אמר רבי יוחנן: אחרי ארי ולא אחרי אישה" (ברכות
סא.) ומרמזים על כך שטוב להקדים ולשוב בתשובה לפני הקב"ה לאחר חודש "אב
" שהוא מזל "ארי" ולא להמתין עד לאחריי חודש "אלול" שהוא
מזל בתולה.
אֶת ה' אֱ-לֹקיך תּירָא. (ו, יג)לרבות תלמידי חכמים.
(פסחים כח:). ובבעה"ט "תירא" בגימטריא "תלמידי חכמים".
במשנה:
"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום
הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל
הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים...".
השמחה הגדולה
במילואה של הלבנה ביום ט"ו באב היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, ויום זה
מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ותשעה באב.
הארוחה הטעימה (להתעדן באהבתך, עלון 208)
אמו של יצחק
אלחנן הצעיר, אשר חביבה הייתה עליה זכות לימודו של בנה המתמיד, עשתה כל אשר
ביכולתה בכדי לסייע לו ולאפשר לו להשקיע את כל כוחותיו אך ורק בלימודו . לפיכך,
בכל ערב הייתה מכינה עבורו סיר מיוחד ובו בשר ונזיד, למען ישביע את נפשו בשובו אל
ביתו באישון לילה, ויאגור כוחות ליום נוסף של התעלות. את הסיר ובו הנזיד ונתח הבשר
– הייתה האם משאירה עבור בנה בתנור הלבנים, בכדי לשמור על חומו ועל טריותו.
ויהיה היום יום של 'כביסה', כאשר לשם עמלון החולצות –
השרתה האם סמרטוטים בעמילן, והכניסה אותם לחימום בתנור האבן כמקובל באותם הימים.
מבלי משים, כאשר דחפה את הסמרטוטים לתנור – נדחק לו סיר הבשר אל מעמקי התנור,
ואילו קערת הסמרטוטים המעומלנים תפסה את מקומו... באותו הלילה, כאשר הגיע יצחק
אלחנן אל ביתו בשעת לילה מאוחרת כהרגלו – שלף מן התנור את קערת הסמרטוטים, הניחה
על השולחן ניגש לסעוד את ליבו... בשקיעותו הרבה בהוויות דאביי ורבא – הוא כלל לא
הבחין בשינוי כלשהו בטעמו של ה 'מאכל '... כך ישב לו יצחק אלחנן, מוחו מתייגע
בהבנת קושיית הרשב"א, כאשר תוך כדי כך הוא לועס מנות גדושות של עמילן... נפשו
משוטטת לה בעולמות עליונים, עולמות בהם אין מלבד תירוציו של ה 'קצות החושן' מאומה,
ואילו שיניו – גורסות את הסמרטוטים ומנסות להביאם אל בית הבליעה... בקיצור, לאחר דקות ספורות כילה יצחק אלחנן
לאכול את כל תכולת קערת העמילן, ואילו סיר הבשר אשר יועד לו – נותר מיותם במעמקי
התנור... את הטעות המצערת, גלתה אמו של
הנער המתמיד רק למחרת בבוקר... היה זה כאשר בקשה להמשיך במלאכת הכביסה, אולם גלתה
כי הקערה של העמילן והסמרטוטים אשר בה – נעלמה כלא הייתה... התעלומה התבררה כאשר
חיפוש קצר חשף את קערת העמילן הריקה ואת סיר הבשר המלא... או אז הבינה האם את אשר
עולל לעצמו בנה המתמיד בשקיעותו...
במשך כל אותו
היום פרפר ליבה של האם בדאגה. חששה היא פן יפגע העמילן בבריאותו של הבן הצדיק,
ובמעיו. אולם ה' יתברך שומר רגלי חסידיו...
הקב"ה שמר על המתמיד אשר נכשל מחמת שקיעותו בלימוד תורתו, והגן עליו
מכל נזק. כאשר חזר יצחק אלחנן באותו לילה,
ואמו ראתה כי פניו טובות כתמול שלשום – נחה דעתה. מעתה לא נותר לה אלא לברר כיצד
התרחשה הטעות המצערת, וכיצד לא הבחין הנער כי גורס הוא סמרטוטים בעמילן במקום בשר
משובח... בכדי לעמוד על פשרה של תעלומה זו
– פנתה האם אל בנה ושאלה: "יצחק אלחנן, אמור לי, האם ערב אמש האוכל
לחיכך?" ויצחק אלחנן הצעיר השיב: "אכן אימא, ערב גם ערב. האוכל היה
מצוין. אולם אם את שואלת אוכל רק לציין כי הבשר היה קשה מעט הפעם!"...
ללמדנו, מהי
אהבת תורה, ולאיזו שקיעות היא יכולה להביא את ה 'בן תורה' האמיתי!
החוויה
היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה