|
אומר הרמב"ן: לעולם לא יצליחו בני עשיו למחות את שמנו. אם
יעקב אומר "והיה המחנה הנותר לפליטה" זה אומר שזה לדורות אם יקום מלך
וינסה לחסל את העם היהודי במקום אחד, יקום מלך אחר שיציל אותם במקום אחר... זאת
אומרת - לא תהיה כליה מוחלטת על עם ישראל.
אמר בעל חידושי
הרי"ם זי"ע, מדוע החילוניים כל כך מצליחים במעשיהם הרעים, והלא השקר
אינו ראוי לקיום. והמשיך , החילוניים עושים אמנם את מעשיהם למען השקר, אולם הם
עושים זאת באמת ובתמים, ואילו החרדים עושים אמנם למען האמת, אולם אינם עושים זאת
בכל האמת והתמימות.
האם ראיתם אדם שעובד ברפת עשרים שנה ומתחיל
לעשות "מווו.."? לא. ואיך יתכן שה"חברה" אינה משפיעה עליו?
התשובה היא שמבהמות - אין סיכוי שישפע! וכך יעקב, גר עם לבן ולא למד ממעשיו
הרעים. מדוע? כי "ויהי לי שור וחמור" - התייחסתי ללבן כאילו הוא שור
או חמור!...
חז''ל שייכו את התפילה של יעקב על היהודים
בדורם של מרדכי ואסתר עפ"י ראשי התיבות: "הצילני נא מיד'' . המן, מפני
ששם כל הצרה באה כיוון שאכלו מסעודתו של אותו רשע = התחברו לרשע ניסו להתקרב
לגוי, השגיאה הזו הובילה לשמד על כל האנשים, נשים וטף ...
ה 'שאגת אריה'
בעל ה 'שאגת אריה' ערך גלות בערוב
ימיו. בימי הגלות נוהג היה לעבור מעיירה לעיירה בכל כמה חודשים, הוא היה שוכר
חדר מגורים באחד הבתים, ומשקיע את כל עתותיו ללימוד תורה, בנוסף לזה הוא גם
החמיר מאוד שלא לאכול 'חדש ' בחו"ל, ולשם כך
נשא עמו לכל מקום גריסים וסיר מיוחד, והיה מבקש מאחת מבעלות הבית המקומיות
שיבשלו עבורו את הגריסים בסיר שלו דווקא, כי הוא חשש אף לבליעות של איסור 'חדש '. באחד ממסעותיו הוא הגיע אל עיירתו של הגאון רבי ישעי' פיק
זצ"ל, וכאשר סר אל ביתו, הרב לא היה באותה עת בבית, וה שאגת אריה ביקש
מהרבנית שתבשל עבורו מעט גריסים בסיר המיוחד. כאשר נכנס הג"ר ישעי' אל
ביתו, סיפר לו שיש כאן יהודי שביקש מהרבנית לבשל עבורו גריסים והוא מחכה לו, עוד
לפני שראה אותו רבי ישעיה, מיד אמר שאותו יהודי הוא בעל ה 'שאגת אריה', כי הוא
ידע שהוא מחמיר ואינו אוכל אלא את הגריסים שלו ללא חשש 'חדש'. מה מאוד שמח רבי
ישעי' לפגישתו עם ה שאגת אריה, ולהשתעשע עמו בדברי תורה, וכך היו נוהגים מדי יום
ביום להיפגש ולשאת ולתת בדברי תורה .
במהלך שהייתו של ה שאגת אריה בעיירה,
חיפש רבי ישעי' פיק משרת רבנות באחת העיירות עבור ה שאגת אריה, כדי שתתרחב דעתו
ויחלץ ממצוקת הפרנסה , ויוכל להמשיך
ללמוד ביישוב הדעת, הוא היה שולח מכתבים לראשי הקהילות ומחפש משרה ראויה לשמו של
ה שאגת אריה . יום אחד אמר ה שאגת
אריה לרבי ישעי': "היום תגיע הצעה למשרה רבנית " , " מנין לך?", שאל רבי ישעי', ענה לו ה שאגת אריה: "כי
היום יצאה אנחה מפי "
, " אם כן" –
תמה רבי ישעי' – " מדוע לא נאנח הרב עד
היום?". הסביר לו ה שאגת אריה: "בדרך כלל אני חושב כל העת בדברי תורה,
ואין ליבי פנוי למחשבות על המשרה הרבנית שטרם הוצעה לי, אך היום כאשר פגשה אותי
בעלת הבית המשכירה לי את החדר, ולא היה לי די ממון כדי לשלם עבור השכירות, היא
כעסה וצעקה עלי נוראות, ואז דעתי הוסחה מלימוד תורה, ונאנחתי ".
ואכן באותו יום
הגיע מברק עם הצעה למשרה רבנית בעיירת 'מעץ', אך לא לשאגת אריה אלא לרבי ישעי'
פיק עצמו, תיכף כאשר הגיעה אליו ההצעה הוא התיישב לכתוב להם כתב והציע להם את ה שאגת
אריה לכהונת משרת ה 'רב '
, ותוך כדי
הדברים הוא כתב להם שהרב המוצע הוא 'דכוותי' ) כמוני ( . כאשר הקריא רבי ישעי'
פיק את המכתב לשאגת אריה בטרם שליחתו, והוא שמע שרבי ישעי' כתב עליו 'דכוותי',
הוא הגיב בתמיהה '"דכוותי??", בשמוע רבי ישעי' את תגובת ה שאגת אריה,
התיישב תיכף וכתב מכתב חדש ותיקן שהרב המוצע 'לא הגעתי לקרסוליו '.
לאחר כמה ימים הגיעו
ראשי קהילת 'מעץ' לבדוק מיהו בעל ה שאגת אריה המוצע להם למשרה הרמה, וכאשר הם
ראו ששערו כבר מלבין, הם הביטו זה על זה, כאילו אומרים: 'לא לזאת הייתה כוונתנו,
הרי לא היינו רוצים להחליף רב כל כמה שנים', ה שאגת אריה הבין ממבטם את אשר על
ליבם ואמר: 'אל דאגה, אני מבטיח לכם שאשמש אצלכם כרב שלושים שנה', ראשי הקהילה
נרגעו מהבטחת ה שאגת אריה וקיבלו אותו עליהם כרב העיירה .
מנהג היה שכשאר מגיע הרב החדש אל העיר,
מתאספים נכבדי הקהילה בביתו , ובדרך כלל הרבנית
הייתה מגישה לפני האורחים כיבוד, אך ה שאגת
אריה היה עני מרוד ולא היה לו כיבוד מספיק מכובד לכבד את האורחים, רק מעט קפה , וקוביות סוכר – שהיו אז המצאה חדשה - השיגו עבור האירוע
המכובד, אך כיון שה שאגת אריה ורעייתו לא היו רגילים בקוביות סוכר, לא ידעה
הרבנית שצריך להגיש את קוביות הסוכר יחד עם הקפה, והגישה אותם לאחר שסיימו לשתות
את הקפה. האורחים צחקקו בינם לבין עצמם כאשר ראו את קוביות הסוכר מוגשות לבדן, ה
שאגת אריה שראה את צחקוקם, כלל לא העלה בדעתו שהגיחוך הוא על כך שלא הגישו את
קוביות הסוכר יחד עם הקפה, הוא חשב שהם מחייכים על כך שקוביות הסוכר מוגשים
כמנה, ואמר: "אצלנו בוולאז'ין רגילים להגיש קוביות סוכר כמנה " . מספרים שכאשר שמע הגאון מוילנא שה שאגת אריה נתמנה לכהן כרבה
של ' מעץ', שהייתה ידועה
כקהילה עשירה, הסתובב בחדרו אנה ואנה והמליץ ע"כ את הפסוק: "סלסלה
ותרוממך בין נגידים תושיבנה ".
|
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה