אחד בא בפני הסבא קדישא מלכוביץ ובקשה בפיו: זקוק אני לסגולה להכנעה,
לשפלות הלב. צלצל השעון בחדר, הפנה הרבי ידיו לעבר השעון ואמר: - סגולה? – שעון,
אין כמוהו לסגולה, הרי הוא הכריז ששעה נוספת חלפה ועברה ומה עשיתי? מה תיקנתי בעולם?.
בראשית ראשי תיבות
ב'נך ר'אשון א'חר ש'לושים י'ום ת'פדה.
דוד המלך אומר ": הַשּמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה
יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ (": תהילים יט' פסוק ב)'' הבריאה לכשעצמה מעידה על
הבורא. הבה נתבונן קצת יותר מסביבנו ונתפעל מגודל הטבע המדהים שברא ה' בעולמינו
ונגיע מתוך הכרה לאמונה אמתית ושלימה במי שאמר והיה העולם .
הגאון בעֹל "תורת יֱקותיאֹל" זצ''ל נשאל: "היכן מצינו רמז לתֹלמוִד בתורה-שבכתב?
השיב לו: ''דת למו'' אלו אותיות ''תלמוד'', מיד עם נתינתה שֹל התורה בימינו שֹל
הֱקִדוש ברוך הוא ניתן לישראֹל גם התֹלמוִד...
זגג בן זגג
כשהיו שואלים אותו לשמו, לא היה משיב
'אברהם יענק'ל', גם לא את שם משפחתו, אלא היה ממעך את חוטמו ומפטיר: "זגג בן
זגג", כאומר, אילולי אבי היה זגג, מן הסתם הייתי מתעלה למשרה רמה מזו, אך מה אעשה שעלי להמשיך במלאכתו של אבי. היו שטענו כי כוונתו להיפך, אילולי היה אבי זגג,
גם למשרה זו לא הייתי זוכה. כך או כך, מיודענו פרנס את משפחתו מתיקון זגוגיות
שבורות ומהתקנת זגוגיות חדשות בבתים חדשים שהוקמו בכפר, מאורע נדיר למדי, יש להודות.
עוד מבית אבא זכר, כי בימות החורף יש לאגור
מעות עבור ימות הקיץ ושתי סיבות לדבר. בימות החורף אנשים ממשמשים בחלונותיהם בכל
שעה ושעה , והזגוגיות
מועדות לפורענות. עם בוקר פותחים אותם לרווחה לנשום אוויר צח, ומיד מגיפים אותם
בחזקה, כאומרים לסטור לרוח הצולפת בהם. לאחר זמן מה שבים ופותחים את החלון כדי סדק
צר, על מנת לרענן את האווירה וחוזר חלילה. עיתים הרוח מתעתעת בהם, באנשים, מאיטה
את שעיטתה , ולפתע
הולמת בעצמה על החלונות, משיבה להם מנה אחת אפים, ומידי פעם נשמעים קולות התנפצות
הזכוכית, הנדמים על הזגג כקולות ניצחון. ניצחון הרוח על החומר. לא כן הם פני הדברים בימות הקיץ, כאשר החום שורה
על הארץ, הרוח עפה לה למקום אחר, ואינה מראה את פניה. החלונות פתוחים לרווחה
מתחילת הקיץ ועד סופו, ומעלים אבק. לא זו בלבד, אלא שבימות החורף, הכול מזדרזים לחלות
את פני הזגג, שיאות לבוא אל בקתתם ולתקן בה את הדרוש תיקון. מעוטי היכולת מנסים
תחילה לסתום את הפרצה בשמיכה בלה, אך האפילה והטחב הבוקעים מן השמיכה רווית המים,
מאיצים גם בהם להחיש את פעמיהם לבית הזגג. ברם, בימות הקיץ, איש אינו מתעניין אם קבועה בהם
זכוכית אם לאו.
אותה שנה שבה אנו עוסקים, היה למיודענו די
פנאי והותר כדי להסביר למי שעתיד להיות זגג בן זגג בן זגג, כי פרנסת הזגג מושתתת
על שני מרכיבים, הרוח והקור. הרוח מטלטלת את תושבות העץ העתיקות, הנושאות בחירוף
נפש את משא הזכוכית, מנערתן ממקומן, עד שהזכוכית מתנפצת, והקור מאיץ באנשים לתקנה
במהרה. כך יש פרנסה. בה בשנה, התרגש עליהם חורף מוזר, שהתקיים בו אחד
מן התנאים בלבד. קרה איומה פשתה על הארץ. כפור שכזה לא היה זכור שנים רבות. זקני הכפר קפאו לעולמם בזה אחר זה ולא חלפו מחצית
חודשי החורף, עד שלא נותר מי שיספר , כי זה מאה שנים לא היה כקור הזה. אך הכול ידעו
זאת. דומה היה, כי גם הרוח החצופה נחרדה מפני הקרה, ודילגה על חבל ארץ זה, שבשוליו
שכן כפרנו. איש לא העז לפתוח את החלונות. רוח לא נשבה בהם, ואף זגוגית לא התנפצה . ימי החנוכה סיפקו לזגג מעט פרנסה, במכירת מספר
זכוכיות לבתי החנוכייה, אך המעות אזלו במהרה ומצבו היה נואש. הוא בירר באיזו שעה מתפללים תפילת שחרית בבית
הכנסת, והחל משתפך בתפילת משיב הרוח ומוריד הגשם, כאילו היה עובד אדמה. גשם, היה
אומר בליבו, לא כל כך משנה. אבל רוח, ריבונו של עולם משיב הרוח, לילה אחד בלבד השב
רוח אדירים על פני הכפר. רק פעם אחת. כלום. גשם, נשיאים, ורוח אין. במר ייאושו החליט, כי הגיעה העת לעשות את אשר לא
רצה לעשות. רגשות חרטה עזים פעפעו בו עוד בטרם עשה דבר, אך באותה שעה הוא לא ידע,
עד כמה עתיד הוא להתחרט. בראש מורכן הוא נכנס לצריפו של שוטה הכפר. לאחר שווידא כי איש אינו מבחין בו, סגר את הדלת
חרישית והתיישב באיטיות על כסא. באתי לעשות איתך עסק. אתה יודע. אני צריך עבודה,
בלי עבודה... כן, המשיך השוטה, בלי עבודה אין חיים. נכון, הנהן הזגג, אתה יודע משהו, מי אמר שאתה
שוטה? ובכן, אתה, לחש ופזל בעיניו לעבר הדלת, תצא בלילה עם קורנס, ותנפץ זגוגיות. בבוקר הם
ירוצו אלי שאתקן את הזכוכיות, לי תהיה עבודה ולך אתן פרוטה עבור כל זכוכית שאתקן.
בנוסף לכך, בכל פעם שתזדקק לשירותי זגג בבקתתך, הזמן אותי, ללא תשלום, אמר וטפח בחיבה על כתפיו של
השוטה. הבחירה בשוטה היא המוצלחת ביותר, חשב בשעה שיצא מן
הבקתה. אם יתפסו אותו בשעת מעשה, איש לא ישאל אותו מדוע הוא עושה כן. שוטה. אתא לילה. מזה שבועות ארוכים לא ידע הזגג שינה ערבה
שכזו. מחר בבוקר תבוא הרווחה. מבעד ערפילי השינה עלו באוזניו קולות רחשים של
זגוגיות מתנפצות, והם דמו עליו כצלילי מוסיקה ערבה. יש עבודה. לפנות בוקר שני עננים עמוסי חשמל, מים ואנרגיה, נחבטו בעצמה זה בזה, ברק האיר את העיירה והרעם
האדיר שבא בעקבותיו היווה אות פתיחה מרהיב לגשמי הזעף שירדו בשטף על בתי הכפר. הלום שינה, כשחיוך על פניו, הספיק מיודענו לדמיין
את פניהם של בני הכפר, האצים לחפשו תוך כדי שהם מדשדשים בשלוליות הגשם, כשלפתע,
גוש קריר ניחת על גשר אפו. הוא לא התעורר, רק הסתובב, וגשמי ברכה מילאו את משכבו. הוא התעורר באחת, טרוף נשימה, בעוד אשתו וילדיו,
שנרטבו עד לשד עצמותיהם, החלו צווחים בערבוביה. חדל אונים ורפה כתפיים פלבל בעיניו
אל מול חלונות ביתו נטולי הזכוכית. השוטה ניפץ את זכוכיותיו שלו. בעודו יורה ברכות
על השוטה, העלה על עצמו את בגדיו במהירות הבזק, ומתח את
רגליו בריצה חפוזה לבקתתו של השוטה, דרך אותן שלוליות שבחלומו ראה את בני העיירה
מדשדשים בהן בדרכם אליו... איך שגלגל מסתובב.
בקתתו של השוטה הוצפה באור יקרות. התנור
הוסק בגזרי עצים עבים, והשוטה ישב על האח, מכורבל בשמיכת פוך עבה, כוס רותחין בידו האחת,
והקורנס בידו השנייה. קור אימים שרר בבית. השוטה ניפץ גם את הזגוגיות של בקתתו. הוא לא מצא מלים. אתה שוטה? אני שואל אותך! דעתך השתבשה עליך לחלוטין??? לא מצאת מה לעשות, רק
לשבור את הזכוכיות של הבית שלי ואת החלונות של הבקתה שלך? הוא לא התאפק, וחבט קלות על קודקודו של השוטה. - תראה, השיב השוטה, שכלל לא שם לב לחבטה, אולי אתה חושב שאני שוטה, אבל אני עשיתי חשבון. - חשבון. בטח. - עשיתי חשבון. אתה צריך עבודה, נכון? - נכון, נהם הזגג. - הנה, אתה מתחיל להסכים איתי, המשיך השוטה ועידוד
נמסך בקולו. ובכן, בשעה שעמדתי ליד ביתו של הקצב וכמעט ניפצתי את שמשותיו, לפתע
עלתה בליבי המחשבה, הלא הקצב בעל קשרים הוא, ומי יתקע לידך כי הוא יתקן את
זגוגיותיו דווקא אצלך? אה? הרים השוטה את קולו בשביעות רצון, אולי הוא יחליט
להבהיל הכפרה את הזגג מן העיר הגדולה. משחשבתי על כך נפלה רוחי, ולא עוד, אלא
שבאותו הרגע ממש, נטרקה דלת בביתו בכלי מלאכתו, אם יתפסני עם קורנס ליד חלון ביתו.
של הקצב, וחלחלה אחזתני, מה יעשה לי הקצב אצתי רצתי לבקתתי, חשבתי עמוקות ומצאתי
פתרון. אני אנפץ את הזגוגיות שלך! כך אפתור את שתי הבעיות. איש לא יצעק עלי, שהרי
אתה ביקשת זאת במו פיך, וכמו כן, לך תהיה עבודה! אתה בוודאי לא תלך לזגג אחר... למה אתה עצוב ? הזגג
נותר מסומר למקומו בעוד השוטה ממשיך ללהג. כשחזרתי לכאן נזכרתי בהבטחה שלך לתקן לי
את חלונותיי אם הם יישברו, ובה בעת עלתה בליבי המחשבה, כי 'זה נהנה וזה לא חסר',
אפילו 'זה נהנה
וזה נהנה', אתה נהנה לעבוד, ואני אקבל חלונות חדשים. אתה מבין, כל כך פשוט... למה
אתה בוכה ? זגגנו התיישב על הקרקע והחל ממרר בבכי . הטיפשות
של השוטה עלתה על כל דמיון. בעיקר יצא מכליו למראה הרצינות שבה הרצה השוטה את
דבריו. השוטה לא הרפה ממנו. תסביר לי מה לומד לא לעשות זאת פעם נוספת. לא טוב.
תמיד אני מבקש את זה מאנשים, וכך אני הזגג תלה בו עיניים רחימאיות, חפן בידיו
הגדולות את פניו של השוטה, נענע אותו קלות והסביר לו: אני זקוק לעבודה? תגיד לי, מה אתה חושב? אני צריך
את התוצאה - את הכסף. אם אתה מסדר לי עבודה בלי תוצאה, מה יש לי מזה. השוטה טפח על מצחו שוב ושוב, אבל לא הבין - עבודה זו עבודה, מה הוא רוצה?...
העבודה אינה המטרה. התוצאה היא המטרה. óóó זו הסיבה שעשרות אלפי אנשים קוטעים את סדר יומם,
בבוקר, בלילה ובצהרים, ומפנים זמן כדי לקבוע עיתים לתורה. שאם יעבדו בלי להגיע לתוצאה, לשם מה העבודה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה