אומרים, שחנה ביקשה שיהיה לה בן, שלא יהיה כמו הסבא קרח, אלא
לא חכם ולא טיפש, כי לא צריך להיות חכם יותר-מדי.
איתא (אבות פ"ה מ"ו) 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו
הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב,
והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש
אומרים, אף צבת בצבת עשויה, ע"כ, שלשת 'פי' אלו
מסודרים לפי פרשיות ק'רח, חק'ת, בלק', 'פי הארץ' זה פרשת קרח, 'פי הבאר'
זה פרשת חקת, 'פי האתון', זה פרשת בלק,
הרב דסלר כותב: שהוא מתפלל לקב"ה , שייתן לו משקפיים שבהם יוכל
לראות את הזולת, ולא את עצמו.
ידוע שהדיבור משפיע, דיבור טוב משפיע טוב,
וח"ו דיבור לא טוב משפיע לא טוב. הנה העולם נברא בעשרה מאמרות, הכל בדיבור,
"בדבר ד' שמים נעשו ". מהבל פיהם של
תשב"ר מתקיים העולם. והנה נוסיף שידוע ש"האמנתי כי אדבר" האמונה
באה ע"י הדיבור, וכל קיומינו של כלל ישראל הוא על האמונה,
וגם הפרנסה שייך לאמונה, כנאמר במדרש אין ישראל אוכלים אלא בזכות האמונה,
וא"כ הדיבור בטוח משפיע.
הוא התרוצץ בחוסר מנוחה בבית המדרש שבעיירה לשנוב, באוסטריה. הכסף,
הכסף, היכן יפקיד אותו עד צאת החג? עיניו תרו אחר מקום מסתור שבו ישמור את ארנקו
התפוח, שכמו בער בכיסו, עד אחרי חג השבועות. זה סכום גדול, שחסך בדי עמל כדי
להשקיעו במסחר אחרי החג, אך בינתיים הוא זקוק למשמורת נאמנה.
פתאום צץ רעיון במוחו. תחילה נרתע מן המחשבה, אולם משנקפו השעות והחג
התקרב ובא – החליט להעז. הוא ניגש אל רבו, רבי מרדכי מנשכיז, ובדחילו ורחימו ביקש
להפקיד ברשותו את הכסף. הלוא אין שומר הגון מהרבי. יופקד הכסף בידיו הנאמנות,
והחסיד ייפטר מהדאגה לממונו.
הצדיק ניאות בשמחה לבקשה. הוא לקח את הכסף ולעיני חסידו טמן אותו
במעמקי ארון הכלים שבמטבח ביתו, בין שתי קערות שהיו מונחות זו על זו. "הסר
דאגה מלבך", הרגיעו הצדיק, "הכסף שמור במקום מבטחים, ואתה לך להתכונן
ולהיטהר לקראת זמן מתן תורתנו".
בלב צוהל נפרד הסוחר מן הרבי והצטרף אל החסידים שכבר גדשו את בית
המדרש. הסוחר תפס את מקומו בין חבריו החסידים ושקע בלימוד תורה, מתנתק ממחשבות
החולין ונכנס לאווירת הקדושה החגיגית.
תפילת ערבית של חג התנהלה מתוך התרוממות הרוח, שנמשכה גם בסעודה
והגיעה לשיאה בשולחנו הטהור של הרבי, שבמהלכו הרעיף אמרי שפר כהכנה למתן תורה.
המשך הלילה היה באמירת 'תיקון ליל שבועות', כנהוג, ועם שחר, שבו החסידים והגו
במשנה התלהבות בתורה כהכנה לתפילת החג.
לפני אמירת 'אקדמות' וקריאת התורה פרש הרבי לחדרו לזמן ממושך. כמה
מהחסידים שחשו חולשה פנו למטבח ביתו של הרבי, לטעום דברי מאפה ולהתחזק. אחר-כך שבו
לבית המדרש. הרבי ניגש אל בימת הקריאה, פניו משולהבות, ובקול ערב החל לקרוא את
האקדמות בהשתפכות הנפש. בקריאת התורה חשו כולם כאילו הם עומדים לרגלי הר סיני.
חלפו ימי החג, מתוך התעלות וניתוק מכל עולם החולין. בצאת החג התקשו
האורחים להיפרד מחצר הרבי. גם הסוחר חש שקשה עליו הנחיתה מן הפסגות הרוחניות אל
עסקיו הממתינים לו, וברגשות אלו פנה אל הרבי לבקש את כספו בחזרה.
הצדיק מיהר לגשת אל מקום המחבוא בארון המטבח, והזיז את הקערה שכיסתה
את הכסף. למרבה תדהמתו, הכסף לא היה שם. פשפש הצדיק בירכתי הארון – אולי נשמט הכסף
– אך לא היה לו זכר.
במהרה הובהלו כל בני הבית לסייע בחיפושים, בעוד הסוחר עומד בצד ופניו
חיוורים. החקירות והדרישות לא העלו דבר. הצדיק ניגש אל הסוחר ההמום וניסה להניח את
דעתו: "אתן לך את כל הכסף שיש כעת ברשותי, ובעזרת ה' אשיב לך את האבֵדה
בתשלומים", אמר.
"חלילה לי!", נזעק החסיד, שחסכונותיו ירדו לטמיון,
"לא אקח פרוטה מהרבי".
דבר הגנֵבה ציער מאוד את הרבי, שכאב על שגרם צרה גדולה כל-כך לחסידו.
בינתיים נשאר החסיד בעיירה, להמתין ולקוות להתפתחות כלשהי.
בעיר ברודי הסמוכה התגורר רבי פינחס מקוריץ. רבי מרדכי מנשכיז החליט
לנסוע אליו, אף שמעולם לא ביקר אצלו קודם לכן, ולבקש את עצתו. הוא בא אל בית המדרש
וראה שם יהודי המתהלך מצד אל צד וקורא תהילים. "אמור נא לי", פנה אליו,
"מתי אפשר להיכנס אל הצדיק?".
להפתעתו נענה בהתעלמות. סבר רבי מרדכי ששאלתו לא הגיעה לאוזני האיש,
וחזר עליה בקול רם יותר, ועדיין לא זכה למענה. "מה פשר היחס הזה?", תהה
בקול, "האם אי-אפשר לומר לאורח מה הן שעות הקבלה של הרבי?!".
באותו רגע עצר האיש את הילוכו ופסק מאמירת התהילים. הוא הישיר מבט אל
רבי מרדכי ואמר לו: "ומה פשר הבטלנות של אברך שאינו יודע לשמור כראוי על כספי
הזולת?". הבין רבי מרדכי שהאיש אינו אלא רבי פינחס מקוריץ, ושטח לפניו את
העניין.
"שמע לי", השיב הצדיק. "מחר בתפילת שחרית גש ועבור
לפני התיבה, ובשירת הים, אמור בקול רם את המילים 'אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל'.
באותה עת מנה את המתפללים העומדים בצד הצפוני של בית המדרש. בהגיעך למילת 'שלל' –
דע שזה הגנב".
רבי מרדכי עשה בדיוק כדברי רבי פינחס. כשאמר את המילה 'שלל', הישיר
מבט חד לעבר המתפלל השישי שבצפון ההיכל. האיש החוויר באחת והתעלף. מהומה קמה בבית
הכנסת. כששבה נפשו, נכנס אל הצדיק ובקול שבור ביקש להתוודות.
האיש סיפר כי נכנס אל המטבח אחרי תפילת שחרית כדי לטעום דבר מה, ואז
הבחין בכסף. מאבק פנימי עז ניטש בו, ולבסוף הכריעה אותו תאוות הממון והוא העלים את
הכסף בכיסו. "אנא, רבי", פרץ הלה בבכי, "הורה לי דרך תשובה".
לאחר שהכסף הושב לבעליו הכין רבי מרדכי לגנב סדר תשובה. האיש מילא את
הוראותיו בדקדקנות, וברבות הימים היה לאחד מחסידיו הנכבדים של רבי מרדכי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה