בסוף הפרשה הקודמת ובראש פרשתנו, פר' בראשית מסתיימת ב 'ונח מצא חן
בעיני השם' ופר' נח פותחת ב 'אלה תולדות נח נח איש צדיק', ונראה לפרש בדרך רמז ש
'נח' – מי שהוא נח לבריות, אינו כועס ורוגז, ומוותר ומוחל על כבודו -
'מצא חן בעיני השם' - את זה הקב"ה אוהב, ולא זו בלבד אלא ש 'נח נח איש צדיק'
- אם הוא מאוד נח לבריות, הוא כבר נקרא בתורה 'איש צדיק'.
גז"ל
ר"ת ג'ם ז'ו ל'טובה. אם אתה הולך לגזול ח"ו, תחשוב לעצמך למה אני רוצה
לגזול כדי שאני אספק את ההנאות שלי, ואז ארגיש טוב ושמח. ולכן תשמע את עצתי שכתוב
כבר בחז"ל, אף פעם לא תהיה מרוצה רק תרצה עוד כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים,
ולכן גם זו לטובה, מה שיש לך זה מספיק ותהיה שמח בחלקך.
האדמו"ר מסלונים זיע"א, כותב בספרו
"נתיבות שלום" כי על כל אחד מאיתנו למצוא את תיבת נח הפרטית שלו. וכך
הוא כותב: "כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – 'עשה לך תיבה'. בכל אחד יש
ניצוץ א-לוקי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי
תיבת נח שלו, שמצילה אותו מן המבול. לכל אחד יש עניין אחד שעליו הוא שומר, גם בכל
המצבים הגרועים ביותר, וממנו אינו נסוג, והפרט הזה הוא תיבת נח שמצילה אותו
בתקופות הקשות ביותר".
"החזון איש" כתב : ״פלאי הזיווג ההיריון והלידה
וגידול התינוק, פותחים את לבו של האדם ופוקחים את עיניו ואוזניו לצאת מן השגרה, ולהתערטל
מן ההרגל המכהה את רגש התפעלות של הנפש״.
זוהי השרשרת
היקרה בעולם '' (נשלח
ע''י מ.ק. באדיבות אתר 'דרשו'.
היה זה באחת מחנויות
התכשיטים היוקרתיות והנודעות, בשעת צהריים. בעל החנות עסק בסידור הויטרינות, לפתע,
נכנסה אל החנות ילדה קטנה כבת 10 בלבד, בעל החנות הופתע. הוא הביט ב 'לקוחה'
הצעירה, ושאל אם היא צריכה עזרה. "בהחלט כן", צפצפה הקטנה, "אני
מחפשת שרשרת מזהב, עם הרבה יהלומים", תיארה הילדה. בעל החנות התפלא, אבל נצר
את פליאתו בלבו.
הוא הציע לילדה לבחור מתוך
סטנד של שרשראות זהב יוקרתיות. הילדה סקרה את השרשראות בעיניה, וכהרף עין בחרה:
"את זו אני רוצה!" – אמרה, והצביעה על אחת השרשראות היקרות ביותר.
"זה לא מתאים לילדה
קטנה!", פסק בעל החנות בפשטות. "אולי תחפשי משהו יותר קליל?"
"לא, לא, זה לא בשבילי!", אמרה הילדה, "אני צריכה לקנות שרשרת מתנה
לאחותי. היא כבר נערה מבוגרת, בת 18, ומאז שאימא ואבא נפטרו היא כמו אבא ואימא
בשבילי", המשיכה הילדה לתאר, כשעיניה מעלות דמעות געגוע, "היא מחזיקה
לנו את הבית, היא מבשלת ומכבסת ומנקה ודואגת לנו".
בשלב הזה כבר הבין בעל
החנות, כי הוא עומד בפני משהו לא שגרתי בעליל. "חשבנו ביחד, כל האחים
והאחיות, שנחסוך כסף לקנות לה מתנה. כבר יותר משנה אנו חוסכים כל שקל שאנו מקבלים,
כל 10 אגורות. לא קנינו כלום כבר יותר משנה, לא סוכריות בקיוסק ולא צעצוע ב 'הכול
בשקל', כי אנחנו חוסכים את הכסף לקנות לה מתנה. איזו שרשרת מפוארת, כמו שמגיע לה.
עכשיו יש לנו כבר כסף, אז באתי לקנות לה מתנה!", סיכמה הילדה את ה 'דיון'
המרגש.
"והיכן הכסף?",
שאל בעל החנות הנרגש. "הנה" – שלפה הילדה ארנק קטן, והחלה להוציא מתוכו
מטבעות, בשלל סוגים וגוונים: הרבה עשרות אגורות, כמה שקלים בודדים, ואפילו כמה
מטבעות של 5 שקלים…
בעל החנות הביט בערימת
המטבעות, ובמבט קל הבין כי מדובר בסכום של פחות ממאה שקלים, בעוד שמחיר השרשרת
5,000 שקלים ומעלה.
"מצוין!", אמר
לילדה, "יש לך מספיק כסף כדי לקנות את השרשרת. הנה, אני כבר עוטף אותה בקופסא
יפה, ובינתיים תכתבי לאחותך ברכה, שנוכל להכניסה לתוך העטיפה!"
"נפלא!", אמרה
הילדה. "זה מספיק כסף, נכון?" – "בהחלט", השיב בעל החנות,
"זה ממש מצוין!", הוסיף, וארז את הברכה העליזה עם התכשיט היוקרתי.
הילדה אמרה 'תודה' חטופה
ויצאה מאושרת מהחנות. בעל החנות היה מאושר לא פחות ממנה, הוא הרגיש שעשה היום מעשה
טוב ואצילי, לשמח ליבם של יתומים רכים רכים...
בערב, הגיעה בריצה
נערה נסערת והשיבה את השרשרת בהתנצלות: "סליחה, אדוני, אבל אחותי הייתה כאן
היום ולקחה את השרשרת הזו. היא חושבת ששילמה עליה, אבל אני יודעת שהשרשרת הזו שווה
כמה אלפי שקלים, וזה פשוט לא יתכן… בבקשה, אל תכעס עליה, היו לה באמת כוונות טובות
לשמח אותי, אבל אני ממהרת להחזיר את השרשרת, כי לא יתכן שהיא נרכשה…", אמרה
בגמגום.
"היא דווקא נרכשה, כדת
וכדין!", אמר בעל החנות. "אחותך הייתה כאן, בחרה בשרשרת ושילמה במיטב
כספה. אף אחד עוד לא שילם לי מחיר כזה עבור שרשרת כזו!". "בהחלט",
צחקה הנערה המבולבלת, "בוודאי שאף אחד עוד לא שילם כמה עשרות שקלים על שרשרת
זהב יוקרתית, משובצת יהלומים… זה מה שהיה לה בארנק, ובמחיר כזה – אי אפשר לקנות
שרשרת!"...
"כן, היא באמת שילמה
לי רק כמה עשרות שקלים, אבל אף אחד עוד לא שילם מחיר כזה. אסביר לך: לחנות הזו,
באים בדרך כלל אנשים עשירים, והם קונים תכשיט בכמה אלפי שקלים – אחוז מזערי מכל
הונם. זה אולי הרבה יותר כסף, אבל זה חלק קטן מאוד מכל כספם של לקוחותיי… לעומתם,
אחותך הקטנה, שילמה לי בכל מה שהיה לה. נכון, אין השוואה בין הכמה שקלים ששילמה
למחירה האמתי של השרשרת, אך היות והיא שילמה במקסימום העומד לרשותה, במעט הכסף אך
ברוב המאמץ הטמון בתשלומה – חשתי חובה להתאמץ למענה, ולהעניק לה את השרשרת היקרה
בתמורה למאמץ הרב שהשקיעה!", הסביר בעל החנות את גישתו.
"לכי לדרכך", אמר
לנערה הנבוכה, "וכל הכבוד על המסירות הרבה למען אחייך ואחיותייך, היתומים
הצעירים. תשתמשי בשרשרת בבריאות ותזכרי, שהיא השרשרת היקרה ביותר בעולם, כי היא
נקנתה בכל כספו ובמלוא מאמציו של מי שרכש אותה!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה