און בן פלת אשתו
הצילתו בחכמתה (סנהדרין קט, ב), מהי החכמה הגדולה? ושמעתי בשם הגר"ח שמואלביץ
זצ"ל, כי בתקופה של מחלוקת כשאחד מדבר לעניין - חכמה גדולה היא!
בבריאת העולם בכל יום נאמר
"כי טוב", לבד מיום השני שלא נאמר בו "כי טוב", למה? אמר ר'
חנינא שבו נבראת המחלוקת! איזה מחלוקת, הרקיע שהוא מחיצה המבדלת ומפרידה בין המים
העליונים לתחתונים נברא באותו יום. אמר ר' טביומי, אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם
וליישובו של עולם אין בזה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבבו ולקלקולו על אחת כמה וכמה. (ב"ר
ד(.
"הבדלו
מתוך העדה הזאת" (ט"ז כ"א( רבנו בחיי מתקשה למה הוצרך לומר "הבדלו מתוך
העדה הזאת"? הלא ביד הקב"ה להמית את הרבים ולהציל את היחידים! והשיב, כדי שלא ידבק בהם האוויר הרע שנוצר כתוצאה
ממותם של בני העדה הרעים, כעניין האמור באשתו של לוט: "ותבט מאחוריו ותהי
נציב מלח .''ומזה
נלמד עד כמה עלינו להתרחק ממראה, קול, וקריאה של דברי האפיקורסים, ושלא יהיה לנו
כל קשר עימהם. 'קשר',
בראשי תיבות, הוא: קריאה, שמיעה, ראיה. )עלינו לשבח(
כשם שאי אפשר לגדל תבואה בלי
לנכש תחילה את השדה מעשבי בר, כך אי אפשר לפתח מדות טובות, אם לא דואגים יחד עם זה
לשבור את המידות הרעות.
אני לא גוי (עונג
שבת, גליון 1843)
את הסיפור הזה סיפר
ראש ישיבת טלז, הרב גיפטר זצ"ל: " הוזמנתי ע"י אחד מתלמידי להשתתף בשמחת
כלולותיו. מאחר והחתונה נערכה הרחק ממקום מגורי, שלח לי התלמיד כרטיס טיסה. בנוסף
אלי הוזמנו שמונה מחבריו וגם אותם כיבד בכרטיסי טיסה. ביום המיועד יצאנו לדרך בשעה
מוקדמת כדי להגיע לחופה בזמן. כשהתקרבנו למקום הנחיתה התברר כי המטוס לא יוכל
לנחות שם מפאת הערפל הכבד ששרר במקום. על כורחנו המשכנו לטוס עד שהגענו לשדה תעופה
המרוחק קילומטרים נכבדים ממקום החתונה. משנכחנו לדעת כי לא נספיק להגיע לחתונה
בשעה המיועדת, ואף לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, נערכנו לתפילת מנחה בנמל התעופה.
ביקשנו מאחד הסבלים שנקרה בדרכנו להפנות אותנו למקום שבו נוכל להתפלל באין מפריע.
הסבל האלמוני נענה לבקשתנו והוביל אותנו לחדר צדדי בשדה התעופה. עמדנו להתפלל,
והסבל נשאר לעמוד בפתח החדר והשקיף על תשעת המתפללים משסיימנו את התפילה שאל הסבל
להפתעתנו "מדוע לא אמרתם קדיש?" משהשבנו לו כי חסר לנו עשירי למניין חזר
והקשה באידיש: "וכי אני לא יהודי?" ומיד אמר קדיש. ניכר על פניו כי הוא
מתרגש. ואכן עם תום אמירת הקדיש סיפר לנו האיש מה גרם לו להתרגש כל כך באמירת
הקדיש.
"היום הוא יום השנה של אבי ז"ל. מזה זמן רב פרקתי עול תורה ומצוות, ואיני מתפלל. בלילה שעבר נגלה אלי אבי ז"ל
ואמר לי: "היום הוא יום השנה שלי. גוזרני עליך לומר עלי קדיש". אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו הייתי רוצה לומר עליך קדיש,
אינני יכול, מאחר ובמקום שאני נמצא אין מניין יהודים". אך
אבא חזר אמר: "אני אדאג שיהיה לך מניין ואתה תאמר קדיש". כשקמתי הבוקר
אמרתי לעצמי: "אני לא אומר קדיש, אבל עכשיו, כשראיתי כיצד מתגשמים דברי אבי, ובעזרת ה' באו
לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק רב, לא יכולתי להמנע מלומר: " יתגדל ותקדש שמיה רבא..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה