גם
עשרים פרחים נובלים אפשר להחיות אם יודעים להשקות את השדה במקור צמיחתם.
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". והפירוש הוא: כאשר
יורים את החץ כבר אי אפשר לכוונו עוד למטרה אחרת ואין עליו עוד שליטה. אולם בזמן
שהחץ בידינו יכולים אנו לכוונו ולשלוט עליו. וכך הוא גם בעניין "חינוך
הבנים" כשהם עדין "רכים" יכולים אנו לכוונם ולהדריכם אך עלינו
לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדיי!
מנהגו של מוכר, נותן לקונים לטעום
בחינם ואחר כך משלמים היטב אף מנהגו של היצר הרע כך...
נר דולק מערב שבת לערב שבת: הזמן הרגוע ביותר של האישה הוא לאחר שהיא
מדליקה נר שבת: כל המתח והבלגן מאחוריה, הבעל הלך לבית כנסת (יש כאלה שאצלן זה לא
בגלל שסיימו הכל אלא בגלל שהבעל הלך לבית הכנסת...) הכל נעים ורגוע...
'ושמע
צעקתינו - יודע
תעלומות' (בעל המעשה: ש.נ.)
קול בכי מר נשמע
מכיוון המרפסת. ' מי
יודע מה קרה?!' חשבתי בליבי תוך כדי ריצה בהולה. משקרבתי ראיתי את
בני בן השלוש עומד ליד מעקה המרפסת נראה בריא ושלם. נשמתי לרווחה ושאלתיו לפשר הבכי,
"שמא נפל לך משחק לגינת השכנים"?
"לא"!
השיב בקול בוכים. " אז מה קרה"? ניסיתי לחקור. " אולי
קיבלת מכה"? "לא"!!! השיב גם הפעם.
" אז מדוע הנך בוכה"? המתנתי לתשובה. ואז
אמר בדמעות שליש: "אבא, תגיד לה' שיראה לי את המסוק בשמים"... רק אז שמתי לב לקול המטוס
החג מעלינו בשמים מכוסים העבים. פתחתי בבקשה פשוטה ותמימה לה' יחד עם בני
בן השלוש, במילים פשוטות בקשנו מה' שיראה לנו את המסוק. אך העננים מיאנו להיפרד עד שהרעש הלך
ודעך והבנו שהמסוק כבר הרחיק אי שם בשמים. ליבי נצבט עבור ילדי, הוספתי תפילה
חרישית שלא יאכזב את הילד בעל האמונה התמימה ונכנסנו הביתה לאכול ארוחת ערב.
באמצע
הארוחה נכנס בני בן התשע ואמר: "אתם חייבים לבוא ולראות ארבע מסוקים טסים ממש
מעל לבניין שלנו"!!! מיהרנו למרפסת ואכן
ארבעה מסוקים חגו בגובה נמוך ממש מעל הבית והתרחקו אט אט כשבני בן השלוש מתבונן
בהם בהתלהבות קורן מאושר אין סופי, ואמר: אבא תראה, ה' שלח לנו מסוקים משמים! בני בן התשע שמע את מילותיו של בן השלוש ושאל
אותי לפשר המשפט האחרון. סיפרתי לו מה שקרה מעט לפני שנכנס לבית
ועל ההשגחה המדהימה שה' שלח עבורו מסוקים . אז הוסיף בני ואמר:
"האמת שלא רציתי לקרוא לכם באמצע האוכל לראות מסוק וחששתי שמא לא תתלהבו ועוד
חששתי שלא תהיה מרוצה שהפרעתי לקטן לאכול, אבל עכשיו אני מבין מדוע עדכנתי אתכם
למרות חששותיי...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה