השבת נתחיל בשעה טובה את חומש "שמות".
פרשת השבוע, פרשת "שמות", הפותחת את החומש עוסקת בעיקרה בהתהוותו של עם ישראל ממשפחה פרטית לעם שלם וחדש ולאחר מכן לידתו והסמכתו של משה למנהיגם העתידי של ישראל שיוציא אותם ממצרים.
במעשיו ודרכיו של משה יש הקבלה לדרכיו ומעשיו של יעקב אבינו, ולעיתים היא הקבלה ניגודית: יעקב ברח מבית לבן בלי רשותו, ומשה יצא מביתו של יתרו לאחר שביקש את רשותו ובירכתו, משה אף לא גילה ליתרו את מטרת הליכתו למצרים אלא רק אמר לו שרצונו לראות את אחיו "העודם חיים". משה לא גילה את האמת הגמורה מפני שהיה עניו, אך ברור שגם לא שיקר שהרי אכן הלך לראות אם אחיו "עודם חיים".
דמיון נוסף בין משה ליעקב נמצא כשמשה פגש בדרך את חתן הדמים, מלאך ה', שניסה להורגו וציפורה הצילה אותו, כפי שיעקב נאבק עם מלאך ה' שהתבקש לשוב לארצו.
שניהם,גם משה וגם יעקב התבקשו לשוב לארץ מולדתם על ידי המלאכים. אצל יעקב היה זה שרו של עשיו, ואצל משה היה זה שר של מצרים.
עיקר הכוונה אצל שניהם היא להזהיר אותם בדרך המוחשית כמה גדולה הסכנה שהם מכניסים את עצמם,הן יעקב והן משה וכמה עצומים הכוחות העוינים העתידים לעמוד נגדם. אצל יעקב מי שנאבק איתו זה "איש" או "אלוקים" או "מלאך" ואצל משה נאמר השם המפורש שנתגלה למשה בשעה שנצטווה בשליחות זו.
כאשר פגש משה את מלאך ה' הצילה אותו ציפורה על ידי מילת בנם. את דם המילה היא שמה לרגליו של משה ואמרה "כי חתן דמים אתה לי" - הכוונה שהדם הזה הוא אות למשחית שלא ייקח מעליה את משה.
ניתן לפרש את האירוע הזה בשתי דרכים: האחת שהדם הוא מעין מחסום בדרכו של המשחית, ובמקום שנמצא דם אין רשות למשחית לפעול. הדרך השנייה היא שהדם הוא מעין כופר. דם המילה הוא פדיון דמו של משה, ובכל מקרה על ידי הדם הזה נעשה שוב משה לחתנה של ציפורה,ודווקא הדם הזה שהניחה ציפורה תחת רגליו של משה,דם מילת בנה, הוא הדם המעיד שמשה הוא בעלה,חתנה, והיא ילדה לו את הבן הזה שזהו דמו שלו.
גם במקרה זה יש דמיון ליעקב, שאצלו נאמר "ויגע בכף ירכו".
משה היה צאצא ישיר של יעקב. כשם שיעקב היה פעיל ועסוק בעשייה כל חייו כך משה מרגע לידתו ועד סוף ימיו היה עסוק וטרוד בעשייה ציבורית ללא הפסקה.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מכאלי
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה