כמעט ואין
שבוע שעובר ללא שיחת טלפון לתרום לגוף כזה או אחר, ולעתים מתדפקים על דלתנו מבקשי
תרומות וכמובן אותם מקבצי נדבות שאנו נתקלים לא אחת בהם בקרן הרחוב .
פרשת
השבוע שלנו, פרשת "ראה", מזכירה לנו את המצווה החשובה מצוות צדקה:
"כי יהיה בך אביון... בארצך אשר ה' אלוקיך נתן לך,לא תאמץ את לבבך ולא
תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו...די מחסורו אשר יחסר לו. הישמר
לך פן יהיה דבר עם לבבך בלייעל...ורעה עינך באחיך האביון...נתון תיתן לו ולא ירע
לבבך בתתך לו".
התורה
קוראת לנו לעזור לעניים ומדגישה בחזרות שונות אל האדם שיאמץ את ליבו, ומזהירה את
עינו הרעה לבל ייפול במידת הקמצנות, ומבקשת שידינו תיפתח אל העני.
ספר
החינוך כותב על המצווה הזאת: "הלא הוא ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו -
זולתנו. אלא שהיה מחסדו ברוך הוא, שנעשינו שלוחים לזכותנו" - מצוות הצדקה
היא לאו דווקא צורך לעני, שהרי ה' ידאג לצורכו ומחסורו, אלא שאנו בני האדם זקוקים
איש לרעהו על מנת ליצור חברה בעלת מבנה חינוכי.
אנחנו
נדרשים לעצב את אישיותנו ולהיפתח אל הזולת במאור פנים.
לב האדם
מטבעו הוא אנוכי. הוא קודם כל יקפוץ את ידו וזו תכונה אנושית מוכרת, ובלי חינוך
מתמיד ורצוף עינו של האדם תהיה צרה בזולתו.
על
כן באה מצוות הצדקה וקוראת לנו לשנות ולהפוך את טבענו: לפתוח את הלב מהיסוד, ליצור
מודעות ורגישות על ידי נתינה בפועל. הנתינה הזאת היא הפעולה שתעצב ותחנך ותהפוך את
ליבנו.
כשהתורה
כתבה "נתון תיתן לו" היא הביאה את חז"ל לדון ביחס שבין
הנותן למקבל. ומכאן אמרו שהייתה במקדש לשכת חשאים. זו הייתה לשכה בה נתנו כסף
בחשאי ועניים היו מתפרנסים ממנה בחשאי.
וכאן,
במילה "לו" ובלשכה הזאת שבמקדש נולד המושג "מתן בסתר". זהו
אחד מסעיפי מצוות הצדקה המחייבת לשמור על כבודו של העני בעת הגשת העזרה.
צדקה
שניתנת אבל גורמת לבושה מוטב שלא תינתן, כפי שמסור על רבי ינאי שראה אדם אחד שנתן
זוז לעני בפרהסיה ואמר: מוטב שלא נתת לו מעכשיו - שנתת לו וביישתו".
רק נתינה
שיוצרת קרבה, שייכות ושותפות,ושלא פוגעת ברגישויות אנושיות קרויה צדקה. אי אפשר רק
לראות במילוי מחסורו החומרי של האדם חזות הכול.
שנזכה
תמיד לתת!
שבת שלום
ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות
: לצחי מיכאלי
לע"נ
יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר
אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה