אשר מילאתיו רוח חכמה, זה
המכיר בכך שחכמתו אינה משל עצמה, אלא אשר מילאתיו, רוח חכמה שהשפע השכלי הוא מן
השמים, הוא הראוי להיכלל בגדר חכמי לב. (דברי שלום)
באחד הימים הגיע אליהו הנביא לעיר אחת בבגדים
פשוטים. נכנס לאירוע ואף אחד לא שם לב אליו... יצא וחזר עם גלימה מהודרת מיד
הושיבוהו במזרח וכיבדוהו. כשאחד מהאנשים הביא לו מים ליטול ידיו, הכניס אליהו
הנביא את כפות ידיו אל תוך שרוולי הגלימה וביקש מהאיש ליטול את שרוולי הבגד.
לפליאתו השיב אליהו הנביא: "אתכם כאן לא מעניין מי האדם אלא הבגדים שלו. אם
כך נטול ידיים לבגד..." ואילו בעבור החכמים שבעם - אלו המבינים את הכוונות
העמוקות שיש בכל בגד ובגד מבגדי הכהונה לאלו נאמר: "ועשו את בגדי אהרון לקדשו
לכהנו לי"...
התרחק מאנשים המזלזלים בשאיפות שלך . אנשים
קטנים תמיד עושים כך . אנשים
גדולים תמיד יתנו לך את ההרגשה שגם אתה מסוגל להיות גדול.
וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה (כח, ח).
ידוע שבמצוה 'מחשבה טובה מצטרפת למעשה'. ואפילו אם נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב
כאילו עשאה. וזהו שמרמז הפסוק 'וחשב אפודתו' מחשבה של מצוה, שמקשטת את האדם
(איפוד, פירושו קישוט), הריהו 'כמעשהו' כאילו כבר עשה את המצוה. אך במה דברים
אמורים, כאשר 'ממנו יהיו' שרצה באמת לעשות את המצוה ורק נאנס ולא עשאה . (נחל קדומים)
יודו לה‘ חסדו ונפלאותיו לבני אדם (י.
מלכה)
בקיבוץ ”סופה“ נותרו לפני שבועיים לא מעט
עיניים לחות מהתרגשות. ונס שהיה, כך היה: ברחבי ארץ הקודש ירד כזכור לכולם גשם
בתקופת חג השבועות. דבר זה גרם לכך שמלאי החיטה שהיה בשדות והיה בשל דיו, מה
שמוגדר בלשון ההלכה ”אינה צריכה לקרקע“, נרטב במי הגשמים וכבר לא יכול להיחשב
כ“חיטה שמורה משעת קצירה“, למהדרין בהלכות הפסח. משגיחי אחד הבדצי“ם יצאו ותרו
ברחבי הארץ אחר מקום שבו גדלה החיטה מאוחר יחסית, וכך לא נפסלה מן הגשם. הבעיה
הייתה כפולה, שכן בשנה הבאה – שנת השמיטה – לא חורשים ולא זורעים, מה שמגדיל את
הביקוש ליבול משנה זו פי שניים לפחות. כאן החלה שרשרת ניסים מרתקת.
הראשון שבהם היה חקלאי חילוני שהחליט
לראשונה לשמור שמיטה בחייו. והנה משמים נחתו אצלו ”דוסים ממאה שערים“ שביקשו לקנות
מהחיטה שצמחה אצלו ב“עוטף עזה“ כמות אדירה של חיטים למצות. ממש כפי שהבטיחה התורה
”וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים“...
השני: לאחר שסיימו המשגיחים את עבודת הקטיף
ווידאו שהחיטה יבשה למהדרין וארזוה עימם, עלו בסיפוק על רכבם וחזרו לירושלים. עודם
בדרך וטלפון נרגש מן החקלאי: רבותי! אין לכם מושג איזה נס אירע לכם! רבע שעה אחרי
שהלכתם מכאן, נפלה פצצה בשטח השדה הפתוח בדיוק היכן שהסתובבתם... לא זו בלבד
שניצלתם, אלא בזכות כך שהחיטה נקצרה – נמנעה שריפת ענק שהייתה אמורה להתפתח בשדה
הבשל והמלא בחיטים...
והנס השלישי: יומיים לאחר מכן שמחו כל תושבי מדינת ישראל לשמע הבשורה הטובה שמספר
מחבלים יצאו ממנהרה בשדות קיבוץ ”סופה“, ונתפסו על ידי צה“ל במקום. המחבלים
השטניים תכננו לצאת לתוך החיטים הגבוהות ולהסתתר ביניהן עד הערב, אז יצאו ממחבואם
לקיבוץ ”סופה“ ויחטפו עימם מספר אזרחים רב ויהרגו ככל שיוכלו. את מצות השמיטה
שיקיימו ישראל ויזכו עקב כך לברכת שמים – לא לקחו בחשבון...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה