"אנכי ה'
אלוקיך" נאמר בלשון יחיד, כי הבנת האלוקים והדעת להשגת גדולתו אינן שוות לכל
נפש. כל אחד ואחד משיג על-פי מדרגותיו הרוחניות וידיעתו בתורה. לכל יחיד הבנה
והשגה אחרת ב"אנכי". (שפתי
כהן)
האות
הראשונה מעשרת הדיברות היא א ("אנכי"); האות הראשונה
של המשנה היא מ ("מאימתי"); והאות הראשונה של הגמרא
היא ת ("תנא"); ויחד הן אותיות 'אמת'. זהו שנאמר
(תהילים קיט) "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך" – "ראש
דברך" של תורה שבכתב ושבעל-פה - "אמת", שהם "כל משפט
צדקך". (עיטורי
תורה)
''וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור, אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ,ב).
כל התורה כולה ניתנה רק כדי שכל העולם יֵדע ש"אנכי ה' אלוקיך". (רבי אלימלך מליז'נסק)
"
חז"ל אמרו 'היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה'. העני אינו
מתבייש לבקש לחם כשהוא רעב. גם כשאינו מבין עניין בתורה אין הוא מתבייש
לשאול" (רבי דב-בער מביאלה(
טעות שיש לה מענה ('נפש שמשון' על סידור התפילה עמוד טו)
משל נפלא שיש בכוחו כדי לתאר לנו את חשיבות פתיחת היום באמירת 'מודה אני', סיפר רבה הבלתי נשכח של אופקים, הגאון
רבי שמשון פינקוס זצ"ל: ר' ראובן היה 'עולה
חדש' בארץ הקודש, על כל המשתמע מכך. רק
כמחצית השנה עברה מאותויום בו עקר מביתו הנאה ששכן באחת מערי החוף המערבי של ארצות הברית, בטבורה של שכונה מבוססת, ובליבה של קהילה יהודית חמה ואוהבת.
מתוך אהבת ארץ הקודש שפיעמה בלבבו, הוא עקר
ממקומו, בלא שהקדיש מחשבה רבה לעתידו החומרי בארץ הקודש כמו לקשיי ההתאקלמות
שבודאי יהיו מנת חלקו בשנים הראשונות. היה ברשותו די ממון כדי לרכוש לעצמו דירה
מרווחת, באחת משכונות ירושלים החרדית, ועוד נותר לו די כסף כדי לרכוש רכב שישמש
אותו ואת משפחתו אך קשיי השפה וחוסר הבנתו בסגנון החיים של בני ארץ הקודש, הקשו
עליו מאוד.
בארץ לא היה לר' ראובן כל מודע וגואל, מלבד
ר' שמעון, קרוב משפחה בדרגה שנייה שרק מאז הגיע הנה החל להירקם ביניהם קשר של ממש.
קשר זה הועיל לר' ראובן עד מאוד בהתאקלמותו בארץ, באדיבותם כי רבה פתחו ר' שמעון
ומשפחתו את ביתם ואת אוזנם לפני משפחת ר' ראובן, והשתדלו ככל יכולתם לתת מענה
לבעיותיהם.
ביום מן הימים, כמחצית השנה לאחר בואם
לארץ, צצה לה בתיבת הדואר של משפחת ר' ראובן מעטפה לבנה. ר' ראובן פתח את המעטפה
בסקרנות, ולא הופתע לגלות בתוכה הזמנה מרגשת לחתונת בת זקוניו של ידידו החדש
וקרובו משכבר הימים - ר' שמעון, אשר נועדה להתקיים בעוד כשבועיים ימים בעיר בני
ברק. מאז הגעתי לארץ, חשב ר' ראובן, טרם זכיתי לבקר בבני ברק, כעת תהיה זו בודאי
הזדמנות נאה לכך...
בהגיע היום המיוחל התניע ר' ראובן את
המכונית, וכבקי ורגיל פנה לכיוון היציאה מירושלים ופתח בנסיעה. אלא שכאשר הלכה
הנסיעה והתארכה, החל הוא להבין שמשהו כאן השתבש. שעתיים כבר עברו מאז יצאו
מירושלים, וטרם הגיע ליעד. הוא ניסה לעקוב אחר השילוט, אולם השמות הלא מוכרים
בלבלוהו לגמרי. אדהכי והכי מצא עצמו ר' ראובן בפתחה של העיירה הדרומית 'מצפה
רמון'. בשעת לילה מאוחרת זו כמעט לא היו עוברים ושבים ברחוב, ואלו שכן היו לא ידעו
לכוונו למקום מבוקשו. מהר מאד הבין ר' ראובן שלחתונה הוא כבר לא יספיק להגיע,
ובפחי נפש פנה לשוב לירושלים.
מספר ימים חלפו ובביתו של ר' ראובן מתקבלת
שיחת טלפון לא מפתיעה, מעבר לקו התעניין ר' שמעון באדיבות, אך בציפייה למענה הולם,
לסיבת אי הגעתו של קרובו היחיד לחתונת בת זקוניו. ר' ראובן התנצל מעומק ליבו. הוא
תיאר לבן הדוד כיצד יצא עם משפחתו מירושלים בשעה מוקדמת כדי להספיק להגיע בזמן
לחתונה. אולם מחוסר התמצאותו בכבישי הארץ, איתרע הדבר והוא מצא עצמו לבסוף
ב...מצפה רמון. ר' שמעון הקשיב לדברים והשתתף בצערו, הוא הבין היטב את גודל מפח
נפשו של ר' ראובן, ואף הפציר בו לבוא ולשמוח עימם לכל הפחות בשבת ה'שבע-ברכות'.
למזלו של ר' ראובן היה לו מענה הולם, אמר
הרב פינקוס, אולם נחשוב נא מה היה אילו במקום זאת היה עונה לבן-דודו: שכחתי לבדוק
בהזמנה היכן מתקיימת החתונה, חשבתי שהיא אמורה להתקיים בכלל במצפה רמון... הלא אז
בודאי הייתה לבן הדוד סיבה טובה לבוא אליו בטרוניה – וכי לא יכולת להביט בהזמנה
בטרם צאתך?! הלא זוהי רשלנות שאין כדוגמתה!
ולענייננו, סיים הרב פינקוס, לדאבון לב.
במהלך היום אנו עושים לא מעט טעויות, אלא, שאם כל זה קורה כתוצאה מטעות, עדיין
אפשר לסלוח על כך. אך אם הסיבה לכל הכישלונות הללו היא אי ידיעת חובת האדם בעולמו,
הרי שיש כאן תביעה גדולה על האדם - הלא היה עליך לברר את כל זה קודם! לכן חשוב כל
כך שנפתח את הבוקר בהצהרה שיש בה כדי להזכיר לנו לפני מי אנו עומדים, ולפני מי אנו
עתידים ליתן דין וחשבון. כך נשכיל לנווט את סדר יומנו כראוי לעבדיו של מלך מלכי
המלכים הקב"ה.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה