בתחילת מסכת אבות כתוב:
"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".
גמילות חסדים היא אחד מאדני
היסוד שהעולם מושתת עליו.
בפרשת השבוע אנו קוראים עד
כמה היה יסוד החסד חלק בלתי נפרד מהאבות והאימהות של עמנו.
אברהם שהיה כידוע איש חסד
עצום, כפי שראינו בפרשה הקודמת, שבשעת שרב חריג ישב מחוץ לאוהלו לחפש אורחים והוא
עצמו אחרי ברית מילה בגיל 99, והוא ממשיך לטרוח ולרוץ ולמהר עבור אותם אורחים
שהגיעו לאוהלו ודואג בלי סוף לכל צורכיהם.
איש חסד עצום שכזה שולח את
עבדו, אליעזר, למצוא לבנו יצחק אישה.
אליעזר, שהיה בן בית אצל
אברהם מודע לחשיבות החסד בבית הזה ומחליט על דעת עצמו לבחון את מי שימצא, ואף
שרבקה שבאה למולו, וכפי שרש"י אומר שהייתה צדקת שהרי המים עלו לקראתה, הוא
עדיין דבק בהחלטתו ובוחן את מידת החסד שלה והאם תתאים לבית החסד של אברהם.
רבקה עומדת במבחן בגדול:
למרות גילה הצעיר כל כך היא משקה את אליעזר מכדה ואף עושה זאת במהירות
"ותמהר... ותשקהו" ומיד לאחר מכן היא פונה להשקות את עשרת גמליו.
כידוע גמל היא בעל חיים
ששותה פעם אחת ביום אך הוא שותה המון. כמויות אדירות.
רבקה לא נרתעת מכך ולא
מבקשת עזרה לא מאליעזר ולא מאף אחד מהנוכחים סביב הבאר ומשקה לבדה את כל עשרת
הגמלים והכול בזריזות ובשמחה.
דווקא מי שיש בה מידת חסד
בלתי הגיונית שכזאת היא הראויה להיות אישה ליצחק בן אברהם.
אברהם ורבקה כאנשי חסד
עצומים למדו דרכיהם מהתבוננות מדרכי ה' שידוע שברא את העולם כדי להיטיב לברואיו.
מסביר הרב נבנצאל בדרשותיו
שלכאורה אם העולם לא היה נברא הרי שלברואים לא היה צורך לעזור לאיש, אם כך לשם מה
נברא העולם?
אלא שזוהי מידתו של ה',
שאיפה אינסופית לעשות חסד. שאין עם מי לגמול חסד בורא הקב"ה בני אדם, בהמות
וצמחים כדי שיהיה עם מי לגמול חסד וכדי להיטיב איתם בגשמיות ורוחניות.
השאיפה לעשות חסד נובעת
מהרצון של הנותן לתת מעצמו. זוהי דרכו של ה' וממנה מדרכי אבותינו אנו צריכים ללמוד
איך לחפש כדי לתת מעצמנו כל הזמן.
שבת שלום ומבורך!
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי
טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו
נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה