אמר רבנו החידושי
הרי"ם שדרש בערב יוה"כ, "סור מרע – עזוב את ההתעסקות ברע, במיגורו
ומניעתו. עשה טוב! עסוק בטוב, בחיובי, וממילא יעָלם הרע ויתמסמס..."
בימים אלו אומרים ב 'לדוד ה' אורי' את הפסוק
'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ופירש זקני בעל ההפלא"ה שכל התפלות היו על אופן
א' במטרה 'לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', שיהיה בריא כדי לעשות עבודת ה', וכן
בבקשה לפרנסה הכוונה היא כדי שיוכל 'לחזות בנועם ה'', וזהו מש"כ 'אחת שאלתי'
שהכול היה בכוונה אחת. וכן אנו צריכים להבין שהכוונה בכל מעשינו תהיה רק לעבודת
ה'.
המחנך ששואף לגדולות, להיות 'גברא רבה', עוסק בחשיבה חיובית כיצד לרומם את
תלמידיו (ולא כיצד 'לשלוט עליהם') איך לדובב את תלמידיו בלימוד (ולא איך 'שומרים
על השקט בשיעור') איך להביאם לחשיבה עצמאית (ולא בדיכוי היצירתיות) והיאך להפרותם
בהפעלה ועשייה (ולא בדרישה עילגת של 'שבו ואל תעשו'). יגדיל אותם ויגדל אף הוא עימהם!
ישנם מחנכים אשר
מדי יום מקיימים כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. הכיתה היא בעבורם שדה קרב רח"ל, בו
נאלץ הוא להרים קול ולהפעיל אמצעי שליטה קפדניים, מתח שורר באוויר מתוך איומים
והפחדות, וממילא הלימוד מהתלמידים והלאה. אף אם נצפה כי מתקיימת למידה, אין זו אלא
תעתוע ראייה, משום שלמידה זו זמנית, ואינה נרכשת באקלים זה. ברור שהמלמד יתלה את
קלונו באחרים – בתלמידים, בהוריהם ואף בהנהלה "שקיבלה ילדים כאלה". אך
במקום להאשים ולנסות לשנות את כל האחרים, קל יותר אם ישקיע בעצמו וישַׁנה הוא
גישתו ודרכיו.
להמשיך
בסמינר... (להתעדן
באהבתך, גיליון 213)
את הסיפור הבא סיפרה מורה בתיכון ב"פתח תקווה" : בבית הספר בו אני מלמדת שמנו לב כי רוב
הבנות שלא המשיכו מהתיכון לסמינר ויצאו לעבוד, בהמשך הדרך פרקו כל עול ויצאו
לתרבות רעה רח"ל. ואילו אותן בנות שהמשיכו בסמינר בנו בתים לתפארת... בשל
כך המורות היו משכנעות את הבנות שתמשכנה בלימודים בסמינר ועל ידי זה תוכלנה למלאות
את ה 'מצברים' הרוחניים להמשך החיים...
אחת הבנות מאוד רצתה להמשיך בסמינר, אך דא עקא, היא באה מבית עני שלא יכול לממן את
הלימודים בסמינר, וגזירת מוות רוחנית איימה על גורלה... המורות לא התייאשו וניסו
לחפש לה מימון ע"י אחד מארגוני החסד שיתמוך בה כלכלית. אך לא מצאו... שעון
החול הולך ואוזל, והימים לתחילת הלימודים הולכים וקרבים, והבת עדיין איננה מסודרת
בסמינר!
בעלה של המורה מכהן כראש כולל חשוב שממומן ע"י גביר גדול שמחזיק את הכולל
לע"נ אביו. בכל שנה ביום היארצייט מגיע הגביר עם משפחתו לסעודה שבה מתאספים
האברכים וראש הכולל לברך ולומר דברי תורה לע"נ אביו. המורה
בקשה מבעלה שינסה להתרים את הגביר לטובת הבחורה שחייה הרוחניים נתונים בסכנה, והוא
השיב לה שעדיף שהיא תנסה לדבר על ליבה של אשת הגביר. ומדיבור למעשה המורה ספרה
לאשת הגביר על הקשיים הכלכליים שיש להורי הבחורה, עוני ומחסור זועק עד לב השמים,
ואף כסף לקניית מחברות אין להם לתת לה, ומי מדבר על מימון חודשי לסמינר. היא אמרה
לה אף את הנתונים הסטטיסטיים שגילו שרוב הבנות שלא ממשיכות בסמינר מתקלקלות וגורלן
הרוחני נמצא בסכנה! אשת הגביר הזדעזעה כדבעי ובקשה מבעלה שיכנס לתמונה ... הגביר לא האמין שישנם כאלו עניים בדורנו
ואמר לראש הכולל שהוא רוצה לראות זאת במו עיניו.
. הסעודה לעילוי נשמת אביו נגמרה וברכב הנוסע לכיוון פתח
תקווה ישבו הגביר, ראש הכולל ונשותיהם. דלת מטה לנפול קבלה את פניהם בשעה שדפקו בביתה של הבחורה,
ומשזו נפתחה, לא האמינו למראה עיניהם; עניות זעקה מכל פינה, ריצוף ישן ולא תואם
ובחלקים מסוימים אין כלל ריצוף אלא מלט... מקרר ריק לגמרי פרט לבקבוקי מים... אין
שמפו, אין אבקת כביסה, ורוב מוצרי החשמל מקולקלים... הילדים מוזנחים להחריד ואין
להם משחק אחד להפיג את השעמום ולהשכיח צערם הנורא. הגביר
לא יכול לראות זאת ויצא בסערת רגשות, פנה למתווך שיארגן למשפחה דירה בדחיפות ומשזו
נמצאה קנה להם מוצרי חשמל, ריהוט ומלא את ביתם בכל טוב. ולאותה בחורה נתן כסף לכל
שנות הסמינר כולל טיולים ובגדים.
במסיבת הסיום של אותה הבחורה בסמינר עלתה היא וספרה את הקשיים שליוו אותה לפני
ההחלטה, את הלחץ החברתי שמשך לכיוון השני "אין לכם כסף זו הזדמנות בשבילך
לצאת לעבוד באיזה קניון ולהביא קצת כסף הביתה...!" אמרו חברותיה בדאגה... עד שנפלה בליבי ההכרעה: "אני ממשיכה
ויהי מה!!" ואז הגיעה העזרה ממרום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין
אותו" כל אותם מלאכים שנבראו מאותה 'הכרעה' הוציאו לפועל את שאיפותיי על ידי
אותו גביר בעל חסד שתרם מהונו ביד רחבה.
מה למדנו ממעשה זה? יש לעבוד להבעיר רצון וללבות אותו ללא הפוגה לבל ידעך חס ושלום
לעולם, וכפי עוצמת רצונו של האדם כך יסייעו לו משמים ויתנו לו את כל הכלים
והאמצעים הנדרשים להצליח לבצעו, ובדרך שבה הוא חפץ לילך – מוליכין אותו...
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה