אורח נדיר - שאלו לרבי משה לייב מסאסוב: מה
טעם אמרו 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה'? השיב רבי משה לייב: מלוא כל הארץ כבודו ותמיד ובכל מקום אפשר
לקבל את פני השכינה, ואילו אורח, אינו מזדמן בכל עת ובכל שעה..
אל תוותרו על שום מטרה, גם אם זה נראה בלתי אפשרי בינתיים.
בספר "שארית
מנחם" להרה"ק רבי מנחם מנדל מווישווא, ביאר בדרך רמז את דברי משה רבנו
על שרי המאות והאלפים, כך: "והדבר אשר יקשה מכם", כאשר יש ליהודי
צרה והוא מתפלל לקב"ה, העצה לקבלת התפילה היא "תקריבון אלי",
שיכוון את כאבו על צרת אביו שבשמים, יתפלל על צער השכינה הנמצאת בגלות. דבר זה
יגרום שמובטח לו "ושמעתיו", הקב"ה יקבל תפילתו . )במחשבה תחילה(
האדם, ברוב
סכלותו, ומחמת אי-סבלנותו, מכניס את עצמו לצרות ולייסורים שכלל לא נגזרו עליו. אם
היה עוצר לרגע ממרוצתו, מרוצת - הנפש והבהלה, ועורך חשבון נפש נוקב עם ליבו,
ומחליט להטיל את כל כובד - המשקל של העניין בו הוא עוסק, על הקב"ה, ומשים בו
את מבטחו, מתוך ידיעה ברורה שהא-לוקים שהכניס אותו אל העניין הזה, יש בו כוח גם
לחלצו מן המצר, הרי שללא ספק היה רואה בישועת ה' כהרף עין, הרבה יותר מהר ממה שחשב.
הקדרה שנשברה ) דברים
טובים – נשא)
הגאון הקדוש
רבי ישועה בסיס זיע"א שמע ברוח קודשו, שמכריזים בשמים על פלוני, בעל המאפיה, שהעולם כולו מסור בידו, אשר יגזור – יקום, ואשר יברך- יבורך.
לשמע דברים אלו תמה הצדיק וביקש לברר לעצמו, מדוע זכות עצומה זו נפלה בחלקו. לפיכך קם רבנו והלך אליו שאלו: "אמור נא לי בבקשה, איזו
מצווה עשית שזכית בגללה לכוח זה?" נבוך הלה וענה: "אדם פשוט אני ועמל לפרנסתי. איני יודע
מאומה". אמר לו הרב: "חשוב ונסה להיזכר". משך בכתפיו "דבר פשוט יש, אולי לכך מתכוון רבנו.
ביום שישי,
לאחר האפייה, בעוד התנור לוהט, באים בני הקהילה להטמין בו את החמין לשבת. בצהרי
השבת שבים הם לקחת את קדרותיהם". "שבת אחת הוצאתי קדרת אישה אחת. אולם
לא החזקתי בה כהוגן ונפלה מידי ונשברה. לתדהמתי הרבה, לא הייתה בתוכה אלא ביצה
אחת. כה רב היה עונייה, שלא היה לה דבר נוסף לשים בקדרה. ראיתי כמה הצטערה על קדרתה
שנשברה ועל עונייה שנתגלה". אמרתי לה: "הנה כאן קדרה
אחרת, קחי אותה" ולמעשה
הצעתי לה את קדרתי. אולם היא מאנה לקחתה ואמרה: "אין זה שלי". בקשתי
שתמתין מעט עד שכל בעלי הקדרות נטלו את שלהם. לאחר מכן אמרתי לה: "הרואה את,
איש לא בא לקחתה, כנראה הפקירוה – שלך היא בדין". עתה למשמע דברים אלו נאותה
לקחתה. "ומאז, בכל שבת מכין אני שתי קדרות האחת לי והשנייה – שאין איש בא
לקחתה, והאישה זוכה בה בכל פעם מחדש!"
אנחנו הרבה
משמחים אחד את השני ואנחנו כל כך שמחים בזה , יותר שמחים מזה שמשמחים אותו.
כי אנחנו נותנים והוא מקבל. אך אם הוא ירבה במילים של הכרת הטוב ויחמם לנו את הלב,
אז הוא עצמו הופך לנותן וכו' וכו'. אם רק היה אפשר לפתוח פתח קטן בשמים, לראות ולשמוע מה מתרחש
שם כשעושים חסד עם השני, כשמוצאים נקודות טובות בשני, אם רק היה אפשר להבין מה זה
טלית ותפילין, מה זה שולחן שבת, אם היינו מבינים אז ליצר הרע לא היה יותר שום
סיכוי אצלנו. לשאת את הראש אל ה' זה לבקש ממנו יתברך שיעזור לך לקבל כל מה שעובר
עליך באמונה, באהבה, בשמחה. להיות מרוצה מהחיים שלך, לדעת שכל מה שקורה לך זה ה' עושה
לך וזה הכול לטובתך.
"
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה