אחד מחברי הכנסת של אחת המפלגות הידועות של רודפי דת וכל היקר והקדוש לעם ישראל, הגיע לביקור בבני ברק. בתום הביקור התפעל מאוד מכל החסד שיש בעיר התורה ואמר שבסמטה הכי קטנה בבני ברק ישנה כמות של חסד יותר מכל העיר תל אביב. וקיבל על עצמו לפתוח את הגמ"ח החילוני הראשון בעיר תל אביב... ומה קרה לבסוף ?! הגמ"ח נסגר לאחר תקופה מאוד קצרה! ולמה?! כי היו באים רק לקחת ובלי לתת... (סיפר הרב צביאלי בן צור שליט"א)
דווקא הוויתור הקשה כל כך לביצוע (בעיקר הבעל לאשתו והאישה לבעלה),
דווקא הוא מוצא חן בעיני הא-לוקים, עד כדי כך שבאותו הרגע כל השערים פתוחים
לתפילתך... מה שתבקש – תקבל! רק צריך לזכור זאת
במקום הנכון ובזמן המתאים... (הרב שטיינמן שליט"א)
הרב והתלמידים הביטו מחלונות בית הכנסת החוצה. קטנה הייתה עירם, אך זקוקה לגשם והם
חיפשו עשירי למניין בכדי להתפלל על הגשמים. מחלון בית הכנסת הבחינו ביהודי שנודע
לעבריין וקראו לו שישלים להם מניין לתפילת הגשם.
" אני?" נבוך העבריין וחיפש להשתמט,
"אם אני אתפלל אתכם, א-לוקים יעצור את הגשם לעוד כמה חודשים"... "אם משום כך", ענה לו
הרב בחיוך רחב, "תנוח דעתך. בגלל אנשים כמוך
ירד כבר מבול בעולם"...
לא כל מה שאתה חושב
מותר לך לדבר, אבל כל מה שאתה מדבר מותר לך לחשוב קודם...'
"הַמֹּשֵׁל
בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ"(כד ב) (אברהם
לוי)
כאשר
רבי יעקב ישראל"הַסְטָיְיפְּלֵר" נפגש עם הנערה, הוא שאל אותה שאלה
אחת: האם את מסוגלת להבין מהו האושר הגדול ביותר שהיה לי אי פעם בימי חיי? אם את
מסוגלת להבין זאת, הרי שאנו מתאמים להקים בית.
כעת
אספר לך מהי ההנאה הגדולה ביותר שהייתה לי בימי חיי, ומעשה שהיה כך היה: לפני מספר
שנים כאשר הייתי ברוסיה הצבא גייס את כל בני הנוער שלא מרצונם והכריח את כולם
לעבוד שבעה ימים בשבוע, ולא נתן לאף בחור יהודי לשמור את השבת. במשך כל התקופה הזו
נלחמתי בחירוף נפש למען השבת והתאמצתי לא לחלל אותה אפילו פעם אחת, וברוך ה' חלפו
שבועות רבים - וה' סייע בידי לשמור כהוגן את כל השבתות. אך השטן לא וויתר לי, ויום
שבת אחד ניגשו אלי קבוצת חיילים והורו לי לעשות מעשה של חילול שבת. ניסיתי לשנות
את הגזרה אך לא הצלחתי, והייתי אובד עצות. ראו החיילים את סירובי, ואיימו עלי שיכו
אותי בכל הכוח - אם לא אענה לדרישתם ואחלל את השבת. באותו רגע ששמעתי את איומם,
אורו עיני, וניגשתי אל החיילים והצעתי להם עסקה. "תכו אותי כאוות נפשכם,
ובתמורה לכך תתחייבו לי שלא תבקשו ממני לחלל את השבת". כאשר שמעו החיילים את
דברי הם צחקו עלי והסכימו לעצתי. הם נעמדו בשורה ואחזו את הנשק בידם, וביקשו
שאעבור ליד כל חייל - וכל אחד מהם יחבוט לי עם הרובה בראש. הרב ממשיך ומספר. אני
עובר מחייל לחייל, החיילים מפליאים בי את מכותיהם בצורה אכזרית ומתעללים בי בצורה
נוראה, עד כדי כך שמרוב מכותיהם "לא הכירו לי פנים"!!! וברוך ה' לאחר
שסיימתי לעבור את כל שורת החיילים הם באמת עזבו אותי, ולא דרשו שאחלל את אותה שבת.
כאן
תם הסיפור, וכעת אני רוצה להודיע לך את המשפט הבא: למרות שגופי היה פצוע ופגוע
מאוד וסבלי היה נורא, דעי לך שהתענגתי מכל מכה שקיבלתי כפי שלא התענגתי מימי -
ומעולם לא היה לי תענוג יותר גדול כמו אותו רגע שקיבלתי את המכות!!! כל מכה ומכה
שנחתה על ראשי אמרתי בליבי "לכבוד השבת", "לכבוד בורא עולם",
ושמחתי עליה כמוצא שלל רב. אם את מסוגלת להבין זאת, אם את מצליחה להבין את ההנאה
שהרגשתי אז, הרי שאת מתאימה להיות אשתי לעתיד. אך אם לא, כנראה שאנו לא מתאימים.
אין ספק שהסיפור הענק הזה מזכה את רבי יעקב ישראל בתואר הנכבד של "הַמֹּשֵׁל
בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ", המושל בייצרו - עד כדי מסירות נפש. ומה שמיוחד כאן זה
שרבי יעקב ישראל עשה זאת בשלמות, עם שמחה והנאה גדולה וסיפוק רב, וזו צריכה להיות
שאיפתו של כל יהודי. לכבוש את הרצון ולהתמסר למען מצוות הבורא
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה