אחד הדברים החשובים שאנו צריכים לעשות
בשעה שאנו קוראים ולומדים תורה זה ללמוד ולהפנים ממעשיהם של אבותינו ומנהיגנו,מדרכי
פעולתם,מהנהגותיהם,מתכונותיהם המיוחדות ועוד.
בפרשתנו, פרשת "וארא",
ממשיך משה את שליחותו כמנהיגם הראשון של ישראל ומתחיל לפעול למען הוצאתם ממצרים.
התהליך כולו מתחיל כידוע במכות מצרים
המפורסמות שרובן, שבע מכות, מופיעות בפרשה שלנו.
אולם, בצווי ה' למשה למכות: דם, צפרדע
וכינים, מצווה משה להטיל על אהרון את נטיית המטה כדי שתתחיל המכה,כמו שכתוב:
"ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים...",
המדרש מסביר לנו את הסיבה: "אמר לו הקב"ה למשה: המים,ששמרו בשעה
שהושלכת ליאור,לא ילקו על ידך" ,וכן באותו הרעיון נאמר במכת כינים:
"עפר,שהגן עליך, כשהרגת את המצרי,אינו דין,שילקה על ידך".
הן היאור והן העפר שהוטמן בו המצרי באו
לעזרת משה בשעתם ואל לו למשה לפגוע בהם כעת ולכן אהרון ילקה בהם.
האם "דוממים" כמו היאור והעפר
יחושו באותה הכרת הטוב של משה? יש לזה משמעות אם הם כלל לא בעלי רגש ותחושה?
כותב על כך הרב אליהו דסלר בספרו
"מכתב מאליהו": "כל מידות האדם מושפעות ונפעלות על פי הרגש ולא
על פי השכל. לכן אם לא מכירים טובה לדומם, שנהנו ממנו, אלא מבזין אותו - נפגע
הרגש,שאינו מגיב על פי ההיגיון והשכל.הוא אסיר תודה לכל המהנהו, ואפילו המהנהו שלא
במתכוון ואפילו לדומם. ופגיעת הרגש משפיעה באופן ישיר על המידות, נמצאת מידת הכרת
הטובה נפגמת."
הכרת הטוב הזאת של משה אינה עבור אותם
דוממים כדוגמת היאור והעפר. היא לחלוטין עבורו ועבור נפשו ונשמתו.
היא תכונה אצילית שפועלת ברגש שקיים בכל
אדם ואדם ועל האדם הפרטי לטפח את אותה תכונה ועל פיה מתעדנים יחסיו עם האלוקים.
הרגש שנמצא בכולנו פועל אוטומטית לכל מי
שפועל מולנו ועבורנו גם אם זה דומם. מכאן שגם אם היה משה מכה את היאור או את העפר
הם אינם היו נפגעים אלא הרגש הפנימי של משה היה נפגע וחורץ בו גסות שתפגע באותה
תכונה.
ה' רצה למנוע ממשה שתכונה זו אצלנו
תיפגע ככה. הוא הטיל זאת בכוונה על אהרון כדי להציל את נפשו של משה.
שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות
: לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר,
שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה