אומר הגאון רבי שמשון
פינקוס זצ"ל, כל שפע היוצא מאת הקב"ה נקרא חסד. אמנם, כלל גדול הוא בלי
יוצא מן הכלל, שכל מה שיוצא מאת הקב"ה חייב לחזור אליו, כי אם יישאר מרוחק
ממנו יתברך אין לך חורבן גדול מזה, שכן הריחוק הוא היסוד לכל הרע,
כדכתיב (תהילים עג, כז): "כי הנה רחקיך יאבדו... ואני קרבת אלוקים לי
טוב", ועל כורחך צריך שיחזור אליו, וזו נקראת מידת הגבורה, ששום דבר
אינו מתנתק משליטתו יתברך
אפשר לקרוא וללמוד הרבה ספרי מוסר, אבל העיקר לשמוע מאחר, כמש"כ
(משלי ט"ו ל"א) "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין". אכן
זהו שבחו של ישראל ששומעים וזוכים לחיים ולתורה, כמש"כ ) שמות י"ד
ד') "ויעשו כן" מפרש רש"י: להגיד שבחן ששמעו לקול משה, עי"ז
זכו לנס קריעת ים סוף ולקבלת התורה.
גם אם שורר סביבכם חושך
מוסרי מוחלט, חובה עליכם להיות פנסים. אם רק תעשו זאת, חיש מהר תגלו שאתם לא לבד
ומתלכדים סביבכם עוד אנשים שמחפשים את האור . (הריי''צ)
הגאון הצדיק רבי צבי הירש ברוידא זצ"ל, חתנו
וממשיך מורשתו של הסבא מקלם זצ"ל, מסגר את תמונת אביו ותלה אותה נכחו, מול
מקום מושבו. והסביר: "כה רחוק אני מצדקתו של יוסף. ובכל זאת, עם כל רוממותו,
לא עמד בניסיון אלא כשנתגלתה לו דמות דיוקנו של אביו... מה לי לחכות עד שתתגלה לי
דמות דיוקנו של אבי, הריני קובע אותה מולי"...
הנה אדם בעל לבב, כשהתפנה, והרגיש איך
שהקב"ה רופא כל בשר ועושה פלאי פלאות, אין לו שום מחלה ב"ה, ואין מה
שעוצר את הפסולת בתוך הגוף להרעיל את האדם ולגרום לו למות תיכף, אלא מתנקה הוא
בקלות, בחסד וברחמים – הרי באותם הרגעים עבר את קריעת ים סוף, ואם כן עליו לומר את
ברכת "אשר יצר" בהתלהבות של הודאה להקב"ה. ("תפארת
שמשון" שמות עמ' קמב (
הרבי הריי"צ ציין כי בדרך כלל קוראים
לגשמים בשם "גשמי ברכה" כדי להשוות בין השניים. אם גשם יורד על שדה לא
מעובדת, יגדלו בה רק קוצים; אבל אם הגשם מופיע אחרי החרישה והזריעה, היבול יהיה
משובח .
'' חייל היוצא למלחמה עושה
זאת בשיר של ניצחון, וזה עצמו מקרב ומגדיל את הניצחון ". (הריי''צ)
'' טובה פעולה אחת
מאלף אנחות " (הריי''צ)
היום בו התרוקן הגיהינום (מנדי קמינקר) (על-פי אוצר הסיפורים יד, ה)
את כל חייו הקדיש הצדיק רבי משה לייב מסאסוב ל 'פדיון שבויים'.
באותם ימים, היהודים היו נתונים לגחמותיהם של הפריצים המקומיים, ופעמים רבות הם
מצאו את עצמם מושלכים לבית הכלא על לא עוול בכפם.
רבי משה היה נוסע מעיירה לעיירה ובכל פעם ששמע על יהודי הנמק בבית
הסוהר היה שם הוא את פעמיו לבית הפריץ. בדרך כלל, לאחר משא ומתן קצר הוא היה עוזב
בחופזה את הטירה המפוארת, בדרכו לגייס סכום עתק כתשלום כופר. אל הטירה היה שב
כשהכסף בידו ומוציא את היהודי לחופשי.
מסופר שכאשר נפטר רבי משה לבית עולמו והגיע לעולם האמת, שאל הוא את
עצמו: כיצד אוכל לעבוד את הבורא? הרי כל תרי"ג המצוות מוטלות רק על אנשים
חיים, ואילו המתים פטורים מכל המצוות. אך האם יש דרך בה אוכל לעשות את רצונו של
האלוקים רק לאחר פטירתי?
חשב וחשב, ולבסוף עלה בו רעיון. הלא בוודאי עבודת הבורא שלי לא
הייתה מושלמת, ולבטח נכשלתי פה ושם (כך חושבים כל הצדיקים...). אם כן, דיני לגיהינום!
מיהר רבי משה לקיים את פסק הדין של עצמו וקפץ אל תוך הגיהינום
הרותח.
מלאכי החבלה עקבו אחרי המתרחש בזעזוע עמוק. הלא אסור כי משהו יארע
חלילה לצדיק הגדול, רבי משה לייב מסאסוב! מחוסר ברירה הם כיבו את כל האש הבוערת
בגיהינום, וניגשו אליו כדי לשכנעו שיעזוב את המקום וילך לגן עדן, מקומו הטבעי.
אבל רבי משה לא מיהר. "בחיי, עסקתי תמיד בפדיון שבויים"
הוא אמר. "גם כעת אני רוצה לעסוק בכך. אם עליי לעזוב את המקום וללכת לגן עדן,
לא אלך לבדי! כל השבויים, אלו הסובלים כאן בגיהינום, יבואו יחד עמי!"
מלאכי החבלה המבולבלים ניגשו לבית הדין של מעלה לדעת מה הם אמורים
לעשות.
בבית הדין של מעלה נפסק כי יש לפתוח את ספר חייו של רבי משה (כמו
שנאמר: "כל מעשיך בספר נכתבים") ולבדוק. אם הוא התמסר כל חייו למצוות
פדיון שבויים גם הפעם יש למלא את בקשתו. אולם, אם הוא התרשל בקיום המצווה אפילו
פעם אחת, יהיה עליו ללכת לגן עדן לבדו.
בדקו בספר ונמצא כתוב כי אכן בכל פעם בו רבי משה שמע על יהודי
הזקוק לעזרה, הוא עזב את כל עסקיו ונחלץ לעזרתו של היהודי.
באותו היום התרוקן הגהנום, ורבי משה פסע בראש שיירה ארוכה של רשעים
ישירות לתוך גן העדן.
חוסר פרנסה לטובה … " (להתעדן
באהבתך, " עלון 190)
אחר תפילת מנחה בשבת קודש נהג הגאון בעל
ה 'חפץ חיים זצ"ל לשבת יחד עם המתפללים בבית המדרש, ואמר בפניהם דברי אגדה
בענייני אמונה והתחזקות בכח התפילה וכיוצא בדברים אלו, כדי למשוך את לב השומעים
ויבואו לשמוע דברי א - לוקים חיים ולא ילכו בעת כזאת להסתובב
לבטלה ברחובות ובשווקים .
פעם אחת סיפר לפניהם, מעשה שהיה באיש
פשוט שנהג בין מנחה של שבת קודש למעריב של מוצאי שבת קודש לשפוך שיחו לפני
הקב"ה באמירת תהילים מעומק הלב ובהשתפכות הנפש, ובפרט אם הייתה לו איזו צרה
ח"ו היה מתחנן לפני ה' שיענהו וימלא משאלותיו לטובה ולברכה . פעם נכנס אורח לבית המדרש
וכאשר ראה את היהודי אומר פסוקי תהילים בהשתפכות הנפש ובהתלהבות החליט אף הוא
לעשות כמעשיו, ומן המחשבה למעשה נטל ספר תהילים והתחיל לומר פסוקי תהילים במתינות
והתעוררות הלב, כאשר בכל אותה שעה נתן מבטו מפעם לפעם על ההוא גברא השופך ליבו
לפני אדון הכל בכוונה עצומה, לפתע שמע והנה הוא פורץ בדמעות שליש ודמעות כמים
ניגרות מעיניו . ויהי כראותו כן נזכר אף הוא מכל חבילות
הצרות והייסורים שהוא סובל מידי יום ביומו, ועל ידי זה הצטרף עמו בלב נשבר לשפוך
שיחו לפני הקב"ה בדמעות שליש וכך המשיכו לעמוד זה בזוית זו וזה בזוית זו
ואמרו תהילים עד שהגיע זמן תפילת ערבית .
אחר התפילה ניגש האורח אל האיש שאמר את
תהילים, והתנצל לפניו על שהוא מתערב בעסקיו אך ביקש לשאול אותו מדוע בכה כל כך בעת
אמירת תהילים, שמא יש בידו לעזור לו, ואף אם לאו הרי אמרו ) יומא
עה. ( "דאגה
בלב איש ישיחנה – לאחרים". פתח הלה וסיפר לו שיש לו בת שהגיעה לפרקה והיא
מושלמת בכל המעלות והמידות טובות, אך מחמת עניותו אין מי שירצה להשתדך עימו, ודבר
זה מעיק מאוד על ליבו, וביותר מתגבר צערו בשבת קודש כאשר הוא מסב עמה בסעודה
ועיניו רואות וכלות איך השנים עוברות ואין לאל ידו להושיע לה, ועל כן ביקש
מהקב"ה שיעזור לו, כי אינו יודע מאין יבוא עזרו . נענה האורח ואמר לו, שאף הוא
סובל מצרה דומה, כי יש לו בחור תלמיד חכם ומשכיל, ואין מי שירצה להשתדך עמו בגלל
שאין הפרוטה מצויה בכיסו, וכיון שכן אמרו זה לזה שמצא מין את מינו, והוא ענבי הגפן
בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ובתוך זמן קצר השתדכו יחד, ומזיווג זה יצאו ארבעה
עמודי עולם, הלא המה: הגאונים רבי יהודה הכהן בעל ה 'קונטרס הספיקות', רבי חיים
הכהן, רבי אריה לייב הכהן בעל ה 'קצות החושן', ורבי מרדכי אב"ד חורדוב שהאירו
עיני ישראל בתורתם זי"ע .
וסיים ה 'חפץ חיים' ואמר למאזיניו, שלבד
מה שאפשר ללמוד מסיפור זה כמה גדולה כוחה של תפילה היוצאת מעומק הלב, יש כאן עוד
לימוד גדול , שלפעמים מהרהר האדם מדוע אין
הקב"ה מזמן לי פרנסה טובה ועל ידי זה אוכל לשדך את צאצאי ולמצוא להם זיווגים
הגונים וכיוצא בזה. אך האמת שדווקא בגלל שלא היה להם פרנסה נדבק טוב בטוב והשתדכו
זה בזה, ומה שנראה לאדם כפורענות היא הטובה הגדולה ביותר עבורו .
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה