אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (כב,כד( ביאר ב"מדרש יהונתן": הגמ'
במס' בב"מ (דף ע"ה) אומרת שלושה צועקים ואינם נענים, ואחד
מהם הוא, זה שמלוה שלא בעדים. אמנם כל זה בהלוואה אבל בצדקה להיפך הוא "מתן
בסתר יכפה אף ". וזה
רמזה התורה, "אם כסף תלווה" - אם אתה מלוה כסף, תעשה את זה בתנאי "את
עמי", שיהיו עדים, אבל "את העני" - אם אתה נותן צדקה זה
"עמך" - תעשה זאת לבדך בסתר, שאף אדם לא ידע, כדי שיכפה אף.
אמר רבי מאיר שמחה מדווינסק בביאורו לתורה - משך חכמה: " כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נוכריה...
עוד מעט ישוב לומר 'שקר נחלו אבותינו', והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח
רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו... יחשוב כי ברלין היא ירושלים ... אז
יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו ..." (ויקרא
כו, מד(.
חכמה לא שווה כלום אם אין לה גם ביטוי בעשייה. חייבים ליישם (וכמה
שיותר מהר) את החכמה שנרכשה!
ישעיהו הנביא באחת משבע נבואות הנחמה אומר: "רָּנִי עֲקָרָה לֹא
יָלָדָה" (נד, א). על כך אומר רבי מאיר ומסביר שעקרה הוא מלשון אומה עקורה.
כנסת ישראל צריכה לרנן ולשמוח ("רני עקרה"), כי היא זוכה לכך שהגויים
עוקרים אותה ממקומה כל פעם מחדש ולא נותנים לה להכות שורשים ולהתיישב בגולה )'פסיקתא
דרב כהנא', כ. על פי הסברו של 'פרדס פתחיה'(
לאן
הולכים? (אפריון של שלמה גליון 88)
אחד האברכים בבית המדרש, חש מצוקה נפשית
קשה. הנה זה עתה נולדה לו תינוקת, שישית במספר, אך דירתם הקטנה של בני הזוג אינה
מספיקה, ולא תוכל להכיל 8 נפשות. מצבם הכספי לא אפשר להם לעבור לדירה מרווחת יותר,
ומי יודע איך יוכלו להתקיים...
פנה אותו אברך לרבו, וזה הציע לו לשפוך לבו
בכותל המערבי. נסע האברך לירושלים, וכשהגיע לכותל המערבי החל להשתפך בבכי סוער על
קירות הכותל. לפתע, הרגיש שמישהו מתבונן בו, הסתובב וראה אדם בגיל שישים בערך,
שנראה כתייר, עומד ותוהה על גבו. שאל אותו התייר לפשר הבכיות, והלה ענה שמצבו
הדחוק הביא אותו לכך. פנה אליו התייר ואמר לו: "ברצוני שתתלווה אלי לשעה
קלה." "מדוע?", שאל האברך. "אני אדם בודד, ועכשיו גילו אצלי
הרופאים מחלה סופנית, יש לי רכוש רב אך אין לי למי להורישו, ברצוני לקנות לך
דירה...". האברך לא האמין למשמע אוזניו, התלווה אל אותו אדם. נכנסו לסוכנות
נדל"ן ויצא תוך שעה עם מפתחות כאשר פיו פעור, והוא מודה להשי"ת שמילא
אחר חסרונו כהרף עין.
למחרת הגיע לבית המדרש, עשה סעודה גדולה,
ושיתף את כולם בסיפורו המרגש והמפעים. ולמחרת... כמובן, אף אחד לא הגיע לבית
המדרש, כולם היו על האוטובוס... בדרך לכותל.
ישבו והתפללו 10 שעות, קראו תהילים אמרו
בקשות... וכלום! למחרת פנו לרב ואמרו לו: יסביר לנו רבנו איך יכול להיות שאנחנו
הלכנו לתפילות של 10 שעות ויצאנו בידיים ריקות, ואילו חברנו הלך לשעה קלה, וזכה
בדירה?
אמר להם הרב: הוא הלך כדי להתפלל – לכן הוא קיבל דירה! אבל אתם הלכתם כדי לקבל
דירה – ולכן לא קיבלתם כלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה