אי אמונה ביכולותינו - זלזול במתנת ה'
אמר מרן הרב שך: תמיד לבוא הביתה עם חיוך על הפנים, וכשהולכים מהבית,
ללכת עם חיוך על הפנים!!! "שטענדיג קומען מיט א שמייכל, און גיין מיט א
שמייכל!" וכפל זאת עוד פעם. ("פניני
רבנו האבי עזרי" עמ' רס"א)
בכאב לב היה האדמו"ר מקלויזנבורג מצביע על העובדה שבאמריקה כל
הבשר הוא כשר למהדרין מן המהדרין ואין שום הכשר שהוא כשר בלבד בלי תוספת של
מהדרין... פעם סח, כי מספרים על עיירה אחת שבני הקהילה היו מתקוטטים תדיר על עסקי
העליות, כל אחד רצה-דרש לעלות לתורה ל"שישי". גם הייתה מריבה ביניהם
אודות הישיבה בכותל המזרח, עד שנמנו וגמרו שמכאן ואילך כל העליות יקראו
"שישי". עוד נמנו וגמרו כי על כל כותלי בית הכנסת יקבע שלט 'מזרח', ואז
הכל בא על מקומו בשלום... סיים הרבי ואמר: "כך הוא עם הכשרות כאן באמריקה..."
(שיעור חומש רש"י ויצא תשל"ו, שלח
תשל"ט)
בשעה שיש שנאה וקנאה בין
הבריות, שנתם נטרדת; הקנאה אינה מניחה לאדם לישון. אבל כאשר "ונתתי שלום
בארץ", כשישרה שלום בין הבריות, כי-אז "ושכבתם ואין מחריד", שנתכם
תהיה שינה של מנוחה. (כתב סופר)
היה זה בעת קבורת הגניזה בעיר פוניבז'. מרן הרב מפוניבז' נשא דברים - עיקרי
דבריו היו: 'אנחנו עצובים פה. נכון, אבל אנו גם שמחים... שמחים שהספרים הגיעו למצב
הזה. על ידי שלמדו בהם, שמתוך שעסקו בתורה הספרים התבלו. זו שמחה כמו אימא
שמכניסה-מחזירה את הבגדים של ילדיה לארון. היא רואה חורים במכנסיים, הסוודר
משופשף, כתם בחולצה, זה אומר שיש לה בן שובב, פעלתן. אך אם חלילה הבגדים נקיים,
ללא חורים, אזי הבן חלילה נכה, לא בריא, כך גם אנו מרגישים עם גניזת הספרים!' ("הרב מפוניבז'" יש"כ להרה"ג
יש"ש
הרה"ח יצחק מאיר אלתר, נינו של ה"אמרי
אמת" היה חריף מוח, נפטר צעיר לימים . היה אומר, הנה תמוה הוא מה התלוננו בני
ישראל "זכרנו את הדגה ... את הקישואים ואת האבטיחים ... " הרי במן אפשר
היה לחשוב ולעשות ממנו כל מאכל?! אלא יותר קל להתלונן, מאשר להפעיל את הראש! ("נר" יש"כ לידידי הרה"ח
שא"א)
"ויהי העם
כמתאוננים". (י"א א') - מובא בספרים שלכל איש מישראל יש אות מיוחדת בתורה,
ורמז לכך: "ישראל" - ראשי תיבות 'יש שישים ריבוא אותיות לתורה.'
והנה יש אנשים שכל ימיהם מתלוננים ומתמרמרים על הנעשה סביבם, תמיד הם לא
מרוצים, מלאי טענות וטרוניות, עליהם אמרו שכנראה האות שלהם נמצאת בפרשת
המתאוננים... ("שיח
הפרשה" - מאוצרותיו של הגאון החסיד רבי חיים יצחק שוירץ)
וכהן שהיה נוהג במכונית, וגרם בידיים לתאונה קטלנית, אם נהג ברשלנות, כגון
שנסע במהירות מופרזת, או שלא ציית לתמרור במקום שהיה עליו לעצור, ועל ידי כן התנגש
ברכב אחר, וגרם לאיבוד נפש מישראל, הרי שגגתו עולה זדון, ונפסל מלעלות לדוכן לשאת
כפיו לעולם, אף על פי שעשה תשובה.
ואתם תהיו לי לעם [כו, יב] (דברים טובים)
אין 'הנהגת דין' והיפוך הרחמים, רק למראית עין האדם בזה העולם, ובאמת הכל מיושר. והעצה לקבל את הדברים באופן כזה,
שיבין בדעתו כי כל אשר לו מתנת חינם היא מטובתו של הבורא, ואין חייבים לו מאומה מן
השמים. אז יודה וישבח תמיד לבוראו, ויקבל את הנהגת הבורא עמו בנחת ושלוות הנפש.
שמעו נא למעשה שהיה
בזאת השנה תשע"ז, במוצאי
ראש השנה בעיה"ת בני ברק. כידוע, ברחבי העיר מפוזרות 'תחנות אוטובוס' בו יאספו
ה'עגלות' את הנוסעים איש איש למחוז חפצו... במוצאי ר"ה, באישון ליל, כשהשעון כבר הורה על 30:1 עמדו רבים מתושבי עיה"ק ירושלים ת"ו )לאחר שערכו את ימי החג בבני ברק), באחת התחנות
ברחוב כהנמן בב"ב, והמתינו שיבוא אוטובוס הנושא את מספר 402 לקחתם לביתם... אך בוששו פעמי המרכבה מלבוא, וכבר התגנבה בלבם
המחשבה שמא יצטרכו להשאר למשך כל הלילה ברחובה של עיר על טפיהם ומטלטליהם... עד שמרחוק נראה אוטובוס ריק מנוסעים. ותעל הרינה
במחנה – הנה קרובה ישועתנו לבוא, אך משהתקרב ראו שהוא נושא על חלונו מס' 318 הנוסע
לעיר רחובות. מכיון שכן, עלו עליו כמה מה 'עסקנים' שבעם, וביקשו מה 'נהג' שיסכים
להחליף את יעד נסיעתו ויקחם לעיה"ק ירושלים. אך הנהג לא אבה בשום פנים ואופן לשמוע להם. שהרי נשלח מטעם בעליו ליסע ל 'רחובות'. ויפצירו
באיש מאד מאד, עד שנכמרו רחמיו ונעתר להם – החליף את מספרו ל402 העלה את ציבור הממתינים בכיליון
עיניים, בישיבה ובעמידה עד אפס מקום, והחל ליסע ירושלימה.
הנוסעים ששמחו ב 'טובתו'
של האיש, החלו לשבחו להללו ולקלסו, ולברכו בעולם הזה ובעולם הבא גם יחדיו, בגמר חתימה טובה, ב 'פתקא טבא' ובכל הברכות
האמורות, ושאינן אמורות בתורה... בהגיעו לחוצות ירושלים, ניגש אליו אחד הנוסעים
ושטח תמיהתו "וכי היאך לא חשש מר לעשות כן, והרי המפקח עליך
רואה את כל אשר נעשה בשעת מעשה – ע"י ה GPS ונמצאת מסכן עצמך עם פרנסתך"?... מילא הנהג פיו שחוק... וביאר לו עומק העניין... " הנה, יסלח נא מר, כי טעות בידו...
בחדר המפקחים
ראו )ע"י
כלים מיוחדים הפועלים בחכמת הטכנולוגיה( שב 'תחנה'
פלונית, זו שעמדתם בה זמן ארוך מאוד, רבים הממתינים לאוטובוס שיושיעם... והוכרז
שחייבים לשלוח אוטובוס לשם, אך כל הנהגים ענו ואמרו פה אחד שאינם יכולים להתקרב
לתחנה זו ולהעלותם לירושלים. כי כן מנהג ה 'נוסעים' – להביע ולכלות את הרוגז והקצף )על המתנתם באריכות יתירה( על ה 'נהג' שיבוא לאוספם הביתה, אף שברור כי לא לו
החטא ועוון... עד שנעניתי: 'אנכי אקח 'נסיעה' זאת!". "עשיתי 'תחבולה'. הצגתי
עצמי כ 318 בכוונה להשתנות לאחמ"כ ל 402 – כאשר יתחננו הממתינים בפני – ובזה הרווחתי שכל
ה 'קללות' נהפכו ל 'ברכות' עד בלי די"... לדידן יאמר, כאותו אוטובוס, שאם היה מגיע כשעל חלונו כתוב 402 היו הכל
מתלוננים וזועפים, ועתה כשבא מתחילה כ 318 הבינו לבסוף שהכל היה לטובה וברכה
מתחילה.
כיו"ב, רבים הם המהלכים בעולמו של הקב"ה כשהם מלאים טענות
כרימון, ואף על חסדי ה', פעמים שלבו של אדם מפתהו להתלונן על הא ועל דא. מה עושה
הקב"ה? מעמידו לרגע בפני מציאות שאיננה טובה, אז ברגע יכיר שכשהולך למישרין,
'חסד' גדול הוא מן השמים... יכניע
עצמו, וישוב לראות שהכל מעיקרא לטובה היה )ומתחילה נשלח האוטובוס כ402 ) מידיו של הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, וכי לא
עדיף להכיר בזה בטרם יצטרכו לשנות עליו סדרי בראשית ח"ו ? ]באותו
ענין, נלמד ממעשה זה. שהרי אותם 'עסקנים וחברה'מנים' מדמים בנפשם: 'אה, ב"ה, לאור השתדלותי הרבה פעלתי על ליבו של הנהג שיקח את
הקהל לירושלים', ובאמת, שטויות והבלים מחשבותיו, שהרי מתחילת דרכו כבר היו פניו
מועדות ירושלימה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה