אמרי שפר כ"ב טבת ה'תשע"ו

אמרי שפר כ"ב טבת ה'תשע"ו

''אדם שכופר בטובת חברו סוף שיכפור בטובתו של מקום''

     הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור אומר: לו היה המשיח בא כשהוא רכוב על מרכבה מהודרת, ולא כשהוא רכוב על חמור, היה כל עשיר מדמה בעצמו שהוא הוא המשיח.

    ' 'בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן!".

''    יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים" -. דרש רבי עזרא: "יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים" . יבוא טוב - זה משה, דכתיב ותרא כי טוב הוא . ויקבל טוב - זו תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם.  מטוב - הוא הקב"ה, דכתיב טוב ה' לכל.  לטובים - לישראל, דכתיב הטיבה ה' לטובים".

חזרה בתשובה באורוות הסוסים (סיפורי צדיקים עלון 7 16)

     היה זה בשעת לילה מאוחרת, כשהמגיד הקדוש ממעזריטש זיע"א הופיע במפתיע בפתח בית המדרש הצמוד לחדרו, במקום נכחו כמה מתלמידיו שעסקו אותה עת בתורה ובעבודה, "העתירו נא תפילה על יהודי הנמצא עתה ביישוב פלוני ושרוי בסכנה" קרא המגיד אל התלמידים, והוסיף "הלה כבר קיבל על עצמו לפרוש ממעשיו הרעים ולשוב בתשובה שלמה הבה נסייע לו להגשים את משאלתו". עד מהרה נקראו לבית המדרש תלמידים נוספים שהתלכדו למניין, וקראו יחדיו פרקי תהילים מתוך כוונה גדולה, בתקווה לסייע לאותו בעל תשובה עלום שם, להיחלץ מהסכנה שאליה נקלע, זהות האיש וסוג הסכנה שריחפה על ראשו, ועל אלו מעשים רעים עליו לחזור בתשובה לא נודעו.

     לימים נקלע אחד מאותם בני חבורה לעיר רחוקה, נכנס לבית כנסת, הוציא ספר מהארון והחל לעיין בו עד בוא מועד התפילה.  בסמוך לו ישב יהודי צנום וכחוש לבוש בלויים, שנראה כעני טיפוסי המחזר על הפתחים, כעבור רגעים אחדים נכנס לבית הכנסת אדם נוסף, אופן לבושו והתיק שהחזיק בידו העידו עליו כי איננו מבני המקום, לפתע זיהה האחרון את היהודי הכחוש ובין השניים התפתח דו שיח מה מעשיך כאן ומדוע נעלמת מעירנו?  תהה הנכנס, משאלתו ניתן היה להסיק כי השניים מאותה עיר באים. בתגובה פלט לבוש הבלויים אנחה עמוקה ושתק, בן עירו הוסיף לדובבו עד אשר הלה פתח את סגור פיו והחל לגולל את סיפורו.

     כידוע לך כבר מנעוריי סטיתי מדרך הישר, התחברתי לריקים ופוחזים והתדרדרתי לשפל המדרגה, את לחמי הרווחתי בגניבת סוסים ומכירתם, סובב הייתי בערים הגדולות, לוטש עיניים אל מרכבות הדורות של עשירים וסוחרים גדולים, תר אחרי סוסים אצילים ויקרי ערך, עוקב הייתי אחריהם עד למקום חנייתם ובוחן בקפידה דרכי פעולה אפשריות. משטוויתי תוכנית גניבה, ממתין הייתי לרדת החשכה ומוציאה אל הפועל, את הסוסים הגנובים הברחתי אל מחוץ לעיר, ומכרתי אותם במהירות במחצית או בשליש משוויים האמיתי. לא פעם אירע שאת אותו סוס עצמו מכרתי כמה פעמים. אט אט ביצרתי לי מעמד בכיר בקהיליית גונבי הסוסים, שום שער או חומה לא עמדו כמכשול בדרכי, משנתתי עיניי בסוס כלשהו, שוב לא הייתה זו אלא שאלה של זמן עד אשר יימצא בידיי, יכול אתה לתאר לעצמך, כי גם ביתר תחומי החיים לא הצטיינתי בעדינות יתרה וביראת שמים מופלגת, ירדתי מדחי אל דחי ואיבדתי כל קשר עם תורת ישראל , וכל רגש למסורת אבותי, לעיתים היה מצפוני מתעורר ומייסרני על אורח חיי הבזוי, אך עד מהרה הייתי מגרש מעליי מחשבות טורדניות אלה ומתרכז בהכנות לגניבה הבאה.

     והנה לפני כך וכך זמן הזדמנתי ליישוב פלוני, את עיניי צדו שני סוסים בריאים ומשובחים, שעגלה כפרית פשוטה רתומה אליהם, אמור שלום לסוסיך, אמרתי בליבי לאיכר שהחזיק במושכות, ובאופן אירוני משהו ריחמתי עליו, ידעתי כי עד מחר יחליפו סוסיו ידיים לפחות פעמיים, תחילה יעברו לרשותי ולאחר מכן לידי בר המזל שירכשם ממני במחיר מוזל. באישון לילה כאשר הכול נמו את שנתם, התגנבתי בלאט לאורוות האיכר כוותיק במלאכתי, ניגשתי אל הסוסים ליטפתי אותם בחיבה ולאחר שרכשתי את אמונם, התחלתי לעטוף את פרסותיהם בסחבות שהבאתי עמי כדי למנוע את הלמות פרסותיהם בעת שאוציאם מהאורווה, אלא שאז אירעה התפתחות שלא צפיתיה מראש, אחד מעובדיו של האיכר בחר ללון בגג הרעפים של האורווה, הרחשים מתחת לראשו הקיצוהו, והוא מיהר לזנק מהגג ולהזעיק עזרה, בטרם הספקתי לקלוט את המצב, הייתה האורווה מוקפת בחבורה שלמה, שלא הותירה לי שום סיכוי הגיוני להיחלץ מידיה בשלום, מצאתי את עצמי נושא תפילה לה' מעומק הלב, בתוך כך נתתי דעתי למצבי הנלעג וחסר ההיגיון, הנה אני גוי גמור, שפל אנשים מטונף בגדים באורוות סוסים שאותם תכננתי לגנוב, מבקש עזרה משמים, בו ברגע החלטתי לשים קץ למסכת חיי העלובה ולפתוח בה פרק חדש, זאת כמובן אם אזכה לצאת מהתסבוכת הנוכחית בריא ושלם.

     הדקות נקפו והחבורה הוסיפה לארוב לי מחוץ לאורווה, אולי חששו כי מדובר ביותר מגנב אחד ועל כן העדיפו להמתין בחוץ ולא לפרוץ פנימה, מרגע לרגע הפכה החלטתי לחזור בתשובה לנחושה יותר, "אנא ה' הושיעה נא" אך הפעם זעקתי בתוך ליבי.  לפתע הבזיק במוחי רעיון מקורי, העובד המסור שחש להזעיק את חבריו השאיר בפינת האורווה את בגדיו העליונים, עד מהרה מילאתי אותם בקש ויצרתי מהם כעין דמות אדם, את בובת הקש קשרתי לגבו של אחד הסוסים, ואז בשקט הובלתיו לפתח האורווה, בתנועה נמרצת שחררתי את הבריח ממקומו פתחתי את השער לרווחה, ובעטתי בסוס בחוזקה הסוס "ורוכבו" פתחו בדהרה מהירה, וכל החבורה דולקת אחריהם, תרגיל ההטעיה הצליח ואני נמלטתי משם בעור שיניי.  לבוש הבלויים תלה בבן עירו מבט מושפל, וחייך בהשלמה, הנה כי כן עיניך הרואות כי עמדתי בהחלטתי, נטשתי את דרכי הרעה והפכתי לבעל תשובה, כחלק מדרכי החדשה החלטתי שלא לשוב עוד לעירי, ולבלות את יתרת היי בגלות בין כותלי בית הכנסת, כדי לכפר על שנות חטאיי הרבות. לתלמיד המגיד הקדוש שהקשיב מן הצד לסיפור המרתק, הייתה סיבה נוספת להתפעם, הוא צירף זה לזה את כל הנתונים את עצם המעשה לשם היישוב שבו הוא התרחש, ולנקודת הזמן שציין הגיבור בדבריו, וידע כי להצלתו באותו לילה ולחזרתו בתשובה שלמה היו שותפים נוספים אי שם במעזריטש הרחוקה.

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il