בעיר אחת הרחיבו את צידו
המזרחי של בית הכנסת, ולפתע מצאו את עצמם "יושבי המזרח" רחוקים מארון הקודש. מאחר שנכבדי הקהילה רכשו
מקומות בקיר המזרחי ולא בלב בית הכנסת, הם תבעו את הפרנסים לדין. לתדהמתם פסק הרב, כי הצדק עם הפרנסים, וכראיה
לדבריו הוא ציין את האות "יוד" שניטלה משרי והתווספה לו להושע. בעקבות
זאת הפכה האות "הא", שהייתה בראש שמו של הושע בן נון, לאות השנייה. מדוע לא התרעמה על כך האות "הא"? התשובה
היא: את נותרת במקומך כפי שהיית - מה שהוסיפו לפניך, אין זה עניינך כלל... ("מעיינה של
תורה", בשם שמועות טובות).
האות "יוד" בשמה של שרי לא הייתה מנוקדת. אולם, בן נון כאשר
הוסיפו אותה לשמו של הושע, היא זכתה לתוספת של שתי נקודות זו מתחת לזו, המציינות
את ניקוד ה"שוא". מהיכן ניטלו נקודות אלו? זהו פשר ניקוד ה"חיריק" במלה "בן
נון" תחת ניקוד ה"סגול" שהיה ראוי לה. מה"סגול" ניטלו
שתי נקודות שהועברו לאות "יוד" שנוספה להושע, ונותר לו ה"חיריק בלבד"... ("קהלת משה").
הנתינה היא היסוד של כל מערכת יחסים בעולם. כאשר שני אנשים מתרכזים
בנתינה הדדית, מערכת היחסים ביניהם זורמת בשני כיוונים - מקשרת, מחברת ומגבשת את
הקשר ביניהם. לעומת זאת, כאשר ישנה התמקדות ב"לקיחה" זה מזה, הדינאמיקה
פועלת בכיוונים מנוגדים - תופעה שיוצרת מתח, לחץ וריחוק בין השניים.
התורה
רוצה ללמדנו שאל לו לאדם להסתתר בביתו וליהנות מהשפע שיש לו - ולחכות שהעניים
יבואו עד אליו ויתחננו שיעזור להם, אלא עליו לחזר אחר העניים והמסכנים ולהושיט להם
יד תומכת, ולמסור נפש על העניין וגם כשקשה וכואב.
אין עוד מלבדו (אגישמקע ווארט, גליון 423)
מעשה בהרה"ק רבי הלל מפאריטש
זי"ע, מגדולי בני היכלא של הרה"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש
זי"ע, שישב עם קבוצת חסידים בביהמ"ד בליובאוויטש ואכלו בהתעלות את
הסעודה המפסקת בערב יום הכיפורים. עודם מקיימים את מצוות היום באכילה ושתייה
כשמאמרי חסידות עמוקים נוטפים משפתותיהם, ודלת ביהמ"ד נפתחת בבהילות, יהודי
נכנס מבוהל כולו, דמעתו על לחיו ושח לחסידים על חתן יתום ומסכן שהתארס עם כלה
יתומה, והפריץ העירוני שבה אותו והשליכו אל בור כלאו מחמת חוב כלשהו, בהודיעו שאם עד צאת הכוכבים לא יניחו בכף ידיו 300
רובל כסף, סכום עצום לכל הדעות, יוציאנו מידית להורג, רח"ל
רבי הלל עזב את הסעודה נסער ויצא בהול לקבץ
מעות בבתי יהודי העיירה. לא קשה לשער מה כבר יכול היה לצמוח מיהודים קשי יום - כל
השתדלותו לא הניבה יותר ממספר רובלים בודדים. רבי הלל לא התמהמה ובצעד הרואי חש אל
בית המרזח המקומי, שם, ידע רבי הלל, יושבים דרך קבע מספר יהודים
מתבוללים ועשירים. מי יודע, אולי מהם תצמח הצלת הנפשות. המתבוללים, כראותם אותו וכשומעם את בקשתו, פרצו
בצחוק גס. אחד מהם הצביע על בקבוק יי"ש חזק במיוחד
שניצב על השולחן, והציע עסקה: "אם תשתה את הבקבוק כולו עד הטיפה האחרונה, הרי
לך מאה רובל כסף". רבי הלל ניסה לדבר על ליבם לבל יבקשוהו לעשות כזאת בשעה זו
של ערב יום הכיפורים כשהחמה תלויה כבר בראשי האילנות, אולם ליבם היה אטום ולא
נותרה ברירה בידיו אלא לשתות את הבקבוק על כל תכולתו. כשכילה, שולשלו לידיו מאה רובל טבין ותקילין. כעת היה זה
תורו של המתבולל השני להצביע על בקבוק אחר, חריף עוד יותר מקודמו ולהציע תמורת
שתייתו הכמעט בלתי אפשרית, מאה רובלים נוספים. רבי הלל כבר חש ברע וכל כולו דאב
מהשתייה הראשונית, אבל לא, הוא לא יחשוב על עצמו ועל מסוגלותו כשהחתן
המסכן משווע מאחורי סורג ובריח. בכוחות לא לו הוא לגם את הבקבוק השני וקיבל לידיו
הרוטטות מאה רובלים נוספים. בסיבוב השלישי שוב הוצע לו לשתות בקבוק חריף ביותר
תמורת מאה רובלים נוספים, ובמסירות נפש, כשמוחו מעורפל וראשו מיוסר, הוא שתה את
הבקבוק השלישי עד תום. מבית המרזח הוא יצא מתנדנד וכאוב כשעיניו בקושי מזהות את
הדרך לבית הפריץ, אך ליבו הטהור מלא באושר עילאי ענוג. הוא הגיע ברגעי דמדומי החמה
לבית הפריץ ושחרר את החתן המסכן.
בקושי רב הוא שירך את רגליו לבית-הכנסת, שם
נפל על אחד הספסלים ושקע בשינה מעורפלת. הרבי והחסידים כבר סיימו את התפילה המרוממת ורובם
נשארו בבית- הכנסת ללימוד ולאמירת תהלים למשך הליל הקדוש כולו. לפתע ננער רבי הלל
משנתו, קם ביראה נוראה מהספסל עליו שכב ומיד ניגש אל ארון קודש כשעיניו שטופות דמע
ופניו בוערות כלפידים. באחת הסיט את הפרוכת הצידה, פתח את הדלת וקרא מנהמת לב
ובזעקה אדירה: "אתה הוראת לדעת, כי ה' הוא הא-לוקים, איד עוד מלבדו" - - -
הקהל כולו עמד והשתומם, מלבד הרבי הקדוש
שמיהר להי סביר: דעו לכם שכל חודש אלול ותשובתו, ראש השנה ושופרו, עשרת ימי תשובה ותיקוניהם, יום הכיפורים וסליחתו,
חג סוכות על לולבו וסוכתו - הכול אינם אלא אמצעי להגיע לשמחת-תורה ולהתרומם אל
הרגע הזה, שעה שכל הרקיעים נפתחים בפני איש הישראלי והוא רואה בעיני בשר כי רק ה'
הוא הא-לוקים - אתה הוראת לדעת כי ה' הוא הא-לוקים, אין עוד מלבדו - - - האדמו"ר האמצעי סיים ואמר: רבי הלל בשכרותו שהגיעה מתוך מסירות נפש עצומה,
זכה כבר הלילה, ליל יום הכיפורים, להגיע למדרגה זו של הכרת א-לוקים נשגבה... להגיע
לפסגה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה