אם אתה רוצה להמתיק את המר שלך תסתכל על המר של החבר שלך...
אנו אומרים בכל יום ב' ברכת יוצר': "אשר
בשמים מעל ואשר בארץ מתחת..." בשמים (-בעניינים רוחניים) ממעל - תראה מי
מעליך ותשאף למעלה. ובארץ (-בעניינים הגשמיים) מתחת - תראה מי מתחתך וממילא תעריך
מה שיש לך...
המילה "מצרים" גזורה מהמילה
"מיצר" – שפירושה, מאסר. לפעמים דווקא התא הקטן והצפוף ביותר, הוא שגורם
לנו להרגיש שאנו נמצאים במקום הכי מוגן ובטוח.
הרופא הטוב ביותר הוא זה ששומר על מטופלו שלא
ייחלה כלל, ולא זה שמצליח לרפות את החולה (הרמב"ם)
ארבעים שנה לאחר המעשה העונש הגיע (ברכי
נפשי(
במעשה המופלא שסופר ע"י בעל המעשה, יש
בו מסר חד כתער, עד כמה חמורה היא הפגיעה ביהודי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר
בתלמיד. על המלמדים והר"מים, וכל מי שמתעסק בחינוך, לקרוא את השורות הבאות
בעיון רב, ולהחדיר
את הלקח והמסקנות לליבם, ולהבין שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. '
לילה אחד', הוא מספר, 'והנה אני רואה
בחלומי את הוריי, יחד עם סבתי ובני משפחה נוספים שכבר
נפטרו לבית עולמם. פניהם היו מאירות, ואבי המנוח פונה אליי ואומר כהאי לישנא:
רוצים להזמין אותך לבירור בבית דין של מעלה, בענין מי שפגע בך לפני ארבעים ושלש
שנים'. לפני שהספקתי להחזיר תשובה, ממשיך אבי ואומר ש'ביקשו להזמין אותך כבר לפני
שנתיים, אבל אז היית רק בן חמשים ושמונה. עכשיו, משמלאו לך ששים שנה, רוצים
להזמינך לבירור. בשומעי את הדברים, נרעדתי אל לבי, ואמרתי להם שאינני רוצה להגיע,
כי חוששני שישאירו אותי שם... ההורים הרגיעו אותי
ואמרו לי, בפנים מחייכות, ש'כל כך טוב כאן, שיתכן כשתגיע - תרצה להישאר, אבל עדיף
שתישאר למטה' - - - כך, במדויק, היו הדברים. הם הסבירו לי שבכל אופן רוצים להזמינני
לבירור כיון שהאדם היחיד שיודע את הפרטים במדויק, זה אני, בהיותי בעל המעשה. - אז
מה אעשה? שאלתי. תפנה לרב ותשאל מה לעשות, אמר אבי. - לאיזה רב לגשת? - לרב
קניבסקי שליט"א - החזיר אבא. התעוררתי בשעה ארבע בלילה, והנה חלום.
בעתה אחזתני, ולא ידעתי כיצד לצאת מזה, במיוחד כשזכרתי היטב
את פרטי המעשה ההוא שהתרחש לפני ארבעים ושלש שנים, בהיותי לומד בישיבה, וגם ידעתי שהמשפט
שיצא מפי אבי ז"ל ש'ביקשו להזמינך כבר לפני שנתיים, גם הוא נכון. היה זה
המקרה המסעיר שרודף אחריי במשך כל השנים, ולא עזבני לרגע אחד.
ומעשה שהיה כך היה: יום אחד נכנסתי
ל'סדר' בוקר בישיבה. כל שלש מאות הבחורים היו כבר באולם, ופתחו בלימוד. לפתע ניגש
אליי אחד החברים וטען שהגמרא שאני לומד בה היא שלו, ודרש שאחזירנה לו. כיון שידעתי
בוודאות שהוא טועה, והגמרא שייכת לי, סירבתי לשמוע לדבריו. החבר פונה אל הרב היושב
בקצה האולם, והנה הרב קורא לי ומבלי לשאול שאלות ומבלי לברר את האמת דורש ממני
להשיב לחברי את הגמרא. 'אבל הגמרא היא שלי', ניסית לטעון, אולם בטרם סיימתי את
המשפט, נחתה עליי סטירה אדירה -
- - הסטירה היתה כל כך חזקה, עד שהועפתי ממקומי למרחק כמה מטרים. זכורני
שקול-ההד של הסטירה היה כל חזק, עד שכל התלמידים הפסיקו ללמוד, ובאולם שרר שקט
מוחלט. שוו
בנפשכם באיזו פגיעה מדובר - שלוש מאות בחורים רואים בחרפתי, ובטוחים שעשיתי את שלא
ייעשה, ולכן קבלתי סטירה בעוצמה שכזו. הרי לא יתכן אחרת! כמובן שנעלבתי ונפגעתי עד
עמקי נשמתי, והאירוע פגע בי עד לאימה. יצאתי מהיכל הישיבה, והנה ניגש אליי ראש הישיבה, וכששמע
במה מדובר, הבין את העוול הנורא שנעשה לי, והחל להרגיעני. בהיותו אדם חכם, עשה זאת
ראש הישיבה בתבונה, ולא ניסה לסנגר על הר"מ ההוא, אלא אמר 'אני מאד מאוד מבין
לליבך, אבל בטוחני שהיתה כאן אי-הבנה'
. לאחר
שהוסיף עוד אי-אלו דברי הרגעה, ביקשני שלא להוציא את הסיפור החוצה, ולא להעבירו
לאף אחד. הוא הדגיש שאיננו דורש זאת ממני, 'אבל אם יעלה הדבר בידך, אבקשך
שלא לספר את הדברים'. באותו רגע גמלה בי ההחלטה לציית לדבריו של ראש הישיבה, וגם
כשחזרתי לביתי לכמה ימי-מנוחה, וההורים שאלוני מה אירע, התחמקתי, ולא סיפרתי להם מילה. השארתי את
הסיפור בתוך לבי, ובמבט לאחור באמת אינני ידוע כיצד הצלחתי לעשות זאת. היה
זה אירוע כל כך טראומטי שאינני מבין כיצד עמדו לי כוחותיי לא לספרו לאיש. אבל
המציאות היא שמאז ועד עתה, לאורך כל ארבעים ושלש השנים, לא סיפרתי את הדבר לאף
אחד. עד החלום בליל שבת, לא שיתפתי בכך גם את קרוביי המובהקים ביותר.
הרב לא ביקש ממני סליחה, ואני השתדלתי
לחזור לחיי שגרה, ולשכוח מהסיפור. כיון שטבעם של חיים שהם שוטפים וזורמים, המשכתי
גם אנכי את זרם-החיים, והגעתי בס"ד עד הלום. אבל תחושת הסטירה האדירה ליוותה אותי
בכל צעד שעשיתי. לפני כארבע שנים התגעגעתי לישיבה שבה
למדתי בנעוריי, והלכתי לבקר בה, ואף העזתי לדפוק על דלת ביתו של הר"מ ההוא.
אשתו פתחה את הדלת, ואמרה שהוא אינו מרגיש בטוב, אבל כשהתעקשתי להיפגש עימו,
הכניסה אותי לחדרו, ואז הזדעזעתי לראות שהוא זורק את ראשו כל הזמן אנה-ואנה,
בתנועות מפחידות. התמונה שהצטיירה בפני היתה שכאילו מאן-דהוא עומד לפני האיש,
מימינו ומשמאלו, וסוטר כל העת על שתי לחייו, וזו היא הסיבה לתנועתו התכופה של הראש
לשני הכיוונים. כשיצאתי אמרו לי בני הבית שתנועות הראש הללו החלו לפני זמן מה בצורה
פתאומית. הם ביקרו אצל כמה רופאים, והם לא איבחנו שום מחלה, לא פרקינסון, ולא שום
מחלה דומה, ולא ידעו את פשר התופעה. רציתי לומר שאני יודע את הסיבה, אבל התאפקתי,
ועצרתי את עצמי, ולא הוצאתי מילה מפי.
לפני שנתיים, כמה ימים לאחר שמלאו לי
חמישים ושמונה שנים, הרגשתי כאבים בחזה, וכשמיהרתי לקופת החולים אמרו לי שאני
בעיצומה של התקפת לב חזקה, והזעיקו אמבולנס שהבהיל אותי ל'תל השומר', שם אמרו לי
שאם הייתי מגיע מחצית השעה מאוחר יותר, יתכן שלא היה כבר מה לעשות. והנה לפתע בא
החלום על 'ההזמנה לבירור בפני בית דין של מעלה', ועל כך ש'כבר לפני שנתיים ביקשו
לקרוא לך...' הרגשתי שיש דברים בגו, ומיד כשהתעוררתי בלילה מיהרתי לביתו של מרן
הגר"ח קניבסקי שליט"א, והתפללתי ותיקין ב'לדרמן' . לאחר התפילה ביקשתי להתקבל
אצל הגאון שליט"א, אבל בני הבית רצו לדחותני בטענה שאין זו
שעת קבלת קהל. כשאמרתי להם ש'מן השמים שלחוני אליו', ותיארתי את שהיה בחלום, ושאבי
המנוח אמר שאתייעץ עם הגר"ח, הכניסוני לחדרו. כששמע הרב את הדברים אמר
שחלומות שווא ידברון. אמרתי לו שלמרות זאת אני מרגיש שיש כאן משהו אמיתי, הורה לי
לכנס בית דין ולומר שאני מוחל לאותו רב במחילה גמורה. ואכן, הגר"א מן כינס
עוד שתי תלמידי חכמים, ואמרתי לפניהם שאני מוחל. ועדיין לא הרגשתי רגוע. אמרתי
להגר"א מן שאני רוצה לנסוע אל הר"מ ההוא, ולומר את בקשת המחילה בפניו.
הגר"א נכנס אל מרן, ושאלו האם יש טעם בדבר, והסכים.
כשאני דופק על דלת ביתו של הר"מ
בבוקרו של יום ראשון, אין קול ואין עונה. אחד השכנים ששמע את הדפיקות הרצופות, יצא
ואמר לי שבליל שבת הבהילו את שכנו לבית החולים, והוא שוכב במחלקת טיפול נמרץ. רצתי
לבית החולים, והגעתי היישר למיטתו של החולה, שם עמדו אשתו ובניו. התברר לי שמצבו
קשה, ושעותיו ספורות. ניגשתי אל בנו ואמרתי לו שאני רוצה להיכנס לרגע לאביו, ולומר
לו משהו. הבן דחה את בקשתי בכל תוקף, ואמר שאביו אמנם מצוי בהכרה מליאה, אבל מצבו
כל כך קשה שפשוט לא שייך לדבר אתו. הוספתי ואמרתי לו שברצוני להזכיר לאביו מעשה
פלוני שבו חטא כנגדי, והבן נבהל עוד יותר. 'האם זה הזמן לדבר איתו על חטאים? הרי
הוא עלול לקחת את הדברים לליבו, ולהסתכן עוד יותר! ואז סיפרתי לו בקצרה את החלום,
ואמרתי שהגר"ח הסכים שאגיע, ואולי דווקא זה יתרום לשיפור במצבו . בני המשפחה הסכימו
להכניסני. התקרבתי למיטתו וראיתי שמצבו אכן קשה מאוד. במאמצים עליונים שאלתי אותו
האם הוא זוכר את המעשה ההוא שפגע בי מאוד, והחולה נענע בראשו לאות הסכמה. אמרתי
בקול שהנני מוחל לו על כך, ואף הוספתי שגם אני מבקש מחילה ממנו על שלא שמעתי בקולו
כשביקש שאתן את הגמרא לחבר ההוא [למרות שכאמור הגמרא היתה שלי]. החולה אמר במפורש
שהוא מוחל לי על כך, ואז ראיתי שהוא אכן הבין את כל הדברים שאמרתי לו, ו'מעמד
המחילה' הצליח בצורה יוצאת מן הכלל. הרגשתי שהוקל לי, וחזרתי לביתי.
והנה, אני רק דורך על מפתן הבית, והטלפון
מצלצל. אחד מילדיו של הר"מ, אמר לי בקול נרגש כי מצבו של אביו הוטב לפתע- פתאום,
והרופאים - שרק לפני זמן קצר הודיעו לנו את הגרוע מכל - נדהמו אף הם לראות את
השיפור הדרמטי שחל במצבו, ולא הבינו איך זה קרה. לא חלפו ארבעים ושמונה שעות והחולה שב
לביתו, ובני
הבית סיפרו על מופת נוסף שהתרחש. תנועות הראש המוזרות של אביהם פסקו לחלוטין, והוא
חזר להיות כאחד האדם. וכשם שאף אחד לא הבין על מה ולמה החל הראש לזוז, כך גם הפעם
לא היה כל הסבר טבעי להפסקת התזוזה. ביקשתי מהגר"א מן שישאל את מרן
הגר"ח האם אפשר לתלות את הנס שקרה לר"מ שלי בתנועות הראש - בבקשת
המחילה, והוא השיב בחיוב, ואמר שיתכן בהחלט לתלות את הדברים זה בזה.
כעבור שבוע נסעתי שוב לבקר את הר"מ
בביתו, ומצאתי לפני אדם בריא ושמח. חזרנו שוב על בקשת המחילה, והכל הלך למישרין.
צריך לזכור, שהר"מ שלי הוא בן שמונים ושבע, ולמרות הכל הוא שב בס"ד
לאיתנו, מה שמוכיח שהחולשה הגופנית הגדולה, והמחלה שבאה עליו, היתה בגלל האירוע ההוא, לפני ארבעים ושלש
שנים.
מהלך הביקור נזכרנו לפתע שיש גם צלע שלישית
בכל הסיפור, והוא החבר שבגללו קרה מה שקרה. הרגשנו צורך לחפש גם אותו, ולשתפו במה
שהתרחש בימים האחרונים. זמן רב לקח עד שמצאנו אותו, ואז התברר
להוותנו שמזה שנים רבות האיש הזה אינו בקו הבריאות, ודעתו השתבשה עליו. הגענו
לביתו וניסינו לתמוך בו, ולהזכיר גם לו את מה שהיה עם הגמרא בהיכל הישיבה, אבל הוא
לא ידע מה נעשה איתו. ומי יודע אם לא הענישוהו מן שמיא'. יש דין ויש דיין,
וגם לאחר כל כך הרבה שנים, כשהאדם עלול לחשוב אולי החטא כבר 'נשכח', דואגים להזכיר
לו שהכל - הכל כתוב וחתום.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה