החשבון הראשון שיעשו עם האדם בעולם הבא הוא שחי בלי חשבון...
חז''ל מגלים שהחתונה של יעקב
עם לאה הייתה בליל ראש השנה. הרבי מאיז'ביצא אומר, כאשר לאה מתחתנת עם יעקב אבינו,
ורחל נותנת לה את הסימנים, אלה הסימנים שאנו אוכלים בראש השנה.
תעבור על פשע ותמחה אשם מעל האותיות פ'ש'ע' הם האותיות צ'ת'פ' כאשר
תעבור על האותיות פ'ש'ע', תמצא את האותיות, צ' ת' פ' שהם ראשי התיבות של צ 'דקה ת 'שובה פ 'ילול, וזהו, תשובה- תפילה- צדקה,
שמעבירין את רוע הגזירה. וזהו, תעבור על פשע ותמחה אשם, ובכך אפשר לפרש, שמך מעולם
עובר על פש''ע,
תפוח בדבש – אנו מתפללים לשנה טובה ומתוקה וכן ''תפוח'' גימטרייא ''פרו ורבו''.
''דבש'' גימטרייא אישה. אנו מתפללים שלצאצאים שלנו יהיה מתוק הכול. המזל שלהם,
המידות שלהם, הלימוד שלהם.
ההלוואה שהוחזרה (דברים
טובים – שופטים)
איש אחד הלווה אצל חברו סכום של מעות. עבר
זמן, והוא עדיין לא החזיר את ההלוואה. ניגש אליו המלווה ושואל אותו: מה עם הכסף
שאתה חייב לי? מתי אתה מחזיר אותו? אני?! שאל הלווה בתדהמה. אני? כבר מזמן החזרתי לך עד הפרוטה האחרונה! המלווה נדהם. זה ברור שהכסף לא הוחזר לו. אז על מה
אתה מדבר? זהו שקר וגזל גם יחד. אבל איך יאלץ את המלווה להשיב את גזלתו ? ברוב דאגה פנה אל בית דינו של רבא, וסיפר לו את כל
הסיפור כהווייתו. רבא הזמין את הלווה, ואמר לו שיצטרך לבוא ולהישבע שהחזיר את
המעות בחזרה. שמע את זה האיש. ובאמת , עדין לא החזיר את הכסף. לגנוב, חשב שיצליח.
אבל להישבע? מזה מאוד פחד. להישבע לשקר? – עד כדי כך לא רצה לחטוא. מה עשה? הביא
קנה, שהיה חלול מבפנים. והשחיל בתוכו את כל סכום הכסף שהיה חייב לחברו.
אחר כך יצא מביתו כשהוא נסמך ונשען על הקנה שלו , כאילו מדובר במקל הליכה שגרתי.
וכך הגיע אל בית הדין. בבית הדין, חזר על טענתו. מזמן החזרתי לו את הכסף.
לא יודע מה הוא ניטפל אלי. אמר לו רבא: תישבע על כך?! כשנדרש להישבע עשה תרגיל מעניין.
הוא לקח את המקל שלו, והעביר למלווה. תחזיק לי את זה רגע! ביקש. כדי שאוכל להישבע... האיש התמים החזיק את המקל ואז, הוא נטל בשתי ידיו
ספר תורה ונשבע שהוא אישית נתן את כל המעות בידיו של זה שהלווה לו את הכסף. כשראה
האיש אשר הלווה את הכסף, כי הלווה נשבע בספר תורה על החזרת הממון, הזדעזע, ותרגז
בטנו. ומתוך כעסו, לקח את הקנה משענת של שהחזיק עד עתה
על פי בקשת הלווה, הטיח אותו בקרקע בכח, כמחאה והמקל נשבר. ברגע שנשבר הקנה, נפלו והתפזרו כל המעות שהיו טמונים בו. רבא ציווה
לספור את הסכום, והתגלה שזהו הסכום המדויק שהיה חייב לחברו.
ואומרת הגמרא שם : נמצא
שזה האיש היה נשבע באמת. כלומר, למרות שכל מה שעשה היה כדי להתחכם, ולמרות שמתחילה
התכוון לגזול. הרי בכל אופן שבועתו שנשבע , הייתה שבועת אמת. מה הציל אותו? מידה
אחת שהייתה לו: שהוא שמר את עצמו וחשש להישבע לשקר. בזכות זו שהוא לא רצה להישבע
לשקר, הוא ניצל גם מהגזילה. לגזול הוא הסכים. אבל להישבע לשקר – לא רצה. ובזכות המעשה הטוב האחד
שלו, זכה להינצל מגזלה נוראה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה