אופי מכוער יכול לכער את
האדם הכי יפה.
''אם אתה רוצה להכניס משמעות לחייך, עליך להקדיש את עצמך לאהבת אחרים.
להקדיש את עצמך לקהילה שסביבך ולהקדיש את עצמך ליצירת משהו שנותן לך מטרה ומשמעות".
אתה יודע, כשאתה יודע שאינך יודע
במטבח הכי מהודר יש פח לפסולת... לאדם הכי מושלם יש חסרונות.
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי (כז, ד( - מרק משכין שלום (ומתוק
האור(
מעשה
מאוד בלתי-שכיח אודות 'מטעמים אשר אהב', מובא על רבי שמואל קובלסקי זצ"ל,
בספר "אנא עבדא" : בכל יום – כך סיפר
אחיו – לאחר השיעור שמסר ב"בית דוד", היה עולה לבקר אצל אמו, לקיים מצות
כיבוד הורים, לשמח אותה. אמו הייתה שואלת שואלת באופן קבוע: "האם אכלת ארוחת
בוקר?" והוא היה עונה באופן קבוע בחיוב, כי ידע שיקשה עליה להכין ארוחה, והוא
לא רצה להכביד עליה, למרות שהייתה עושה זאת בשמחה. זה לא היה שקר, מפני שהוא טעם משהו לפני
השיעור, ואת ה'משהו' הזה ניתן היה להחשיב בשעת הדחק כארוחת בוקר. הוא היה יושב
אפוא בבית אמו, שותה רק כוס תה, משוחח אתה, מנסה לשמח אותה, ושב הביתה.
כאשר
הגיע הביתה, הייתה רעייתו שואלת, האם אכל כבר ארוחת בוקר. הוא השיב בחיוב, כי חשש
לכבודה של אמו – מגיע אליה הבן רעב, והיא לא מכינה לו אוכל ?! רבי שמואל צבי
קובלסקי תמיד 'כבר אכל', ותמיד נותר ללא אוכל עד הצהריים... ככלל, הוא נהג לאכול מעט מאוד, לא פינק
את גופו, לא היה להוט אחר אוכל, ובכלל לא התייחס לאוכל ולא שיבח מעדן. רק
מאכל אחד יצא מן הכלל הזה, עקב מעשה שהיה.
פעם
אחת, בהיותו תלמיד ישיבה, הגיע הביתה לבקר ביום שישי. אמו הגישה לו מרק ירקות
סמיך. "נו איך המרק?" היא התעניינה, והבחור יצא מגדרו לשבח את המרק
שהכינה. " או,
סוף-סוף יש מאכל שהוא אוהב!" – נהרו פניה של האם, ומאז, בכל פעם שידעה שהוא
עומד להגיע, הכינה עבורו את המרק שכה אהוב עליו. לפני שנישא, שאלה הכלה-לעתיד את האם, אלו
מאכלים הוא אוהב. "שמואל צבי מעולם לא הביע דעה על אוכל, הוא אינו להוט אחר
שום מאכל, אבל מאכל אחד אני יודעת שהוא אוהב" – שמחה האם לשתף את הכלה –
"פעם הוא שיבח את מרק הירקות הסמיך שהכנתי, ומאז אני מקפידה להכין אותו תמיד.
הוא אוכל את המנה שאני מגישה, עד תומה, ואני מגישה לו עוד תוספת" . האם לימדה את הכלה, מלאת
הרצון הטוב, את אופן הכנת המרק הזה, והיא, אכן, הכינה אותו שוב ושוב לפי המתכון
שקיבלה. רבי שמואל צבי אכל את המרק , הודה לה על מאמציה,
ואף קיבל בתודה תוספת. במשך כל חייו הוא לא הביע דעה על אוכל.
הרבנית לא ידעה אלו מאכלים חביבים עליה ואלו אינם רצויים. הוא פשוט לא התייחס
לאוכל. רק על מאכל אחד היה ידוע שערב לחיכו –המרק הזה. לדעתה, טעמו של המרק היה
ממש נורא, אבל על טעם וריח אין, כידוע, להתווכח.
לאחר
פטירתו לחיי עול, הגיע מכתב תנחומים מחבר ותיק, שהתגורר בארץ אחרת. הוא שמע את
הבשורה המרה, ומיהר לשלוח את תנחומיו בכתב.
" הוא הציל את חיי הנישואין שלי"...
כתב החבר במכתבו. בינו לבין רעייתו התגלעו חילוקי דעות על עניינים שבטעם וריח. היא
בישלה בסגנון מסוים, והוא העדיף סגנון בישול אחר. היא הכינה מטעמים, לדעתה, והוא
סלד מהם. כאשר שמע על כך הרב קובלסקי, סיפר לחברו את
המעשה שהיה: כאשר הייתי בחור ישיבה, הגעתי ביום שישי אחד לבקר אצל אמי, והיא הגישה
לי מרק ירקות סמיך. טעמתי, וכמעט נתקע האוכל בגרוני. טעמו היה נורא בעיני. אמי
עמדה לידי, ובקשה
לדעת, האם ערב התבשיל לחיכי. וכי מה יכולתי לומר? כלום יכולתי לצער אותה, לומר
שאינני אוהב את המרק כלל וכלל, וכל טרחתה היתה לשוא?! הודיתי לה, אפוא,
על המרק ושבחתי את טעמו. היא שמחה מאוד, ומזגה, לצערי, תוספת לצלחתי. אכלתי גם את
התוספת, כדי לא לצער אותה. זה ממש לא היה קל, חששתי שאני עומד להקיא, אבל כאשר
ראיתי את עיניה המאירות משמחה, יגעתי שהמאמץ היה כדאי. הבעיה היתה, שמאותו יום, בכל פעם שידעה
אימי, שאני עומד להגיע, היא הכינה ברוב מסירות, את המרק הזה... ואני הייתי כמעט
נחנק, ומודה לה על המאמצים ועל הטרחה. לא חשבתי שלאחר נישואי הבעיה תימשך,
אך... כלתי שמעה מאמי, שזהו המאכל היחיד ששבחתי בפניה. כיון שהיא אשה טובה, רצתה
לעשות את רצוני, ואני לא רציתי לאכזב אותה. אכלתי את המרק הנורא, הודיתי, וקבלתי
תוספת, שגם עליה הודיתי. נו, ואתה מתווכח עם אשתך על הבדלי טעמים ?! "מאותו יום" – סיפר
החבר – "לא שמעה ממני אשתי מילת בקורת על האוכל, רק שבחים ותודות. זמן מה לאחר מכן, היא
החלה להכין מאכלים שערבו לחיכי מאוד, ושוב לא התווכחנו לא על הבדלי טעמים ולא
על זוטות אחרות. השלום והשלווה שבו לאוהלנו.
הרבנית
קראה את המכתב, ולא ידעה את נפשה מצער. מדוע?! מדוע הוא לא סיפר על כך?! והרי היא
את המרק הזה לא סבלה מעולם, הילדים סלדו ממנו ולא הסכימו לטעום. היא הכינה במיוחד
עבורו, כדי שישמח, והוא כמעט נחנק, והודה לה מקרב לב. מדוע הוא שתק, ולא אמר מילה?! אבל היא ידעה את התשובה,
והתשובה גדולה ועמוקה.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה