בעלי הרמז אמרו: כי "תתי" במספר קטן תשע. גם לאה יוצא
תשע. "מתתי" במספר קטן שלוש עשרה וגם רחל יוצא שלוש עשרה. וזה שרמז לו
לבן הארמי, "תתי" כלומר "לאה" אתן לך, ואילו "מתתי " כלומר
"רחל" מיועדת לאיש אחר
בשריפת חמץ מכניסים לתוך השריפה גם את הכף והנוצה והנר שבדקו איתם
אמש את החמץ, ונשאלת השאלה למה, הניחא הכף והנוצה , מובן הטעם שהם נשרפים, כי הם
ממש נגעו ונדבקו בחמץ, אך מדוע צריכים גם לשרוף את הנר, הרי הנר לא נגע בחמץ, הנר
הרי רק האיר לראות ולחפש במקומות שאפשר שנמצאים שם חמץ, ולפ"ד ניחא: כי נר
שמחפש ועוזר למצוא 'חמץ', דינו בשריפה.
בתהילים (קכו, ו) כתיב: "הלוך ילך ובכֹה נושא משך הזרע". מי שכל מעלתו
היא ייחוסו, שהוא "נושא משך הזרע", אבל מעצמו אין לו כלום, הוא בבחינת
"הלוך ילך ובכה"; אבל "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" - מי
שנושא אלומה ויבול משל עצמו, הוא "בוא יבוא ברינה ". (רבי משה חפץ זצ"ל (
בתוך העופות טמאים נחשב גם עוף ששמו "ראה", ועל העוף הזה אומרים
חז"ל (מס' חולין) למה נקרא שמה ראה, מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה
נבלות בא"י. וקשה, אם לעוף כזה יש ראייה כל כך טובה שמבטה מגיעה מבבל
לא"י, למה נחשב בין עופות טמאים, אלא תירץ הרה"ק מקוצק זי"ע - עוף
שרואה רק נבילות - סימן שהיא טמאה.
גדר - קמצן העיירה סירב להשתתף במגבית לבניית גדר לבית הקברות.
"אינני נותן לדברים מיותרים", הסביר. "המתים לא יכולים לצאת
מהקברים והחיים לא רוצים להיכנס אליהם, אז בשביל
מה גדר ".
זה הכלל: כל אדם גם אם
ירצה וגם אם לא – הוא יהפוך להיות כמו אלה שהוא מסתובב איתם .
טוב שברופאים - למה נקרא שמם רופאים, היה אומר
רבי אייזל חריף – ללמדך שהם דומים לרפאים; מה המתים לא יודעים כלום, גם הם לא
יודעים מאומה.
כתוב במשלי פרק כ"ח פסוק ט'
"מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", למה לא כתוב מלימוד תורה, אלא
הפשט הוא שאם אומרים למישהו דבר תורה והוא אומר כבר שמעתי, אז הקב"ה אומר לו
גם אני כבר שמעתי את התפילה שלך אתמול, מה אתה מבקש עוד פעם ) בעלי המוסר (
האבא , הבן והעפיפון
ביום בהיר אחד יצאו אבא ובנו לפסטיבל עפיפונים ענק
כדי לצפות במופעים שנערכו במסגרתו . כשהם הגיעו
למקום הבן הקטן התמלא בפליאה ואושר למראה השמיים , שהיו מלאים בעפיפונים ענקיים בכל הצורות והצבעים שניתן
להעלות על הדמיון . התלהבותו
הייתה כל כך גדולה , עד שהוא
הצליח לשכנע את אביו לקנות לו עפיפון קטן באחד מדוכני האירוע כדי שגם הוא יוכל
להעיף אותו בשמיים .
האבא והבן טיפסו על גבעה קטנה , קשרו את העפיפון לגליל חוט שקנו גם כן , ומהר מאוד הם הצליחו להעיף אותו גבוה בשמיים . ההתרגשות הרבה של הבן דעכה לאחר כמה רגעים כשהוא שם לב
שהעפיפון הקטן שלו לא מגיע לגובה הרב של כל שאר העפיפונים הגדולים שהוא ראה לפני כן .
" אבא , אני חושב
שהחוט הזה מושך את העפיפון שלי למטה . אולי אם
נחתוך אותו הוא יוכל לעוף גבוה יותר בשמיים ממש כמו ציפור " אמר הילד הקטן .
" זה לא רעיון טוב חמוד שלי ", אמר האבא , " אם נעשה את
זה הוא ייפול ."
" אבל אבא !!!" התלונן הילד
הקטן , " אני רוצה שהעפיפון
יעוף גובה ואתה מחזיק אותו עם החוט ... תשחרר אותו !"
האבא הסתובב אל בנו ופתח את פיו כדי לענות לו , אבל ברגע האחרון הוא התחרט , לקח את גליל החוט שהחזיק את העפיפון , וקרע אותו . באותו הרגע
העפיפון זינק למעלה בפתאומיות ונסחף עם הרוח והילד הקטן צעק בהתרגשות ובאושר . אך כעבור כמה שניות הוא התחיל לאבד גובה בפתאומיות והתרסק
על האדמה במרחק רב מהם . האבא התבונן
על בנו הקטן וראה שהוא מאוד מבולבל , והוא אף פנה
לאביו בעודם הולכים לעפיפון שהתרסק ושאל אותו :
" אבא , אני רציתי לחתוך את החוט כדי שהעפיפון יעוף גבוה באוויר ולא
יהיה שום דבר שיחזיק אותו או ימשוך אותו למטה , למה הוא נפל ככה ?"
בעודם ממשיכים ללכת הסביר האבא לבנו את הסיבה : " אתה חשבת שהחוט מכביד על העפיפון ומונע ממנו לעוף
גבוה , אבל האמת היא
שהוא עזר לו להישאר בשמיים ולא ליפול . הרוח לא תמיד חזקה מספיק כדי לתמוך בו , ולפעמים היא חזקה מדי ואי אפשר להתמודד איתה בלי
עזרה . כשחתכנו את
החוט העפיפון איבד את התמיכה וההכוונה שהוא היה צריך כדי להתמודד עם הרוח . לפעמים כשאנחנו נמצאים גבוה בשמיים , אנחנו רק מחפשים את מה שקושר אותנו לאדמה ומגביל אותנו , את מה שמונע מאיתנו לעוף אפילו יותר גבוה . יכול להיות שהחוט שלנו היה קצר מדי , או שהעפיפון היה קטן מדי , אבל אי אפשר לנתק את האחד מהשני בלי שיהיו לכך השלכות ."
השניים מצאו לבסוף את העפיפון שלהם , לקחו אותו לביתם ותיקנו אותו ביחד . הם החליפו את החוט הקצר בחוט חדש וארוך יותר , אבל כשהם יצאו להעיף אותו בשמיים פעם נוספת , הילד הקטן כבר לא רצה שאביו ייתן לעפיפון לעוף רחוק וגבוה
מדי . הילד הקטן
הבין את מוסר ההשכל החשוב שאביו רצה ללמד אותו :
לפעמים יש לנו הרגשה שאנחנו מתקדמים מהר מאוד בחיים
ומגיעים לגבהים מדהימים ומסעירים . במצב הזה
אנחנו תמיד נתפתה להתנתק מהדברים שמונעים מאיתנו לעוף אפילו יותר גבוה , מהדברים שקושרים אותנו לעבר ולמקומות בטוחים יותר . בהרבה מאוד מקרים הדברים האלה הם המשפחה והחברים שלנו . הבעיה היא שאנחנו שוכחים שהאנשים שאוהבים אותנו למעשה
עוזרים לנו להגיע גבוה לשמיים בזכות התמיכה וההכוונה שלהם . הם לא רוצים לעכב אותנו או למשוך אותנו למטה , אלא רק שנהייה בטוחים , שלא נתרסק ושלא נלך לאיבוד ונאבד את הקשר איתם . אם נבחר להתנתק מהם לחלוטין , כמו העפיפון של הילד הקטן , הגורל שלנו עלול להיות זהה לשלו ...
הדג הטורף ) מתוך
הספר דורש ציון (
סיפר לי יהודי
מצרפת, שעוסק בחקר בעלי חיים באוניברסיטה: עשו מחקר על דגים. בנו אקווריום ענק,
בגודל של חדר שלם, הכניסו לתוכו סוגים שונים של דגים ועקבו אחריהם. באחד הימים
הכניסו לאקווריום קבוצה של דגים טורפים , לא לפני שבנו במרכז האקווריום מחיצת זכוכית אטומה,
להפריד בין הדגים הטורפים לבין יתר הדגים . '
ראש הלהקה' של
הדגים הטורפים רצה להפגין את כוחו, והסתער על הדג ששחה מעבר למחיצה. כמובן, הוא
התנגש בזכוכית וספג מכה קשה. אך הוא לא ויתר! הוא שחה בעוצמה חזקה יותר, מתוך
נחישות גדולה להצליח, והפעם ספג מכה קשה יותר. כך השאירו את המחיצה למשך מספר
ימים, במהלכן ניסו הדגים הטורפים לטרוף את הדגים האחרים, אך כל ניסיון הסתיים במכה
עצמית . לאחר
תקופה הוציאו את המחיצה המפרידה, וראה זה פלא: הדגים הטורפים לא ניסו לטרוף את
הדגים האחרים! מדוע? הם למדו שכל ניסיון נגיעה בהם – מסתיים במכה עצמית כואבת !
הרי לנו לימוד מוסר
מדגים! זה מסוכן לגעת בזולת, זה כמו לגעת באש ! הקב"ה נתן חכמה לבעלי החיים, כל אחד
והתכונה המיוחדת לו, ונתן חכמה בלב האדם ללמוד מהם. על ידי התבוננות בכל בעלי
החיים – "נעשה אדם ".
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה