במהלך החיים אנו יודעים וגם
מחנכים את ילדנו לדחיית סיפוקים.
אנו צריכים להסתפק במועט
ולא תמיד לרוץ אחרי מותרות.
משה מלמד אותנו בפרשת
השבוע, פרשת "עקב", על אהבת ארץ ישראל אך הוא מדגיש דווקא את
התכונות הבסיסיות שלה: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ
נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון,
ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר בה כל ארץ אשר אבניה
ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".
משה בוחר בקפידה את מילותיו
בתיאורו את ארץ ישראל. הוא לא צובע סתם בצבעים וורודים את גבולותיה החומריים של
הארץ אלא הוא נוגע בדברים הבסיסיים והפשוטים ביותר של הארץ.
נחלים, עיינות ותהומות ולא
נהרות, שבעת המינים שהשתבחה הארץ ולא שאר פירות וירקות שמצויים בה בשפע, ובהרים יש
ברזל ונחושת ולא הוזכרו כסף וזהב שקיימים בעולם.
הוא בוחר להקריא להם את
אבות המזון הבסיסיים וההכרחיים שמקיימים את הגוף ומחזקים אותו ולאו דווקא מזון
שמזכיר זלילה וסביאה, שהיא סימן להתרוקנות החברה מתכניה ומבשרת את התפוררותה.
זהו הכלל הראשון בדרך
לאושר.
כך גם יחסו אל הארץ ונחליה
והמעניינות שבה, כדי להשריש בעם את ברכת הגשמים שממלאים אותם על ידי רחמי שמים כדי
שילמדו את עצמם מידת הענווה שלא הכול בידיהם.
אין בארץ ישראל נהרות כנהר
הנילוס במצרים, שמימיו משקים את כל השדות, נהר שמתעתע בלב העם וגורם לו לחשוב
שהוא, הנהר, האלוקים.
ובדיוק כך הם הנחושת והברזל
שהאדם זקוק להם להתפתחות החומרים שלו ולכן הם מוזכרים ולא הזהב והכסף שהם מותרות
לאדם וגורמים לפערים חברתיים ומצמיחים התנשאות למי שזכה בהם.
ועדיין הזכיר להם משה שזוהי
ארץ ש"לא תחסר כל בה" ושאמנם פשוטה היא אך יש בה הכול, תמיד תשרור בה
שמחת חיים בסיסית, שמחה שבהסתפקות ושביעות רצון במה שיש בה.
לפיכך משה, בשעה שמסכם את
הכול הוא אומר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר
נתן לך" - האדם המברך יודע שלא הכול מגיע לו. הוא לא ממורמר אם חסר לו
משהו מהנאות החיים. הוא מכיר טובה ושמח על כל מה שזכה, זוכה ויזכה.
שבת שלום
ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות
: לצחי מכאלי
לע"נ
יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר
אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה