|
אם מגלים גנב
שבא במחתרת מותר להרוג אותו, כי הגנב הזה מסוגל להרוג כשנתפס, והדין הוא, הבא
להרגך-השכם והרגו, אבל אם הבא במחתרת הוא אבא שרוצה לגנוב מהבן, אסור לבן להרוג
אותו כי אבא לא יהרוג את בנו , ובתורה כתוב שאם הבן
הורג את אביו שבא במחתרת, חייב מיתה, רואים שהאב לא יהרוג את הבן, אבל הבן מסוגל
להרוג את אביו.
ביום ח' טבת תלמי מלך יון הכריח את הסנהדרין
לכתוב את התורה בלשון יונית והיה העולם חושך שלושה ימים, ט' טבת יארצייט של עזרא
ונחמיה, י' טבת סמך מלך בבל על העיר . כתוב באבודרהם
שאם היה חל עשרה בטבת ביום השבת היו צמים גם בשבת, שכתוב בעצם היום הזה . בחתם סופר
כתוב שבכל שנה בעשרה בטבת יש נידון בשמים אם הגלות תמשיך או שתבוא כבר הגאולה .
החפץ חיים אומר שלאחים היו הרבה שאלות על התנהגותו הקשה של יוסף אליהם ועל
המאסרים, וכשאמר אני יוסף כבר הבינו את הכול למפרע, כך גם לעתיד לבוא כשיתגלה
כבוד שמים ויאמר הקב"ה אני ה' כבר יובנו כל התלאות והצרות שהיו לכלל ישראל
במשך כל הדרות .
כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכייה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל
אלא מתוך בכייה, שנאמר "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם " ) ירמי'
ל"א). ( מתוך מאמר של הגר"א דבורקס שליט"א (
הספר ההפוך (דברים
טובים – וירא)
שמענו מעשה מאלף אודות ראש ישיבה
מסוימת, שישיבתו נקלעה לקשיים כספיים, עד שבשלב מסוים החליט לנדוד לאנגליה, כדי
לגייס כספים לקופת הישיבה . הגיע למעונו של
גביר נכבד, הציג את עצמו וסיפר אודות הישיבה המעולה, ואף הציג בפני הגביר אלבום
מתלמידי הישיבה ותלמידיה השקדנים . הגביר התפעל מאוד
מהדברים שהושמעו באוזנו ומהתמונות שהוצגו בפניו. ׳ימתין כבודו כמה רגעים עד שאלך
להביא את פנקס הצ׳קים שלי; אמר. טרם יצא מהחדר, ביקש ראש הישיבה רשות לעיין בספר
הלימוד שהיה מונח על השולחן, והגביר השיב : ׳ לעונג וכבוד יהיה לי
שכבוד הרב יעיין בספרי׳ .
הגביר שב, כשבידו האחת פנקס הצ׳קים, ובשנייה עט, התבונן ברב קורא
בספר שהיה מונח על השולחן, ולפתע, התנצל הגביר ואמר: ייסלח לי כבודו, אבל הנני
חוזר בי. החלטתי שאיני תורם לכם מאומה׳. ראש הישיבה התפלא, ׳מדוע? איזה פגם מצאת
אצלנו?׳, ׳איני יכול לפרט׳, השיב. כשביקש ראש הישיבה שבכל זאת יספר לו מה אירע
פתאום , המשיך
בסירובו ונימק: ׳איני רוצה לפגוע בכם׳. הרב התקדם לעבר הדלת, ולפני שנפרד פנה אל
הגביר : יתראה,
איני דורש ממך מאומה, אינך חייב לי כלום . אבל הואיל נא
בטובך לספר לי מה עומד מאחורי סירובך החד-משמעי לחרום; אני חש שקרתה כאן טעות.
הגביר נענה לבקשה ואמר: ׳אני מאוד מצטער, אך איני מוכן לתרום לאחד שמציג עצמו
כראש ישיבה, ואפילו לקרוא אינו יודע... ׳מדוע תאמר כך, מי סיפר לך שאיני יודע
לקרוא?...׳ ׳כששבתי לחדר' הסביר הגביר, ׳ראיתי אותך מתבונן בספר שעל השולחן, אך
הספר היה הפוך, ראשו היה כלפיך, והבנתי שאפילו את צורת האותיות אינך מכיר,
במחילה... (הגביר חשב בליבו, שבוודאי האיש שלפניו אינו ראש ישיבה, אלא נוכל
שמבקש להוציא ממנו צדקה במרמה)..
ראש הישיבה ביקש רשות לומר משפט אחד
לפני שעוזב, והרשות ניתנה. ׳ראה נא, אני יליד צנעא שבתימן. בכל משך ילדותי,
למדנו לפני ה מורי, כל התלמידים סביב ספר אחד בלבד. מקומי תמיד היה מול ה ׳מורי׳,
בצד ראשו של הספר, כך שהורגלתי לקרוא בצורה הפוכה... ואמנם כיום כמובן שאני קורא
גם באופן רגיל, אך כשמזדמן לי ספר הפוך, כפי שאירע זה עתה, אני פותח אותו מיד
וקורא בו באופן רהוט ; תביא נא שני
ספרים, את האחד אתה תחזיק, ובשני אקרא הפוך, ותיווכח היאך אני קורא הפוך'... בעל
הבית מיהר לעשות כדבריו, ואכן ראש הישיבה החל לקרוא במהירות ובאופן ברור. עיניו
של הגביר התמלאו בדמעות. ׳אני מתנצל ומבקש את סליחתך על שלא דנתי אותך לכף זכות.
תכנם נא בחזרה וארשום עבורכם את הציק...׳
מסיפור זה אפשר ללמוד את החובה הגדולה
המוטלת עלינו לדון לכף זכות, וזו למעשה מצוות עשה מהתורה ׳בצדק תשפוט עמיתך׳
(ויקרא י״ט, ט״ו). גם במקרה שבו אנחנו בטוחים, לכאורה, שפלוני לא נהג כשורה, לא
כדאי לקבל החלטות פזיזות, אלא יש לנסות לדבר עמו, ללבן את העניין ולגלות מה עומד
מאחורי מעשיו .
|
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה