אין רעה שלא תצמח ממנו בסופו דבר טוב (הרמב''ן)
בנחות צרות על אדם ראוי שיפשפש
במעשיו, כי בסופו של דבר הכול בידי שמים.
''ויהי מקץ שנתיים ימים''
כשמגיע אדם לקץ ימיו ושנותיו, ''ופרעה חולם'', מתגלה לו שכל חייו חלם חלום אחד
גדול והזה בהקיץ. כי הנה דימה בנפשו שכבר עבר דרך ארוכה והתקדם מה, ועתה נוכח לדעת
כי טרם עשה אפילו התחלה – ''והנה עומד על היאור'', על שפתו, עדיין לא טבל גם
קרסולי רגליו במים ולא נתנסה במבחן... (
רבי משה מיכל מביאלה זצ''ל)
"והנה שבע פרות עולת אחריהן... ותעמודנה אצל הפרות... ותאכלנה
הפרות" (מא ג-ד) - מובא בשם ה"שפת אמת" זצ"ל: שבע
הפרות הרעות הינן סמל כוחות הרע של היצר, ובראשונה הן "עולות" – קמעה
קמעה הן עולות ומתגלות לעיתים רחוקות, לאחר מכן "ותעמודנה אצל" – הן
נדבקות אל האדם כאורח, עד שלבסוף "ותאכלנה" – הן בולעות אותן לחלוטין...
האופה
הנוכל (קול ברמה, עלון 265)
מעשה
שבא אל רבנו האר"י הקדוש בחור רווק מבוגר מעל גיל ארבעים, הבחור נפגש עם בנות
רבות כדי להינשא אבל מזלו לא האיר לו. הגיע הבחור לרבנו האר"י וביקש עצה
וברכה. השיב לו הרב: "בת זוגתך נמצאת באלכסנדריה של מצרים, כך שמה וכך שם
אביה, סע לשם והינשא לה".הבחור
האמין בדברי רבנו האר"י ומיד נסע לשם.
כשהגיע לאלכסנדריה שאל את תושבי המקום:" האם מכירים אתם את פלונית אלמונית?
ואת אביה פלוני אלמוני?". השיבו לו תושבי המקום: "מכירים אנו, האב אחראי
על המכס בעירנו, יש לו בת הגונה מאד וכלילת יופי, היא בגיל עשרים ומחפשת שידוך" . ניגש הבחור לשדכן שהיה במקום וביקשו לשדך בינו
ובין אותה הבחורה. מיודענו מצא חן בעיני הבחורה, ואכן הבחור והבחורה נישאו זה לזה
כדת משה וישראל. אבי הכלה נתן נדוניה גדולה מאד בסך מאה וחמישים אלף מטבעות של
אותו מקום. הבחור כמובן שמח שמחה גדולה, והזוג חיו באושר
ועושר, השכינה שרתה בביתם, והם חיו באהבה ואחווה שלום ורעות.
אמנם
שמחתו לא ארכה ימים רבים, בגלל שלאחר שלושה חדשים מהנישואין אשתו הטרייה חלתה
מאוד, מצבה הלך והחמיר עד שנפטרה והלכה לבית עולמה. חזר הבחור ביגון ובלב שבור לעירו, ניגש אל רבינו
האר"י בצפת והטיח בפניו: "אדוני הרב! למה שלחת אותי? טוב היה לי יותר
אילו לא שלחתני לאלכסנדריה, לא הייתי מתחתן ולא היה לי שברון לב ממות אשתי אהובתי!". אמר לו רבנו האר"י: "האם אתה זוכר במה
היית עוסק לפני עשרים שנה?". השיב הבחור: "הייתי עוסק במאפיית לחם" . שאלו הרב מספר שאלות: "הזוכר אתה אולי מי היה
שותפך? לפני כמה שנים היה העניין? כמה זמן הייתם שותפים?". השיב הבחור: "בוודאי זוכר אני, היה זה פלוני
אלמוני. כיצד לא אזכרהו? הרי אותו שותף היה נוכל גדול, מחמתו הפסדתי מאה וחמישים
אלף מטבעות. היה זה לפני עשרים שנה בערך, והיינו שותפים במשך שלשה חדשים" . כעת ניגש רבנו האר"י והסביר לבחור את כל
העניין: "דע לך! זאת האישה שנשאת היא גלגול של שותפך לשעבר. בשמים גזרו כי
התיקון של שותפך הוא שיבוא בגלגול של אישה ותינשא לך למשך שלשה חדשים. בהיות
שבגלגול הקודם הייתם שותפים שלשה חודשים ושותפך גרם לך צער רב באותם חודשים, לכן
היה עליו להינשא לך בגלגול זה ולגרום לך נחת ועונג במשך שלשה חדשי שותפות הנישואין
הללו. כמו כן נגזר עליו להחזיר לך כעת את אותם מאה וחמישים אלף מטבעות אשר הפסידך
בגלגול הקודם. זו הסיבה שלאחר שלשה חודשי הנישואים היא מתה,
מכיוון שכעת נגמר התיקון שלה בעולם" . המשיך
רבנו האר"י ואמר לאותו בחור: "כעת הנך מבין מדוע התעכבו נישואיך עמה עד
גיל ארבעים? משום שהיית צריך להמתין עשרים שנה עד שהיא תגדל לגיל עשרים, גיל שתוכל
להינשא לך. מכיוון שהקפדת ולא מחלת לשותפך, לכן גם אתה סבלת לחכות זמן רב לנישואין
עד שייגמר התיקון של שותפך לשעבר. וכעת הגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך" . וכך היה, אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת,
בנין עדי עד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה