אמרי שפר כ"ב חשון ה'תשע"ו

 בדמקה הולכים באלכסון ולא הולכים ישר אותו הדבר הוא במלחמה נגד יצר הרע - אדם לא יגיד כי הוא יילחם מול היצר הרע פנים אל פנים וינצחו אלא ידע שעליו לפנות לדרך צדדית ולהתחמק מיצר הרע - דרך האלכסון .

     בעל ואשה הלכו לטייל בחיק הטבע, בדרך ראו באר ולידה שלט " באר המשאלות , "נטלה האישה מטבע עצמה עיניה והשליכה אותו לבאר, הבעל הסקרן התכופף על פי הבאר לראות את גודל המטבע שנוחתת בתחתית, אולם למזלו הרע נפל לתוך הבאר, האישה הנדהמת מלמלה לעצמה "העסק הזה עובד מהר".

     הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: החוטא ומוחל לעצמו - רשע גמור טוב הימנו.

     כשאומרים "כולם", כאילו אומרים "אף אחד". גרוע מכך - מסירים את האשמה מהאחראים האמיתיים.

אוטובוס שלם מאחוריך (הרב יחזקאל שובקס)

     היתה זו שעת צהריים מוקדמת. אוטובוס קו 823 יצא מן התחנה המרכזית בתל אביב לכיוון נצרת דרך עפולה.  האוטובוס היה מלא מפה לפה בנוסעים.  על ההגה ישב דָנִי - נהג צעיר. זיפי זקן קצרים על סנטרו,  ומאחורי פדחתו בקושי מבצבצת לה כיפ'לה קטנה מחוברת בשתי סיכות לשערו הפרוע. באותן שעות הכביש היה פתוח, התנועה זרמה בשלווה , ושום דבר לא הכין את הנוסעים לקראת הדראמה הגדולה אשר תתרחש בעוד דקות אחדות.

     בצומת מגידו נעצר האוטובוס בתחנה, נוסעים ירדו ואחרים עלו, דני לחץ על דוושת הגז והחל להשתלב בתנועה. ואז פתאום נשמעו יריות. דני הרגיש כאב חד בבטנו וברגלו הימנית.  במבט מהיר לצד הספיק לראות את שני המחבלים עומדים בשולי הכביש ויורים. מתוך הראי שלפניו ניבטו פניהם המבוהלות של חמישים הנוסעים, בשבריר שניה הספיק דני לקלוט שחייהם של חמישים משפחות תלויים כעת על בלימה.  למרות הכאב החד שהרגיש ברגלו המשיך ללחוץ על דוושת הגז. הגלגלים היו מפוצצים והאוטובוס קרטע בקושי. דני החל לאבד דם, חושיו התערפלו וכוחותיו עזבוהו.  בינתיים המשיכו המחבלים לרוץ ולירות לעבר האוטובוס,  ודני המשיך בנסיעה בכוחות לא לו. לאחר כמה דקות התמוטט והאוטובוס נעצר.  

     התוצאות של הפיגוע היו קשות.  במכונית פרטית אשר נסעה מאחורי האוטובוס נהרגו שני נוסעים. עוד עשרים אנשים נפצעו בדרגות פציעה שונות. למרבה הנס, למעט דני, אף אחד מנוסעי האוטובוס לא נפגע.  דני הובהל לבית החולים, ושם הוגדר כפצוע קשה.  למחרת כאשר העיתונים דיווחו על הפיגוע הקשה,  הוקדשה יריעה מיוחדת אודות תושייתו של הנהג דני שפילמן, אשר למרות הפציעה הקשה ברגלו ובבטנו הרחיק את האוטובוס מזירת הירי.  

     אחד מאלו שהידיעה הזאת הגיעה לאוזניו, היה הרב אברהם סלומון אשר עמד בראשות הישיבה "מאור התורה" בבאר שבע.  תלמידי הישיבה היו בדרך כלל יוצאי משפחות מסורתיות קשיי יום, אשר השתכנעו לשלוח את ילדיהם לישיבה בתנאי פנימייה מלאים במחיר מוזל.  הרב סלומון ואיתו שאר חברי הצוות הרוחני, השתדלו והתאמצו להחדיר אהבת תורה ויראת שמים. וכך מתוך מאות התלמידים אשר עברו תחת ידיהם, הקימו רבים מהם בתים מפוארים בישראל.  אך היו גם כאלו שאכזבו, ואחד מהם הוא דני שפילמן.  הוא היה תלמיד כשרוני חרוץ ובעל נפש אצילית. כאשר כולם האמינו שהנה צומח לנו צורב צעיר, החלה ההתדרדרות. הרב סלומון משוכנע שאלו היו ילדי השכנים של דני. הוא עצמו, בעל נשמה עדינה, ומאליו לא נמשך להתנהגותו הנלוזה. ילדי השכנים הצליחו למשכו בכוח למסיבות הוללות אל תוך הלילה, וניתקו את נשמתו מן התורה הק'.

     כאשר עזב דני את הישיבה ביכו אותו כל הצוות הרוחני.  התחושה היתה שהישיבה איבדה את מיטב בניה.  כמעט עשר שנים עברו מאז.  כעת כאשר הרב סלומון שמע על הנהג שנפצע בפיגוע,  עלו כל הזכרונות הקשים והציפו את לבו.  עברו שבועיים מאז, והרב סלומון לאחר מחשבות רבות החליט להעפיל צפונה ולבקר את דני אשר שכב בבית החולים "העמק" בעפולה.  המאמץ היה קשה, בפרט ליהודי בגילו, אבל הרב סלומון לא חשב על הנאתו ועל נוחיותו, אלא על הזדמנות הפז להחליף כמה דברי חיזוק עם התלמיד הסורר. אולי יתעורר לבבו? כאשר הרב סלומון נכנס פנימה לחדרו, קרץ דני בעיניו קריצה משמעותית. נראה כי גברו בלבו הגעגועים לימים הטובים של פעם.  דני היה חלוש מאוד, ובכל זאת התאמץ לדבר על משהו חשוב. " הרב בוודאי יודע שהרבה מכוניות פרטיות נפגעו בפיגוע". הרב סלומון הנהן בראשו. הוא שמע על שני הרוגים ועוד עשרות פצועים. " באוטובוס אני היחיד שנפגעתי". הרב סלומון הגיב: "כן, נס עצום. שמעתי שלמרות הפציעה הקשה שלך, המשכת לנסוע עוד כמה קילומטרים. גבורה אמיתית" . "יש לרב חלק גדול בזה" . "לי?!" " כן. לפני שנים רבות, אני חושב שזה היה בפרשת חיי- שרה, הרב אז אמר משל על נהג שמסיע אוטובוס מלא נוסעים, ופתאום נקלע ליריות. הנהג מתמלא בכוחות אדירים ועל-אנושיים כדי לחלץ את האוטובוס מן הזירה, מפני שיש לו אחריות על חייהם של חמישים משפחות.  כאשר התחלתי לעבוד כנהג חשבתי על זה הרבה, וזה נתן לי את הכוח" . הרב סלומון נזכר במשהו. "תזכיר לי מה היה הנמשל?"  דני חייך במבוכה. "אני זוכר גם את זה. הרב אמר שלפעמים בחור חושב רק על החיים הפרטיים שלו, והוא מתנהג בהפקרות. בחור צריך לחשוב שהוא עתיד להיות אבא לילדים, סבא לנכדים ולנינים. אוטובוס שלם מאחורינו ואנו אמורים לקחת אחריות על כל האנשים האלו. המחשבה על כך צריכה לתת לנו כוחות חזקים להתמודד עם הנסיונות ועם הקשיים"

      הרב סלומון נזכר: "כן זה היה בפרשת חיי-שרה. כך נאמר בפרשה 'ואברהם זקן בא בימים' - כותב על כך המדרש )אגדת בראשית לד(:  כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זיקנה. משל לחובל גבור שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות,  בא עליו פירטון (- שודדים) ועמד והרג את כולן. לאחר זמן באה עליו רוח קשה ונשברה ספינתו, התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי. אמרו לו: אתמול היית מכבש את המים והורג את הפירטין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך? אמר להם: כל זמן שהיתה ספינתי קיימת הייתי גבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי. כך אברהם, באו עליו פירטין ועמד והרג כולן, שנאמר: 'ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם' , ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד... אמרו לו:  אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב 'ברוך אברם לאל עליון', ועכשיו אתה אומר 'גר ותושב'? אמר להם: ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר 'ואקברה מתי' מיד ' ואברהם זקן' . כל עוד יש לרב החובל ספינה שבאחריותו, יש לו כוחות מול כולם. אבל כאשר אין ספינה תחת אחריותו, כבר אין לו כוחות לשמור על עצמו".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/