פרשת "תצווה" היא הפרשה היחידה בחומש שמות מאז שנולד משה
שהוא לא מוזכר בה.
נשאלת השאלה מדוע? אחת התשובות היא שבפרשה הבאה אחרי חטא העגל יאמר
משה לה' "מחני נא מספרך" ככפרה על חטא בני ישראל, ואומר על כך
הרי"מ בפירושו שמשה עצמו היה כמו התורה עצמה ולמעשה אין הוא צריך להזכיר
עצמו, כי במהותו הוא למעשה קיים בה גם אם לא ממש מוזכר.
בתחילת הפרשה פונה ה' אל משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך
ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי..." - משה מתבקש להעביר את סמכויות
הכהונה ממנו אל אהרון ובניו.
מדוע לא ניתנה גם למשה כהונה?
עונה על כך האבן עזרא ומסביר שעל משה היה הטורח ללמד את בני ישראל
תורה ולא היה לו זמן גם לעסוק בעבודת הכהונה. מלבד זאת אשתו של משה, ציפורה, הייתה
בת יתרו ובניו לא מיוחסים, ולכן פורטת כאן התורה את יחוסו של אהרן.
המגיד מדובנא מסביר שתפקידו של כהן הוא לחנך ולהדריך את העם על ידי
דוגמא אישית. משה בדרגתו הגבוהה עמד מעל השגת ההמונים. מחנך העם חייב לבוא מתוך
העם ולהימצא בקרבו.
כל מנהיג חייב להיות בהתאם לדורו. בשעת חטא העגל אמר לו ה': "לך
רד כי שיחת עמך" - יש לרדת אל העם ולמנוע התדרדרות. וכשמשה הרגיש רע בעיניו
שביקש ממנו לקרב את אהרן אמר לו: "תורה שלי הייתה ונתתיה לך". התורה לא
ניתנה לעם ישר מהגבורה כי לא היו מסוגלים לקלוט אותה ממקור גבוה ולכן משה היה
מתווך. מאותה הסיבה נבחר אהרן לכהונה כי מדרגת משה גבוהה כל כך מהעם שהוא לא מסוגל
להדריכם באורח החיים של המציאות.
שנזכה גם בימנו למנהיגים שיכולים להדריך אותנו היטב במציאות חיינו.
שבת שלום ומבורך!
תודה : לצחי מיכאלי
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק,
מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה