אמרי שפר ט' כסלו ה'תשע"ז

 אין קטנה- בעבירה קטנה עם ההתמדה , ואין גדולה- בעבירה גדולה עם                   בקשת המחילה ...

"      בווילנה לומדים איך ללמוד,  ובמזריטש לומדים איך להתפלל.  ללמוד אני יודע קצת,  אבל להתפלל – זאת כמעט אינני יודע כלל"... (רבי שניאור- זלמן מלאדי , זצ''ל)

      החזון איש: "לדידי אין הפרש בין קודם שאכלתי לאחר שאכלתי... אינני מרגיש בזה... אלא אם בני ביתי מגישים לפני אוכל, הריני מסתמך עליהם שמין הסתם טרם אכלתי "

      החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם. התנהלות חייך אינה מקרית. התנהלות חייך הנה מראה של מעשיך כך רואים למה האדם מייחל ומקווה.

     ה'סולם', ( 'סולם' בגימטרייה 'ממון') הממון, מוצב ארצה, כי ממון הוא הבל ואין בו ממש; אבל "וראשו מגיע השמימה" – אם האדם זוכה לשכל ולב טוב, לנהוג נכון בממונו, יוכל על-ידו לעלות למעלות העליונות. (הבעל שם טוב)

   
 הרה׳׳ק רבי יצחק מוורקי זי׳׳ע היה אומר: כשאומרים: ״החייט או הסנדלר ישן״ אין זה נכון, כי אדם בעת שישן אינו עוסק במלאכתו,  ואינו אז לא חייט ולא סנדלר, אבל כשאומרים ״הרב או הצדיק ישן״ אמת הוא, כי הרב או הצדיק אף בשעת שינה, רב או צדיק הוא.

     "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,ד). רק כשפועלים בתחתית הארץ ודואגים גם לבני-האדם הנחותים ביותר, אפשר להגיע לשמים.(רבי אהרון מקרלין)

     יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני - עושה העני עמו.

חרטה מאוחרת (הרב יחזקאל שובקס)

     בגיל חמש עשרה מכר עשיו את הבכורה ליעקב. "למה זה לי בכורה?" - הכריז עשיו בזלזול, ואף הגדיל עשות: "ויבז עשיו את הבכורה" . יובל שנים לאחר מכן, בכה עשיו "ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". נו, מילא את הברכות אומנם נטל יעקב במרמה, אך הבכורה - הרי עשיו ויתר עליו בשאט נפש? *

     זמן קצר לאחר שחזרו מבית הקברות ככלות ה 'שבעה' לאביהם, הגיעו שניהם - דניאל ונפתלי - לבית הוריהם. הקשר ביניהם היה רופף למדי. הגדול יותר, דניאל, מאז ומעולם התחבר לפורקי עול ,וכאשר סוף סוף בנה את ביתו מצא את סיפוקו בדרכים עקלקלות.  נפתלי, היה ההפך ממש. אברך רציני וירא שמים, אשר חשקת התורה בוערת בקרבו . כעת הגיע הזמן לחלק את הירושה ביניהם.  האב היה מוכר כעובד השם באמת ובתמים וכירא שמים מרבים.  משום כך זכה שבימים הנוראים בבית הכנסת המרכזי של הקהילה, שם היו מתאספים קרוב לאלף מתפללים, שימש כ'בעל תפילה' בתפילת מוסף בראש השנה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים.  

     דניאל היה הראשון לשבור את השתיקה. "האם ידוע לך על חלקת האדמה של אבא בטקסס ?" הסיפור עם המגרש הוא סיפור שנלחש בבית בשקט. לפני כמאה שנה, כאשר שהתגלה מרבץ הנפט הראשון בטקסס, הסתובב סוחר נדל"ן כל שהוא ומכר חלקות אדמה בטקסס תמורת פרוטות שחוקות. הסבא רכש בזמנו חלקת אדמה גדולה במערב טקסס , ושבעים שנה לאחר מכן, כאשר הסבא כבר לא היה בחיים, התגלה מרבץ נפט לא הרחק משם, וזה היה סימן מובהק להימצאותו של נפט במגרש שבבעלותם. ולמרות זאת, לא עשה האב בנידון כלום.  כעת ביקש דניאל לקבל את רשותו של נפתלי על מנת לחפש נפט בחלקת האדמה, מתוך כוונה להתחלק ברווחים.  נפתלי הגיב מיד: "אתה יכול לקדוח, ואף לקחת את כל הרווחים לעצמך". דניאל היה בהלם, הוא לא אבה להאמין. " אני רציני מאוד - הצהיר נפתלי - אך אני רוצה משהו בתמורה" . דניאל נדרך. " אני רוצה שתוותר על החזקות של אבא בימים הנוראים" . דניאל פרץ בצחוק בלתי נשלט, לבסוף הפטיר: "נו באמת, האם חשבת שאתייצב לתפילת 'הנני העני ממעש' בראש השנה?!"  נפתלי ייחל לרגעים האלו ממש.  באותו יום ישבו אצל עורך דין וחתמו על חוזה מפורט. זו הייתה דרישה של נפתלי.  לא היו באותו יום אנשים מאושרים כמו דניאל ונפתלי.

     לקראת ראש חודש אלול הציע ר' נפתלי את עצמו לרשת את מקומו של אביו. הגבאים - נאמנים להלכה שאם האב הותיר בן אשר הולך בדרכיו הוא זכאי לרשת את חזקותיו - נעתרו לבקשתו.  הימים הנוראים עברו על ר' נפתלי בהתעוררות יתירה, וזה ניכר בתפילותיו המשתפכות. רבים מבני הקהילה העידו כיצד התפילות המרגשות עוררו אותם לתשובה.  ההד שנלווה לתפילותיו המרוממות גרם לו לחוש מחויבות עצומה להיות זכאי לתפקיד הנשגב, וכך דרש מעצמו יותר ויותר בעבודת השם. לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים החל להגות בתורת הקבלה, עד שהיו מייחסים לו יכולות סגוליות מופלאות.  ובינתיים, גם דניאל לא בזבז זמן. הוא שכר את שירותיה של חברת קידוח, ובכדי לממן את פעילותה נאלץ למשכן את כל נכסיו.  במשך השנים התגלו כמה מרבצים קטנים של נפט, ודניאל העדיף להשקיע את תמורתם בהמשך הקידוחים.  בתום עשר שנים של קידוחים חוזרים ונשנים אשר לא מימשו את התקוות, הוצע לדניאל לנסות את מזלו בקידוח יקר ביותר אשר מגיע עד לעומק של ארבעה ק"מ. ככל שהקידוח התקדם לעומק התגלו יותר ויותר סימנים לקיומו של הנפט. לשמחתו של דניאל לא היה גבול. בעוד מספר חודשים הוא צפוי להגיע לפסגת אושרו בעולם הזה.

     באחד הימים, בשעת בוקר מוקדמת צלצל הטלפון בביתו של ר' נפתלי. הוא התעורר ראשון. אשתו של דניאל הייתה על הקו. "אתה חייב להגיע ברגע זה לבקר את אחיך!"  ר' נפתלי נחפז לצאת לדרך מתוח כולו. בימים האחרונים, דיברו כולם על מרבץ נפט בסדר גודל ענק אשר נפל בחלקו. הוא הבין שיש לכך קשר לקריאה הבהולה. כאשר הגיע, מצא את גיסתו ממתינה למטה חיוורת ורועדת. "אתמול בשעת לילה מאוחרת - סיפרה - התברר לדניאל שכל העסק הלך לטמיון, לא דובים ולא יער. תוך שעה קצרה הפך דניאל לבעל חוב של מיליוני דולרים. כבר כמה שעות שהוא משתולל בבית, ונראה לי שבתוך זמן קצר הוא יוצא מדעתו מרוב טירוף. מדי פעם שמעתי אותו להזכיר את שמך, ולכן הזעקתי אותך בכדי שתנסה להרגיע אותו" . ר' נפתלי לא היסס.  כאשר פתח את הדלת לכדי חרך צר, הבחין בו דניאל. הוא התלקח וקם לקראתו במבט רושף, כאשר ידיו מורמות אל על ונכונות כל רגע להנחית מכת אגרוף על פניו. ר' נפתלי סב על עקבותיו והחל לשעוט במדרגות כלפי מטה, אך דניאל החל לרדוף אחריו תוך צעקות רמות: "רמאי שכמותך, לפני עשר שנים גזלת ממנו את כל החזקות של אבא. השב לי בבקשה את הגזלה!"  ר' נפתלי שקל רגליים היה הספיק להתרחק מן הסכנה, אך המילים של דניאל המשיכו לרדוף אחריו.  הוא מטורף לחלוטין, אין ספק בכך. אך גם לטירוף יש הגיון כל שהוא. על איזה גזלה הוא מדבר? הרי לא רק שהסכים לוותר על כל החזקות בשאט נפש, הוא אפילו צחק עלי מלוא פיו. מה הוא רוצה ? לקח לר' נפתלי קצת זמן להבין לנפשו המרוסקת של דניאל. שנים רבות ייחל דניאל לזכות לקצת עולם הזה. כעת, כאשר היה בטוח שהנה זכה כבר להפוך לעשיר העולם, פתאום התברר לו שעולם הזה כבר לא יהיה לו עד יום מותו. כעת החל להתחרט על שויתר על ה'עולם הבא' שלו בקלות כל כך. ר' נפתלי רימה אותו, כאשר מכר לו אשליה בטקסס תמורת חיי עולם הבא. *

     את התירוץ על הקושיא שמעתי בשם זקני הגה"צ רבי משה שובקס זצ"ל: באותה עת היו הבכורים מיועדים לעבודת הכהונה.  משמעות הדבר: הבכורה העניקה לאדם מעלות רמות ונשגבות בעבודת השם. עשיו שחלם כל השנים על 'עולם הזה', אכן וויתר בקלות על מעלותיה של הבכורה.  אך לאחר יובל שנים, כאשר למפח נפשו הבין כי הפסיד כבר את ה'משמני הארץ ורוב דגן ותירוש', או אז החל להצטער על כך שוויתר על הבכורה ליעקב.

חשיבות הזמן (הבן איש חי)

     מעשה בעיירה גדולה ובה שני גבירים עשירים בעלי ממון רב, אשר מטבע הדברים היו גם בעלי הדעה בכול ענייני העיירה. שנים רבות תחרות סמויה יש ביניהם – מי יותר עשיר ולמי מגיע הכבוד האמיתי... חלק מאנשי העיירה אמרו שפלוני הוא הגביר, החלק השני אמר שדווקא השני עשיר יותר עד שאחד העשירים קצה נפשו בתחרות והוא החליט לשים לזה סוף... מה עשה ? פנה לעמיתו והציע לו – אנו נעלה על ספינה וכול תושבי העיירה יצפו בנו מהמזח, כל אחד יביא מביתו שק מלא בדינרי זהב וכל אחד יזרוק בתורו מטבע זהב אל הים,  מטבע אני ומטבע אתה, וכך – מי שיפסיק ראשון סימן שהוא פחות עשיר כיוון שחושש הוא על ממונו...  הסכימו שניהם להצעה ואכן ביום המיועד ניצבו כל בני העיירה על המזח לחזות בתחרות בין שני העשירים.

     והנה הראשון מתחיל ומשליך מטבע זהב, השני משליך אף הוא וכך עוד מטבע ועוד מטבע מושלכים אל המים,  חדי העין הבחינו באחד מהם שקצת קשה לו עם האובדן אולם עדיין הוא ממשיך להשליך, הגיעו כבר ל 1500  מטבעות וסוף סוף הוא "נשבר" והפסיק להשליך...  שמח השני שמחה גדולה, הנה הוכחתי לכולם שאני יותר עשיר מחברי!  מסיים הבן איש חי את המשל ואומר – כיצד ניתן להבין שאדם מסוגל להשליך אל הים מטבעות זהב עליהם עמל שנים רבות, הרי ידוע שעשירים מקמצים (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פו')?  אחת התשובות שניתן לומר – העשיר שהרשה לעצמו להשליך בשאט נפש מטבע ועוד מטבע עלה לספינה עם מטבעות מזויפים, לכן קל היה בעיניו לאבד את ממונו, השני אדם ישר היה ועלה עם מטבעות אמתיים,  לכן הוא הפסיק ראשון...  אנשים "מבדרים" ומפזרים את הזמן כי הוא לא חשוב עבורם, מי שיודע להעריך את הזמן לפחות כמו מטבע זהב, הוא לעולם לא ייתן לו לשקוע במצולות...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/