בפרשת השבוע הראשונה שנקרא השבת, פרשת
"אחרי מות", אנו קוראים על עבודת הכהן הגדול בבית המקדש.
תפקידו של הכהן הגדול ביום מיוחד זה
להביא על ידי עבודתו ותפילתו לכפרת עוונותיהם של בני ישראל.
אדם רגיל אינו יכול לעשות מה שכהן גדול
כן מסוגל.
כהן גדול ירש תכונות שהגיעו מדור לדור
ישירות מאהרן הכהן שהיה הכהן הגדול הראשון.
ליבו של אהרן היה לב על אנושי כלל
ישראלי שהיה גדוש באהבת הזולת והיה מקושר ומחובר ליבו בנימים סומיים לליבם של כל
ישראל.
תכונת נפש זו של אחדות עם כל ישראל עברה
בירושה לכוהנים הגדולים בכל הדורות ומכאן שכהן גדול אינו אדם פרטי בטח ובטח שלא
ביום הכיפורים. כל פעולה שלו נזקפת לזכות הכלל וכמובן גם לחובה אם יש צורך לצערנו.
מכאן מובן איך הוא כאדם בודד יכול לכפר
על כל העם. צרת העם היא גם צרתו האישית וממילא הוידוי שלו ביום הכיפורים הוא כנגד
כל העם.
זוהי ייחודה של סגולת הכהונה - אחדות
חובקת כל.
פרשת אחרי מות נקראת כמעט תמיד בסמוך
לימי הזיכרון והעצמאות של מדינת ישראל.
אלו ימים של אחדות ושמחה ועצב לאומיים
שסובבים את כולם. אלה ימים שכולנו זוכרים שלכולנו כאן בארץ הזאת חלק ונטל תחת
האלונקה כדי להוביל ולקדם את עמנו בארצנו שלנו.
כמו הכהן הגדול ביום הכיפורים שליבו
מאחד את כולנו כך אנו בימי התקומה האלה זוכרים שכוחנו באחדותנו.
(ע"פ הרב נבנצאל)
שבת שלום ומבורך!
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל
פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון
למשפחתם
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה