר האמיתי. לא דמיונות יש כאן. לא תעתועי-שווא, ולא ניסיונות-שכנוע
הזויים. זו אמת לאמיתה. קשה לכם לעשות דברים גדולים? – התעסקו
בפעולות קטנות, תתחילו לטפס מנקודת האפס, תתקרבו לאט-לאט, עד שתגיעו אל הפסגה
המיוחלת. ותגיעו בעז"ה . וכמה חכם
היה קרוב המשפחה החרדי שהבין לנפשו של קרובו התועה, וידע שלא יוכל לקבל עליו דברים
גדולים מדי, ודיבר איתו על הדברים הכי-קטנים שיוכל לעשות לע"נ אימו. וכך הביא
אותו לכל הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא .
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה