בפרשה
הקודמת, פרשת "תרומה", התחלנו סדרה של חמש פרשות שעוסקות כולן בבניית
המשכן וכליו, ובאה פרשת השבוע שלנו, פרשת "תצוה", ועוסקת ברובה בבגדיהם
של הכוהנים בשעה שעובדים במשכן.
אך
כבר בתחילת הפרשה, עושה התורה שינוי כיוון לרגע ומצווה על הכוהנים את מצוות הדלקת
המנורה במשכן.
היא
מתארת את מיקומה, את אופן הדלקתה ובעזרת איזה חומר על הכוהנים להשתמש לצורך ההדלקה.
אותה
מנורה מיוחדת נעשתה ברבות השנים לסממן יהודי עיקרי מאוד בכל הקהילות ברחבי העולם
והיא מעין סימן לזהות יהודית.
מה
יש לאותו הנר שבמנורה שדלק "מערב עד בוקר" שהוא בעל משמעות כל כך גדולה?
הנר
זוכה להאיר לאדם את דרכו, לגרש מפניו את החושך ולעזור לו למצוא את דרכו. המדרש
אומר בהקשר הזה בין הנר והתורה: "שאם עוסקים בה, מאירה בכל מקום" -
התורה נותנת לאדם כיוון במסלולי החיים שלו ומאירה לו את הדרכים האפלות שלא יפול
בהן.
בהמשך
אומר המדרש: "כי כל מי שעושה מצוה כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה
נפשו". - אדם שעושה מעשה טוב מביא אור לנפש שלו. על ידי הסיפוק ממעשיו הוא
מחייה את עצמו.
האדם
דומה בתכונותיו לנר: "מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפי נרות מדליקין
הימנו - אור במקומו" - המדרש בדברים האלה מציין תכונה מיוחדת של האור שאינה
קיימת בחומרים אחרים שבהם אם לקחת מהם אז הם מאבדים מעצמם מה שאין כן באור הנר
שכמה שתשתמש באורו, ותעניק ממנו כדי להדליק אחרים, אורו לא יאבד או יפחת ולא ייפגם
כלל.
כשם
שאור הנר כזה כך הוא האדם שכמה שיעניק מזולתו הוא לא מחסיר מעצמו.
המדרש
מתאר יפה את המאבק הפנימי אצל האדם: "הרבה פעמים, שאדם מחבב לעשות מצווה,
ויצר הרע שבתוכו אומר: מה לך לעשות מצווה ומחסר את נכסיך? עד שאתה נותן לאחרים, תן
לבניך, ויצר הטוב אומר לו:תן למצווה - ראה מה כתיב: 'כי נר מצווה'... כך כל שייתן
למצוה ,אינו מחסר ממעשיו" - כאשר אדם נותן מעצמו, ומרחיב את מידת הנתינה שלו
הוא מעשיר על ידי כך את הרוח שלו עצמו
ובונה את האישיות שלו. הנשמה שלו מתעצמת על ידי זה.
כך
הוא אותו אור הנר שהיה במנורה שבמשכן, שהפיץ את אורו בכל חלל המשכן והיה חשוב שנדע
אנחנו והכהנים את ייחודו ואת הכללים להדלקתו עוד בטרם תחל כל עבודת המשכן וכליה.
תודות
: לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס,
שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה