נקודה שבועית פרשת "מקץ" ה'תשע"ח

לא פעם אנו עושים מעשים או פעולות אך איננו עושים אותם בהתלהבות המתאימה או שאיננו מבצעים אותם כראוי. 

סיפור האחים ויוסף מגיע למצרים ושם יוסף  כמשנה למלך בא אליהם בטענה שהם מרגלים. הם נחקרים אצל המשנה למלך במקום להיחקר על ידי דרגים נמוכים יותר כפי שבדרך כלל.

יוסף שמזהה אותם שולח אותם להביא מביתם את בנימין גם למצרים, ואז האחים בינם לבין עצמם נזכרים באירוע מלפני 22 שנים ומביעים חרטה: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמם אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת". האחים מבינים שמושל מצרים לא סתם נטפל דווקא אליהם והם מפשפשים במעשיהם מהעבר וחוזרים כל כך הרבה שנים לאחור. גם בהמשך שהם בדרכם חזרה ועוצרים במלון שם נמצא כסף באמתחתם: "ויחרדו איש אל אחיו לאמור מה זאת עשה אלוקים לנו".

עוד בחדר עם יוסף אומר להם ראובן במעין טרוניה: "ויען ראובן אותם לאמור הלוא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש" - לכאורה ראובן אומר להם פה: "אמרתי לכם", לא היינו צריכים להשאיר אותו שם, אלא שראובן מצא בעצמו פגם יותר עמוק. הוא הבין שמחשבתו שם באירועי הבור נפגמה. שהוא חשב לזרוק את יוסף לבור כל מחשבתו הייתה "רק" על יוסף ולהציל אותו מהאחים, אך לא חשב מה זה יוביל כמו מכירתו לישמעאלים וירידתו למצרים. 

ראובן שם לא כיוון גם על מצוות כיבוד הורים והדאגה לבריאות נפשו של אביו כשיידע שבנו יוסף איננו. מעשהו של ראובן היה חסר. שורש הבעיה אצל ראובן הייתה חסרון השלמות. מעל פני השטח במעשה היה נראה שהוא מגן על יוסף, אך אם ליבו היה שלם לגמרי עם כוונה לשמה כשאמר "לא נכנו נפש" גם על צער אביו הזקן, הרי אז הייתה מתקיימת "מצווה גוררת מצווה",.ומתוך כך זה היה משפיע גם על האחים. 

כל מה שעלינו ללמוד מכך הוא להשקיע יותר כוונה במעשינו הרבים מידי יום. בכל דבר שאנו עושים: תפילה, עזרה לחבר, כיבוד הורים עוד ועוד. עלינו לזכור שכל מעשינו כאן נרשמים שם למעלה ויש חשיבות גדולה לעשייה אמיתית ושלמה. 

אם נדע חשיבות עצמנו נדע גם את חשיבות מעשינו. 

(ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם