יום שלישי, 14 במרץ 2017

אמרי שפר ט"ז אדר ה'תשע"ז



 ביאר רבי חיים קניבסקי שליט"א את הנוסח הנאמר בתפילת מוסף של הימים הנוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזרה, ולכאורה לשון "מעבירין" אומרת דרשני: מדוע לא נאמר "מבטלים" או "מקרעים" את רע הגזרה? אלא – אמר רבי חיים – העניין יובן על פי דברי המכילתא בפרשת משפטים: "גויים אין להם פדיון, ישראל יש להם פדיון, שנאמר: 'נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך'". כלומר, כאשר נגזרת גזרה על ישראל והם עושים תשובה, מעבירים אותה מן השמים אל הגויים, כי לאחר שיצאה הגזרה היא מוכרחת לחול על מישהו! לכן, "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", כי לאחר שנגזרה הגזרה אי אפשר לבטלה, אלא שהתשובה מעבירה אותה אל הגויים!
  הדברי שמואל היה אומר שאומרים אמאליגע צדיקים, נכון שפעם היה אבל הקב"ה הוא אותו הקב"ה.
     ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו (ו . יג) אמר הרה"ק בעל השפת אמת מגור זי ע" - בא וראה, כמה שווה חברות שתלויה בדבר! לפני כן, בעת שסיפר להם את צרותיו, הם קרוים "אוהביו", ולאחר מכן כששמעו את הדברים,  והם רוצים לענות לו, הם קרואים "חכמיו ". למה? מה קרה? אלא, בהתחלה כשהוא סיפר להם את "אשר קרהו", הוא עוד הגיע בתור "המן" משנה למלך . ולכן כולם רצו להחניף לו ולהסתובב סביבו , והיתה זו "אהבה התלויה בדבר , " לכן הם נקראים - " אוהביו ". אבל כשרק החלו להריח ולהבין שהאדם העומד לפניהם בצרות " - נפול יפול", בטלה אהבתם וכולם החלו להתרחק ממנו, וכבר הם נקראים "חכמיו"...
     ותחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו וכו )ד .ד('  מה טעם שלחה אסתר בגדים למרדכי, הרי לא מחסרון בגד לבש שק, הלא הוא – מדעת קרע את בגדיו, משום סיגוף וצער, וגם את הבגדים האחרים יקרע? אלא מסביר הרה"ק בעל התפארת שלמה זי ע" – רמזה אסתר בשליחת הבגדים כי היא חולקת על דרכו של מרדכי! מרדכי קיוה להצמיח ישועה לעם ישראל ע"י סיגופים מחמת צער גלות השכינה, לפיכך סבר שראוי לכל אחד ללבוש שק ולעלות אפר. אך אסתר, רוח אחרת היתה עמה: היא סברה כי יש לעורר את הרחמים ע"י שמחה . כי השכינה אינה שורה מתוך עצבות, ככתוב: "עבדו את ה' בשמחה", ועוד כתוב: "עוז וחדוה במקומו". ובשליחת בגדי המלכות למרדכי , לכך נתכוונה! וזה היה חלק מתפילתה שמרדכי ילך בדרך השמחה! וכמובא במדרש: שכאשר הרכיבו את מרדכי ברחובות העיר והילבשהו בגדי מלכות, שלחה אסתר והביאה שבעה אלפים נושאי כלי זמר. וכאשר בא מרדכי לכלל שמחה, היה בכוחו לעורר רחמים וחסדים!...


'ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה '.  וברש"י תיעשה המנורה – מאליה. (ברכי נפשי). 
     הסיפור שיש באמתחתנו הפעם, בעניין ספר התורה,.  בעליו של ספר התורה הוא יהודי שעבר את השואה, ולמרבה הצער שיכל כאן בארץ את בנו-יחידו.
     יהודי זה ביקש בכל מאודו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת בנו, ולא סתם ספר תורה. כבר בתחילת הדרך הביע האיש היקר הזה את רצונו שספר התורה יהיה המהודר שבמהודרים. לא היה מוכן להתפשר על משהו פחות מזה.  ברם, בהיותו מחוסר-אמצעים, לא היתה בידו האפשרות הכלכלית ליישם את המטרה הנעלה הזו. פעם הוא בא אליי בעניין זה, וכששאילותיו כמה כסף יש לו, השיב שיש לו אפשרות לחסוך 5 דולרים בחודש...  מי שיודע את מחירו של ספר תורה מהודר, יודע שגם אם יחיה אדם זה שנים רבות, לא יוכל להגיע למטרתו הנכספת. אבל היהודי שלנו לא התייאש. לא.  הוא המשיך והמשיך לרצות לכתוב את הספר ומדי חודש הניח בצד 5 דולרים. בשלב מסוים לקח סופר סת"ם מעולה והטיל עליו את משימת הכתיבה של ספר התורה המהודר.  ובמקביל המשיך לחסוך דולר לדולר, והגם שסכום הכסף שנאגר עדיין לא הגיע ולו לכדי אחוז אחד ממחיר הספר,  הוא המשיך לבקש ולרצות את המשימה.
     יום אחד, כך סיפר לי הוא-עצמו, החליק יהודי זה על בננה ברחוב, וכיוון שהיה בדרכו לעבוד קיבל על כך פיצויים בסכום כסף משמעותי, שנכנס כמובן מיד לקופת ספר התורה.  גם את דמי המחלה שקיבל לאחר ההחלקה, הכניס לקופה ההיא. במהלך כתיבת הספר התרחשו עליו עוד כמה 'החלקות' שכאלו, וכך היה באפשרותו להכפיל ולהשליש את הסכום שהצטבר בקופה.  בסופו של דבר סיים היהודי את כתיבת הספר, והכניסו ברוב פאר והדר לבית הכנסת ההוא.  ואם שואלים אותי, איך הצליח להגיע לסכום-העתק בן רבבות הדולרים, אין אני יודע (כי אחרי הכל,  גם אחרי הסכומים שקיבל כפיצויים וכו', עדיין לא היה יכול בדרך הטבע להשלים את הספר), אבל במציאות  הספר הוכנס להיכלו, והיהודי זכה במצווה . ואין ספק שגם בו התקיימה הבטחת השי"ת למשה רבינו בעניין המנורה, שנעשתה מאליה.  זו הסיבה וזה הסוד שבגללו אני מבקש שיקראו דווקא מספר התורה שלו. כי ספר זה – ספר של ניסים הוא , ודומה לספר שכתב משה רבינו שנכתב בנס. אחרי הכל לא הכל בחיים תלוי בכסף, אלא ברצונו של האדם ובחפצו ובתשוקתו לבצע את המוטל עליו ושנית, והוא-הוא העיקר, שבעומדנו לפני ביצוע משימה רוחנית כלשהי, אין לנו לפחד כלל מכך שלא נוכל להשלימה. אנחנו צריכים להתחיל, וכל היתר – ייעשה מאליו, וכאמור 

החוויה היהודית





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה