בברכת המזון מבקשים אנו: "הרחמן
הוא ישלח לנו ברכה מרבה בבית הזה ועל שלחן זה שאכלנו עליו", ומיד
אחרי כן מוסיפים לבקש:
"הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב". מדוע
הבקשה על הברכה בבית נאמרת לפני הבקשה לביאת אליהו הנביא לבשרנו על הגאולה השלמה? אלא, שישנם
אנשים המצפים למשיח רק כדי שיפתור את כל בעיותיהם הכלכליות, שימחק
את המינוס בבנק וישפיע שפע של חיי רווחה חומריים... זו
איננה צפייה אמתית ונכונה למשיח! לכן, קדם
מבקשים ש"הרחמן
ישלח לנו ברכה מרבה בבית הזה" - שנזכה לשפע גשמי, ועם כל
זאת מבקשים שגם אז "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו
הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות"
בסופו
של דבר כשאדם מתפכח הוא מבין שהתהליך הוא "ממך
אליך אברח": הוא
מנסה לברוח מהקשיים הטבעיים שגזר עליו הבורא אלא שהוא רואה שהתחליפים אינם כה
ערבים והוא מעדיף לחזור אל מה שנתן לו הבורא מלכתחילה..
הזמן האמיתי שבו אדם
מסדר את כל העניינים שלו בחיים, זה רק בשעת התפילה! אומר הכוזרי: שעת התפילה יהיה לב זמנו ופריו, ויהיו שאר
תוצאות חייו רק כדרכים המובילים אל העת ההיא.
הלוואה מהי היא? דאגה בלילות, ובזיון בימים...
התפילין )מתוך חוברת 'יום בשנה' – המודיע חג הפסח
תשע"ח(
סיפור
הקשור לתפילין סיפר רב צבאי אמריקני, שהגיע לפולין בסיום המלחמה, כדי לשחרר את
עצורי המחנות: "ישבתי במפקדה, והזקיף שעמד בפתח סיפר לי שיש שני ילדים
גרמניים, שרוצים לדבר איתי", הוא סיפר . "כששמעתי שהם גרמניים הוריתי לו
'לטפל' בהם, אבל אז הוא חזר ואמר שהם טענו בפניו שהם יהודים. כמובן שהכנסתי אותם
לחדרי, והם סיפרו לי שהם בני דודים העונים לשמות יוסף בורנשטיין ולייבל בורנשטיין.
שניהם חסידי גור והם נראים כגרמנים, מכיוון שהם מצאו את המדים הללו, ולבשו אותם
כדי שיוכלו לנוע בחופשיות ממקום למקום. שאלתי אותם מה הם רוצים, ולהפתעתי הם ענו
שהם שמעו שאני יהודי, ולכן הם מבקשים להניח תפילין" . "הוצאתי מיד את זוג התפילין שלי
והגשתי להם", המשיך הרב בסיפורו. " אבל להפתעתי הם פשוט בהו בי ובתפילין ולא עשו מאומה. לאחר
מספר דקות הם נרגעו מעט וסיפרו לי, שכאשר פרצה המלחמה, הם עדיין לא היו בגיל בר
מצווה, כך שלא למדו להניח תפילין, וכעת הם רוצים לקיים את המצווה בפעם הראשונה, אבל הם לא
יודעים כיצד מניחים תפילין. עד היום, כשאני חושב על כך, אני לא מצליח שלא להתרגש,
ולהודות לבורא עולם שמנע ממני לפגוע באותם ילדים טהורים"...
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה