בליל תשעה באב, ביקש עיוור מאחד המתפללים, כי יסייע לו ללכת
לביתו. האיש דחה אותו בטענה כי עדיין לא סיים את אמירת הקינות. שמע הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר את חילופי הדברים, ואמר לאיש: המשך לקונן, אבל לא על חורבן בית המקדש, כי אם על
חורבנך הפרטי, שכאשר יהודי הזקוק לעזרה מבקש ממך טובה, אתה דוחה אותה, ואינך מוכן
לסייע לו.
דברי־סופרים כדברי־תורה הם, ויש
לשמוע אותם כשם ששומעים דברי אלוקים חיים.
בגבולותיה של
ארץ ישראל מצוי ים כינרת מחד וים המלח מאידך. זה לעומת זה: ים שוקק חיים ומימיו מתוקים, לעומת ים המוות
שמימיו מלוחים מאוד. מה ההבדל בין שניהם ? מסביר הגה"ק רבי אלחנן
וסרמן הי"ד: ים המלח מקבל את כל מימיו מבחוץ ואינו מעביר מאומה הלאה. מי שהוא
רק 'מקבל' - אינו
מוצא טעם בחייו )מימיו
מלוחים(וסופו
שמתנוון )ים
המוות שאין בו בעלי חיים(. אולם ים הכינרת - למרות שהא מקבל את מימיו מאחרים -
הוא 'נותן'
את מימיו הלאה . מי
שנותן לאחרים - זוכה לחיים בעולם הזה ובעולם הבא! )במחשבה תחילה(
בחמישה דברים האב זוכה לבנו ומוריש לו
אותם, א': נוי. ב': כח. ג': עושר. ד': חכמה. ה': שנים. והרשע מעביר לבנו את
היפוכן של דברים הללו. (בעל הטורים , פ' בהעלותך פי''א
פי"ב(
הפרופסור והתפילין (מתוך
'משכני אחריך', שמות(
הגאון האדיר
רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לקה בליבו. למיטתו הוזעק פרופסור מומחה למחלות לב,
יהודי גרמני, בן למשפחה מתבוללת, שהיה רחוק מאד מכל ענין שריח יהודי עולה ממנו.
באחד הבקרים
נכנס הפרופסור לחדרו של הרב, ומצא אותו יושב ולומד כשהוא מעוטר בתפילין . נעץ בו
הפרופסור מבט משתומם, ושאל את בן הרב שעמד לצידו: "מה זה? מכשיר אלקטרודות חדש? מי
נתן לכם מכשיר כזה? יש עוד פרופסור שמטפל בו?" " לא, לא" – מיהר הבן להסביר – "אלו הן תפילין". " מה פרוש תפילין? כוונתך לקוביות הללו? ומהם החוטים השחורים? חשבתי שזו אינפוזיה..." – הרופא היה בור ועם הארץ בכל
הנוגע לעניין כולו. השיב לו: "הקב"ה ציוה את ישראל
להניח תפילין. כל יהודי צריך להניח את הקוביות האלו על ראשו ועל ידו" . "לא
הבנתי. תוכלו להסביר לי יותר?" – החזיר הרופא, הוא לא שנא את היהדות משום
שבכלל לא ידע מהי, ומאחר שכבר הספיק להכיר את החולה המיוחד שלו, הבין כי הוא לא
עושה סתם פעולות חסרות פשר, ויש משמעות לתפילין הללו.
החל הרב
אברמסקי להסביר: "הקב''ה הוציא את בני ישראל ממצרים והציל את הבכורות, ואמר:
"קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב), וציוה : "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון
בין עיניך" (שם ,ט). דרך קיום מצות תפילין אנו נקשרים אל ה' ". "אני לא
מבין, מה נותנות הקוביות הללו לקשר הזה" – הגיב הרופא – "בשביל מה צריך לעשות כך?" " בשביל להרגיש את הקשר בין האדם לקב"ה" - ענה לו
הרב. " ולמה לא יקשור אדם את עצמו בלי
תפילין?" – טען הרופא – " אני לא מבין!" הרהר הרב אברמסקי לרגע ואמר: "האמת היא, שכמה שארצה
להסביר לך לא אוכל. ההסברים שלי יובנו רק אם אתה בעצמך תעשה את הדבר. קח תפילין,
תניח אותם במשך עשרה ימים, ולאחר מכן נשב ונדבר, ואסביר לך את העניין כולו".
הרופא הסכים.
לקח את התפילין שנתנו לו, שמע בתשומת לב את כל הסברי הרב איך בדיוק להניח. קיבל גם
סדור שבו סימן לו הרב את ברכות השחר וברכות התורה, כדי שיקרא גם אותן מדי בוקר. כבר באותו יום הקפיד לבצע את ההוראות. כשאמר את ברכות השחר ניסה להבין מה הוא אומר. "אשר יצר
את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים..." כרופא, ובפרט רופא לב המכיר היטב את
חלל הלב, היו הדברים הללו קרובים לליבו. התפעלותו הלכה וגברה – יש כאן מגמה רפואית
בברכות... איזה יופי... אמר את ברכות התורה, קרא 'שמע ישראל',
'ואהבת', כל מלה הטעים עד שחש במתיקותה . כל אותו היום ליוו אותו מילות
הברכות הללו, ולעת ערב, כשסיים את המשמרת שלו, קרא לאדם דתי ממכריו, וביקש כמה
הסברים מינימלים. דרכו נודע לו שיש גם ציצית שכל יהודי
מתעטף בה עם שחר. " איזה יופי!" – התפעל – "ומה
עוד?" -
" יש
בית כנסת שבו מתפללים"
... - "תוכל לקחת אותי אתך?" בשבת הקרובה הלך הפרופסור לבית הכנסת, ואגב כך למד שבשבת לא
מניחים תפילין... הוא ביקש הסברים, וכך הכיר חלקים נוספים ובלתי מוכרים מן התפילה. חלפו עשרה ימים, והוא לא חזר אל הרב אברמסקי. כעבור חודש
הגיע הרב לבדיקה נוספת, מאחר שלא ידע אם הפרופסור קיבל את המלצתו להניח תפילין,
נמנע מלשאול על כך. אך הפרופסור לא שכח. הוא הושיט את התפילין שהביא לו הרב, הודה
לו נרגשות וסיפר: "כבר איני זקוק להן. יש לי תפילין משלי, יש לי גם ציצית,
ובשבת אני מגיע לבית הכנסת. אינך חייב להסביר לי עוד, יש לי כבר תשובות לכל שאלותיי "...
זהו
כוח טהרתה של התורה! קיום המצוות משרה על האדם קדושה עד שהדברים מתיישבים ישירות
על הלב, ואין לו צורך בהסברים שכליים. כשאמרו ישראל: "נעשה ונשמע", וקיבלו על עצמם עול
תורה, הם התקדשו והיטהרו כמלאכי השרת, וכאדם הראשון קודם החטא. שוב אין הם זקוקים
להסברים, שאלותיהם הוסרו, והם זכו לדבוק בהקב''ה באמת ובתמים.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה